מסוכן מהחמאס

דו"ח גולדסטון, אוסף של ידיעות לא מאומתות ולא בדוקות, הוא פיגוע אסטרטגי קשה במדינת ישראל וניזקו אינו נופל מנזקה של פרשת מוחמד א דורה. מצער לשמוע שחלק גדול מה"עובדות" סופק בידי ארגונים ישראלים שיש להם ביקורת על מדינת ישראל אך ממומנים על ידי גופים שמחוץ למדינה שאינם בהכרח נגד ישראל אבל ההיגיון הארגוני שלהם מתנכר למדינה. אין שום פסול בביקורת אם היא נשענת על עובדות בדוקות גם אם היא כואבת. אין שום פסול בקבוצת אזרחים המתארגנת לבטא ביקורת כל שהיא ומממנת את עצמה באמצעות אזרחי ישראל. זו הדמוקרטיה בפעולה ובמיטבה. יש הרבה פסול באזרחים המתארגנים לפעול בחברה הישראלית אבל במימון של אינטרסים אחרים. בארה"ב הם חייבים להירשם כ"סוכן זר", לא שפעילותם אסורה או בהכרח שלילית אבל כולם צריכים לדעת שמאחוריהם עומדים אינטרסים זרים. מה דינו של ארגון ישראלי הפועל במימון זר ומצייד וועדות ביקורת בין לאומיות בעובדות לא בדוקות. אין לכך תשובה מלאה אבל יש לפחות לחשוף את התופעה.

ראשית ישראל צריכה לקבל חוק כמו בארה"ב של רישום כסוכן זר – על פיו כל גוף שפועל בישראל במישור החברתי או הפוליטי וממומן בעיקרו ממקורות חוץ חייב להירשם כסוכן זר, להיות מפוקח ומזוהה ומקורות המימון שלו צריכים להיות גלויים ונגישים לכל אזרח. אם ארגון שעיקר פעילותו ממומן ממקורות זרים, הוא אוסף מידע, אמנם חוקי, על מדינת ישראל, ומפיץ אותו לגורמים בין לאומיים, צריך שאנחנו אזרחי ישראל נדע על כך. למרות שאני נגד כול הגבלה מעשית. יש הבדל בין ידיעה שארגון "נגישות" מדווח שכך וכך בתים נהרסו בעזה, לבין ידיעה שארגון "נגישות" הממומן על ידי... טוען ש... כל ידיעה מקבלת מימד אחר כאשר מקורות המימון של הארגון גלויים לכל.

גולדסטון עצמו צריך להיות נרדף משפטית בכל מקום שהדבר אפשרי ובכל דרך אפשרית. בחלק ממדינות ארה"ב ניתן להאשים אותו בסיוע לטרור, במקום אחר בהוצאת דיבה והכפשה, בבחינה שרירותית של מידע, ובכל טענה שלא תעלה על הדעת. התוצאה פחות חשובה כמו הוויכוח הציבורי שאמור לאמת את דו"ח גולדסטון אם העובדות.

את תשובת ישראל לממצאי גולדסטון שהוגשה לאו"מ יש להפיץ לכל מי שהוא משהוא בעולם ולקיים סביב הממצאים סידרה של משפטים ציבוריים. כנראה שהממצאים לא ימנעו ועדת בדיקה כל שהיא אבל את אמינות הדו"ח יש לקעקע עכשיו ומייד.לצערי מדינת ישראל לא מזהה נכון את עוצמת האיום הנובעת מהדו"ח ולכן מגיבה בחצי פה בתקווה שהדו"ח יעלם, ישכח או ייגנז. זה אכן עשוי לקרות אבל הדו"ח יצוף מחדש בכל פעם שמשהוא יאשים אותנו בפשעי מלחמה וזה יקרה עוד פעמים הרבה. הפתרון לדו"ח אינו בהשכחתו אלא בחשיפת קלונו, קלונם של חברי הוועדה וקלונם של מוסרי המידע, אם הוא לא בדוק ומאומת כנדרש.

הדו"ח צריך להפך למסמך שגולדסטון עצמו לא יוכל להגן עליו. את גולדסטון לא צריך להשכיח אלא להפוך לדוגמא בוטה של עיוות הדין, מניפולציה במידע וכוונה רעה. יש לישראל הרבה צרות ונטייה להדחיק את גולדסטון הצידה – הוא ודומיו מסוכנים יותר מהחמאס.

* ראה גם - עלילת אנקרה

הוויכוח הדמוקרטי

הוויכוח הציבורי סביב הסכם אוסלו בשעתו היה ראוי, נכון ולגיטימי (למען הגילוי הנאות בשעתו תמכתי בהסכם). כמו כל וויכוח יצרי, מהותי וגורלי, היו בו גם אלמנטים של הכפשה, השמצה והסתה וכל צד לא טמן את ידו בצלחת. לשון משתלחת הייתה מקובלת על שני המחנות. רצח יצחק רבין בידי יהודי מתועב ב 04/11/1995, נוצל בצורה צינית להשתיק את קולות הביקורת הראויים על הסכם אוסלו וכרך את הביקורת הלגיטימית עם הסתה מפני שהיא, כך ניטען, יצרה את "האווירה הציבורית" שעודדה את הרצח. לידיעת כולם כל ביקורת נועדה ליצור, מעבר לטיעונים הענייניים, גם אווירה ציבורית וזה לגיטימי לחלוטין בדמוקרטיה תאבת חיים.

בכך ניסו לרצוח את הדמוקרטיה פעמיים. פעם ניסה לרצוח אותה הרוצח עצמו כאשר ניסה לאכוף באמצעות רצח על מדינת ישראל מדיניות שלא התקבלה בתהליך הדמוקרטי התקין. פעם שנייה על ידי מחנה השמאל שניסה להשתיק כל ביקורת על תהליך אוסלו או על מה שכונה "מורשת רבין" בטענה שהביקורת בסופה מובילה לרצח. אתמול היה לנו חזרה בזעיר אנפין בבית המשפט העליון בעקבות זריקת הנעל על נשאית בית המשפט דורית בייניש על יד מי שלפי כול העדויות פעל ממניע אישי לגמרי. תומכי האקטיביזם השיפוטי (שאני לא נימנה ביניהם) מיהרו לכרוך את המעשה באווירה הציבורית שנוצרה עקב הביקורת על בית המשפט העליון ובכך ניסו לעשות דה-לגיטימציה לביקורת עצמה.

הוויכוח על האקטיביזם השיפוטי ועל מעמדו של בית המשפט הוא ראוי, יותר מכך, הוא חיוני לדמוקרטיה הישראלית. אין דמוקרטיה בלי וויכוח ציבורי, אין וויכוח ציבורי בלי אווירה ציבורית וכל דמוקרטיה חייבת, כדי להישאר דמוקרטיה, לקחת את הסיכון שפה ושם ימצא משהוא שיפרש את הביקורת בצורה קיצונית – למרות שזה לא המקרה של בייניש. זה כמובן לא פוטר אותנו מאחריות לברור את מילותינו ולכבד את זולתנו.

------------------------------------

* אתמול ציין העולם את יום השואה הבין לאומי . יותר מכל עמי העולם השואה נוגעת לנו היהודים ולצוענים שראוי היה שנזכירם בכפיפה לשואה – כן גם הם יועדו לחיסול מוחלט על ידי היטלר. בישראל שידרו את תוכנית ההטפשה (מהמילה טיפש) "האח הגדול" בערוץ השני לאורך כל הפריים טיים, מתשע עד אחד עשרה בלילה. את תוכנית התעודה על סוביבור הנוגעת ליום השואה שידרו מיד אחרי כשרובנו כבר הלומי טלוויזיה בדרך למיטה. עוד דרך להתבהמות, לבנליזציה של הרוע, לקהות חושים ולהטפשה ציבורית כוללת.

האומץ שאחרי ההיגיון

בעוד התקשורת מלעיטה אותנו ביציר כפיה "פרשת שרה נתניהו", יוצרת ומנפחת רצץ של חדשות משנה כמו "גילויים חדשים", "איומים על חיי" וכו'... שאין לה כמעט נגיעה לכספי מדינה ושבסך הכול ניסובה על סכומים קטנים יחסית שלא מקופת המדינה – פרשות שבין שרה לעובדי משק ביתה או בינה לליכוד, הגיש שר הביטחון בקשה לוועדת השרים המתאימה לאשר מעמד של מנכ"ל לראש המטה החדש/ישן שלו רוני קורן.

שלא כבמקרה של שרה נתניהו מדובר בהוצאה ישירה מקופת המדינה של עוד עשרות אלפי שקלים בחודש, כל חודש (שמלת השרד של שרה עלתה 2,000 ₪) ויחד עם זכויות הפנסיה העתידיות מדובר בהוצאה של כמה מיליונים מוקדשות לתפארת גינוני המלכות ומעמדו האישי של שר הביטחון שכבר הוכיח את יחסו לכספי ציבור בפרשת הסלון האווירי בפריז. מבחינת תקציב המדינה מדובר בסכום מיקרוסקופי אבל לעומת הפרשיות הנוגעות לשרה נתניהו מדובר בסכום גדול פי עשרות מונים כך גם מבחינת ההיגיינה הציבורית כי בפרשת יוני קורן מדובר בכסף של המדינה, כלומר שלנו וכבר נאמר שקצת צניעות ופחות ראוותנות לא יזיקו לשר הביטחון ופמלייתו. זה אולי מיקרה מובהק של הטפשה (מהלשון טיפש) של הציבור והכתבה של התקשורת במה נעסוק ובמה לא נעסוק. התקשורת חייבת לחשוף לנו מה נעשה בכספי הציבור הרבה פחות מהנעשה בכספי הליכוד ובכלל לא מה עושה שרה נתניהו בכספה האישי.

--------------------------------

* יחד עם הביקורת על ברק (אהוד לא אובאמה) הוא אמר אתמול בערב (יום שלישי), בהרצאה בבר אילן את נוסחת האמת להישרדותנו כאן - שיש רק שתי אפשרויות (היה ונשאר בשטחים) או שישראל תהיה דו לאומית או שישראל תהיה לא דמוקרטית. לכן יש לחתור להסדר כואב עם הפלשתינים שיכלול את חלוקת הארץ. הוא הוסיף, לדעתי בצדק, שהאיום הפלשתיני הוא האיום הקיומי על ישראל ולא איראן או הרקטות של החיזבאללה.גם על ככך אני חותם.

לא ברור לי כיצד אדם אינטליגנטי כמו ברק (לפחות יש מעט מאד חולקים על כך) מונה ברישא של דבריו את כל הסיבות שיש לפלשתינים לא להגיע איתנו להסדר לעולם. על פי ברק עצמו יש בידי הפלשתינים את הכלים להביא לאובדננו בעזרתו המלאה של הימין המתנחל (שלדעתי זו האסטרטגיה האמיתית של אבו מאזן) אם הישארותנו בשטחים היא אכן איום קיומי שיהפוך אותנו למדינה דו לאומית, שאיפה שהרבה מראשי אש"ף חזרו והביעו, או למדינה לא דמוקרטית דמוית דרום אפריקה – מדינת אפרטהייד, מדוע יחפצו בהסדר שמאשרר את קיומנו כאן. אם הוא היה הולך עם ההיגיון עד הסוף יש רק דרך אחת לקבוע גבול בייננו לפלשתינים בארץ ישראל כך שנישאר גם מדינה יהודית וגם דמוקרטית – הדרך החד צדדית. כנראה שלהיגיון הברזל צריך גם אומץ ברזל ומנהיגות אמת ובעוד ברק לא חסר היגיון הוא כן חסר אומץ פוליטי ונעדר מנהיגות.

 
* ראה גם - מזל טוב - השלום הגיע

חיות המחמד

ענת וויצמן, שלפחות לפי הכתבות שלה במעריב, לא רואה יעוד אחר לחברה הישראלית אלא לרצות את החברה הפלשתינית, התגוללה אתמול על אוניברסיטת אריאל בטענה שהאוניברסיטה לא פתוחה לשכנים הפלשתינים באותה המידה כמו לאזרחי ישראל (זה לא שהיא לא פתוחה בכלל לפלשתינים). היא לא הביאה שום הוכחה שתנאי הקבלה לאוניברסיטה שונים במה שהוא מתנאי הקבלה של שאר האוניברסיטאות בארץ. כל הטענות תקפות לשאר האוניברסיטאות בארץ באותה המידה ואין למיקום של אריאל שום קשר לתנאי הקבלה. יתכן שאליבא ענת וויצמן כל האוניברסיטאות בישראל מנציחות את "הכיבוש" והעוול לפלשתינים באותה המידה – אם כך אז למה להתגולל דווקא על אריאל.

ביו"ש פועלים היום 5 אוניברסיטאות פלשתיניות. כולם הוקמו על ידי הכיבוש הישראלי ובתחילת דרכן נעזרו בכסף ישראלי. לפני 1967 לא הייתה בגדה אף אוניברסיטה ולו אחת. בכל האוניברסיטאות האלה אין דריסת רגל לסטודנט יהודי ישראלי אלא אם יש לו אזרחות זרה והוא נרשם כאמריקאי או צרפתי (היו כמה בודדים כאלה ואולי יש גם היום). זאת מבלי להביא בחשבון את סיכויי ההישרדות הפיזיים של יהודי ישראלי לו היה מאז להופיע בקמפוס של ביר זית או א-נג'אח בשכם. כלפי סטודנט פלשתיני באוניברסיטה ישראלית, היו כאלה רבים בעבר והיום איני יודע, אין כמעט איום פיזי למרות שאני משאר שפה ושם הוא עלול להיחשף להערות גזעניות. ישראל מפלה בין אזרחיה ללא אזרחיה, כמו שנוהגות כל מדינות העולם בלי יוצא מהכלל. אפילו ענת וויצמן לא טענה שלערביי ישראל יש קושי להתקבל לאוניברסיטה. הפלשתינים מפלים בין יהודי לערבי. יהודי אזרח ישראל לא יתקבל וערבי אזרח ישראל כן.

נכון – אנחנו צריכים לאמץ אמות מידה משלנו אבל מותר לנו גם להיות חשדנים ומתגוננים. ההנחה שלפלשתינים אין שום אחריות למעשיהם, הם לא עושים בחירות, לא מקבלים החלטות, אינם צריכים לעמוד בשום סטנדרד, אינם אלא פלשתלינה (צ"ל פלסטלינה) ביד היוצר הישראלי הלש אותם כרצונו, אין לצפות מהם לדבר ובאותו הזמן חובה עלינו לטפח אותם לחכנו החמים משל היו ממש בנינו, מגמדת את הפלשתינים לדרגה של חיות מחמד – אם זו לא גזענות - גזענות מהי .

* ראה גם - חטף חלסטרה

המסע הצהוב

* כמו לפי פקודה מלמעלה יצאו עיתונאי יום שישי במסע הכפשה מתוזמן נגד אשת ראש הממשלה שרה נתניהו. השטח שהוקצה לנושא מעלליה של שרה נתניהו גימד כל סיקור אחר בתקשורת שכידוע רק מדווחת אמת לקוראים כמו במיקרה של סרן ר. היום כבר עסקה התקשורת בחליפת השרד הלא אישית של שרה. אפילו בהנחה התמימה שכל הנכתב הוא אמת, כל האמת ורק האמת איש לא טען ששרה החליטה על ההקפאה, על הגדר בגבול מצריים, על תקציב דו שנתי או על קלקול היחסים עם תורכיה. התקשורת אפילו לא רמזה שהיא מחליטה על ההתכוננות למלחמה באיראן, העברת חלק מרג'ר ללבנון, עסקת שליט, הטבות מס לנגב או נושא דומה.

נכון שרה, על פי הכתבות, משרה אווירה עכורה בלשכה, מטילה מורא על עובדיה, לא נעימה, מתייהרת ומתנשאת אבל הטענה שהיא מנהלת את המדינה יכולה להישמע רק ממי שחושב שכל הנושאים האחרים הם ממש - אבל ממש לא חשובים. ובכן התקשורת לא רק מדווחת אלא גם קובעת את סדר היום והוא טיפשי ודבילי במיוחד.  ממש עולם חדש מופלא.

* ביום שישי סיפרה לנו התקשורת על ערביה שהורדה מאוטובוס בדרך למכללת אריאל מפני שהיא דיברה ערבית בטלפון. במכללת אריאל למדו ולומדים אלפי ערבים. הם לא מסתירים את שפתם וטוב שכך, מדברים בכל מקום על הדשא, בקפיטריה, בתחבורה, במעונות ובתורים ערבית ולא נודע שיש בכך כדי לעורר בעיה. בכל האוניברסיטות אותו הדבר. לחלק מהסטודנטים יש מכוניות אבל חלק גדול מהם משתמש בתחבורה הציבורית להגיע אל ומי האוניברסיטה. הם מדברים חופשי ערבית, אחת משתי שפות היסוד של המדינה, בכל מקום וכל הזמן מבלי שיש בכך לעורר בעיה.

באזור שאני גר בו, הגליל המערבי, נשמעות הערבית והעברית בכל מקום בחופשיות וללא שום בעיה מבלי שאיש מנסה להסתיר את שפתו מזולתו. לכן מותר לנו לחשוד שהסיפור על הערבייה שהורדה מהאוטובוס בדרך למכללת אריאל רק בגלל שדיברה ערבית הוא קצת מוזר ויש בו חלק סתום הקשור אולי לכך שיום קודם הוכרזה מכללת אריאל לאוניברסיטה מה שגרר גלי ביקורת רבים. בכל מיקרה – אם הסיפור נכון יש להעניש בחומרה את הנהג או מי שהיה מעורב בהורדת הנוסעת מהאוטובוס. אם הסיפור אינו אלא סוג של פרובוקציה, כמו שאני חושד, יש להעניש באותה חומרה את הסטודנטית עצמה. 

לרעת רובנו

"איפו הוא ואיפו אובאמה" כתב נדב איל מלונדון במעריב מיום ראשון 27/12/2009. הכתבה מהללת את אובאמה, לרגל אישור חוק ביטוח הבריאות הממלכתי בסנט, ומגמדת את נתניהו "הוא מחזר אחרי אפללו". רק ביום שבת האחרון בראיון אצל דנה ויס בערוץ 2 טענה כתבת ידיעות בארה"ב אורלי אזולאי, בתוכנית לסכום שנתו הראשונה של אובאמה כנשיא, שמעל לכל "הוא הביא תקווה לאמריקה".

שלשום, במסצוסטס, המדינה הכי דמוקרטית בארה"ב. זו שמאז 1976 לא ניבחר בה אף סנטור רפובליקני, שכולה דמוקרטית בכל הרבדים של הממשל, ניבחר לסנטור הרפובליקני סקוט בראון, ימני שמרן ואנטי טזה מובהקת לברק אובאמה ולסנטור המנוח טד קנדי שאת מושבו ירש בסנאט . בכך הנמיך סקוט בראון באופן דרסטי את הסיכויים שחוק ביטוח הבריאות הממלכתי בארה"ב אכן יאושר לבסוף, ואם יאושר בטח שלא במתכונתו הנוכחית. סקוט בראון גם הציב שאלה מרכזית איזה תקוות אכן מפיח אובאמה באמריקאים. אפשר בציניות לשאול "איפו הוא (אובאמה) ואיפו ביבי". נראה ששני הכתבים המכובדים מבינים את אמריקה דרך ההסתכלות על החברה הישראלית ולא דרך התבוננות במורכבות האמריקאית עצמה.

יש לברק תכונה מובהקת – הוא רוצה הכול עכשיו ומייד, בתוך שנתיים הוא יעשה שלום במזה"ת, הוא מאמין שמי שהיו לפניו או שלא רצו או שלא היו מספיק מוצלחים. כל מה שהם עשו אינו טוב מספיק כדי ללמוד ממנו ויש להמציא הכול מחדש. זה לא שברק לא מוכשר, הוא כנראה מוכשר יותר מרובנו, זה הגישה היהירה משהוא. נקרא לזה חטא היהירות – כל אחד יכול לנחש לאיזה ברק התכוונתי וזה עדיין נכון.

למרות שאין קשר ישיר בין מפלת אובאמה במסצוסטס לתהליך המדיני באזורנו (שיש הקוראים לו עדיין תהליך השלום) ברור שיש קשר. הממשל הפך ליותר תלותי בסנאט. הביטחון העצמי שלו ניפגע, הקדימויות השתנו, התאווה להשיג הישג מוחשי לציבור בארה"ב התגברה והשוחרים לטרף מריחים חולשה נוספת - בין אם זו איראן המתגרענת, רוסיה החשדנית תמיד, סין השאפתנית, צפון קוריאה ההפכפכה והבלתי צפויה והג'יהאד העולמי הסבלני והממתין לשעתו. יש השמחים לאיד למפלתו של אובאמה אבל העולם נעשה קצת יותר מסוכן ופחות יציב ובטווח הארוך יותר זה לרעת רובנו.

פויה ישראל

משלחת הסיוע הישראלי להאיטי הולכת וצוברת ביקורת. שלש טיעונים לביקורת. הראשון מה עם עזה, השני – זה טיפה בים ונועד רק או בעיקר ליחסי ציבור והשלישי, אנחנו טובים באסונות כשהם קורים אבל לא בלמנוע אותם – תאונות דרכים ובתים לא עמידים לרעש יש אצלנו הרבה למה לרוץ קודם להאיטי.

בהאיטי יש היום קצת מעל ל 10 מיליון תושבים. גם לפני האסון היו שם רק 1000 מיטות בבית חולים. מיטה לכל עשרת אלפים תושב. אגב האיטי לא סובלת ממצור מכל סוג שהוא. בעזה יש 1500 מיטות על 1.4 מיליון. מיטה לכל אלף – כן! באופן יחסי פי 10 מאשר בהאיטי. לרוב אוכלוסיית האיטי אין היום מים זורמים וחשמל. עקיבא אלדר מתלונן שלכ 40,000 עזתים, הרבה פחות מ 3% מהאוכלוסייה אין חשמל – כלומר לשאר ה 1.3 מיליון ומעלה יש חשמל רובו מישראל. במונחים הומאניים האיטי זקוקה להרבה, הרבה יותר מעזה. "האסון בהאיטי הוא מכת טבע. בעזה, האסון הוא מעשה ידי אדם לא להתפאר. מעשה ידינו" כותב עקיבא אלדר. כנראה שבעיני עקיבא אלדר העזתים הם לא בני אדם, אין להם בחירות ורצונות ואין להם מנגנון קבלת החלטות, כמו למשל להפסיק לשגר רקטות על ישראל ולשחרר את גלעד שליט, לכן גם אסור לבוא אליהם בשום ציפיות. החלטות ובחירות נוכח מציאות קשה ודילמות הם נחלת בני האדם – העזתים בעיני עקיבא אלדר הם הרי לא כאלה. כמו שאמרנו יש הרבה צורות לגזענות.

נכון העזרה הישראלית היא טיפה בים ונכון גם שיש לה ערך מוסף הסברתי עצום. אז מה. לא צריך להתבייש ולייצר רושם חיובי ולא צריך להימנע מלעזור גם אם לא ממש מצילים את כל העולם. ישראל היא מדינה מאד קטנה, מיקרוסקופית ביחס לעולם. במבצעי הצלה בין לאומיים היא תמיד תהיה זניחה. לא נובע מזה שלא צריך לעזור בכלל או שאסור להפיק מכך הישג הסברתי. נניח שישראל לא הייתה שולחת בכלל משלחת סיוע. זה היה מצב יותר טוב? גם הסברה שלילית הנוטה לשפוט לחומרה את ישראל וגם אפס עזרה בשטח. אפילו קצת עזרה היא פי כמה וכמה טובה יותר מאפס עזרה.

אברהם תירוש, היום במעריב, מתלונן בכתבתו "באסונות אנחנו טובים" מהיום ש"תאונות דרכים הן אסון שאנחנו כושלים סדרתיים במניעתו או לפחות בצמצומו". עוד לא נמצאה החברה האנושית שהצליחה ליהנות מתחבורה מוטורית ללא תאונות דרכים, לא ישראל אבל גם לא אף מדינה אחרת. אברהם תירוש כנראה לא יודע לקרוא אם הוא לא יודע שישראל צמצמה בשנת 2009 את כמות תאונות הדרכים במעל ל 20% - מ 448 ב 2008 ל 348 ב 2009 למרות שהאוכלוסייה וכמות כלי הרכב על הכביש גדלה. אני לא מומחה לתאונות דרכים אבל מוכן להמר שאין להישג הזה תקדים בתולדות המלחמות בתאונות הדרכים בעולם. אי אפשר למנוע לחלוטין תאונות דרכים אבל אשפר לצמצם והיות ואין לנו כלים מוחלטים אלא רק יחסיים אז אין לנו במה להתבייש.
בקיצור אין לנו במה להתבייש אנחנו בטוח לא מלאכים אבל בהחלט מדינה סבירה במקום טוב באמצע. ומי שרוצה לבכות ולקטר תמיד ימצא סיבה. הבעיה, כנראה, אצלם בראש ולא אצלנו במציאות של אנשים רגילים.

* ראה גם - עזה על סף פיצוץ :

עולם חדש מופלא

לביקורו של ביבי נתניהו אתמול בגרמניה הייתה חשיבות חריגה. על הפרק המלחמה בתוכנית הגרעין האיראנית והקניית יכולות אסטרטגיות לחיל הים הישראלי שיתכן ויאפשרו לישראל להימנע ממכה מקדימה באיראן. גרמניה היא היום אי של שפיות נוכח הגל האיסלמי הרדיקלי הגואה באירופה, האופנה האקדמית המתפשטת והחורגת הרבה מעבר לביקורת על ישראל לכיוון שלילת קיומה בכלל. גרמניה, המדינה המובילה והחזקה באיחוד האירופי יכולה לעשות רבות לבלימת התופעה גם נוכח ההיסטוריה שלה עצמה והמודעות המלאה של אנג'לה מרקל, הקנצלרית, לאן הדברים בסוף מתגלגלים.

מסיבת עיתונאים משותפת של ביבי נתניהו עם אנג'לה מרקל יכלה להציף על פני השטח את האנטישמיות הגואה באירופה, את המוכנות הגרמנית להתמודד עם הגרעין האיראני, את שאלת התאסלמותה של אירופה, את התפתחות היחסים הכלכליים בין המדינות נוכח חרם צרכנים על סחורות ישראליות בחלקים מאירופה, ואפילו, בצוק העתים, להאיר קצת את פעלה של ישראל בהאיטי שבו הוכיחה ישראל כושר ארגון ומהירות תגובה שאין לה תקדים מאף מדינה בעולם כולל ארה"ב. אם חשבתם שלנושאים האלו יש באמת איזו חשיבות – טעיתם. את העיתונים הישראלים מעניין מה ביבי חושב על התביעה נגד אשתו , שם בגרמניה, במקום להציג הישג, במקום לדבר אסטרטגיה הוא נגרר אפילו לא לטקטיקה הנמוכה אלא לרכילות הכי זולה.

בספרו של אלדוס האקסלי "עולם חדש מופלא", שנכתב ב 1932, ועוסק בחברה עתידנית הנשלטת מנטלית ומחשבתית בידי האליטות הוא כותב על הטפשה ( מהמילה טיפש) של האוכלוסייה כאמצעי בדרך לשליטה בעולם החשיבה וההתייחסות של האזרחים הנתינים, אם תרצו גרסה מודרנית של "לחם ושעשועים" מימי שיאה של הקיסרות הרומית לפני 1900 שנה, שאחת מטרתם, שאנחנו האזרחים לא נשאל את השאלות האמיתיות אלא נתעסק בעוזרת של שרה. העולם החדש והמופלא כבר כאן.

* ראה גם - עלילת אנקרה

לא ראוי

בראש ממשלת ישראל מכהן אדם “שאינו ראוי לתפקידו”, טען הבוקר העיתונאי האובייקטיבי בן כספית במעריב. הסיבה אינה התדרדרות במצב הביטחון בארץ, להפך הביטחון השתפר במעט, לא איזו התדרדרות כלכלית קשה, להפך ישראל יוצאת בתהליך מוצלח מהמשבר הכלכלי העולמי, אפילו לא הפיחות במעמדה של ישראל בעולם, שגם כאן יש לראש הממשלה שלנו אחריות, למרות שסביבת העבודה שלו עוינת יותר מזו של קודמו שעדיין פעל בעידן בוש. הסיבה שביבי לא ראוי, אליבא בן כספית, להיות ראש ממשלה היא הסביבה הבעייתית שיוצרת אשתו שרה שנחשפה בתביעתה של מנהלת משק הבית לשעבר ליליאן פרץ. טוב נו, נניח שמול נתניהו היה לנו מועמד מוצלח ומושלם יותר כמו אהוד ברק ויחסיו החמימים עם סביבתו, או ציפי ליבני , מחמיצה סדרתית שנותנת לכל הזדמנות לחמוק מבין אצבעותיה, שיחסיה עם משפחתה ועוזרי הבית שלה כנראה תקינים אבל שמשפילה בפומבי את מס 2 שלה. אבל כנראה אין מועמד מושלם בסביבה להחליף את אשתו של ביבי. אולי צריך לאוורר את האבק, בטרם הכרעת הדין, מ"הוא זכאי" אולמרט או להחזיר מהאוב את שרון.

במאמר שפורסם במעריב ב 03/03/2004 תחת הכותרת "עד כאן" טענו בן כספית ודן מרגלית שעסקת טננבוים מ 29/01/2004 הייתה מושחתת ביסודה מפני הקשרים שלא פורסמו בין אריק שרון לאבי גרושתו של טננבוים, שמעון כהן, 20 שנה לפני כן. קשרים שהסתיימו בהתנצחות משפטית קשה 12 שנה לפני עסקת טננבוים. לפי ההיגיון של המאמר עצמו היחסים המעורערים בין אריק שרון לאבי גרושת טננבוים היו דווקא צריכים לחבל בעסקה. אגב לא בן כספית ולא אף עיתונאי אחר בדקו לעומק את קידומו לדרגת אל"מ ומתן הסיווג הביטחוני המתאים בפיקוד צפון שנים קודם. פרשה שעולה ממנה סירחון לא קטן. בדיעבד זיכה מבקר המדינה את אריק שרון מכל מערכת של שיקולים לא עניינים בפרשת עסקת טננבוים. דן מרגלית היה הגון מספיק לפרסם התנצלות קטנה - בן כספית לא. מה שמלמד שתמיד אפשר למצוא משהוא מסביבת החיים הלא מושלמת שלנו כדי לקטול אחרים. לנו, העיתונאים, מותר אחרת (ראה אילנה דיין וסרן ר).

מעניין מה יהיה אם גרסתה של ויויאן פרץ תופרך בבית המשפט למרות שבכל מיקרה זה לא מעלה ולא מוריד מבעייתיותה הבסיסית של שרה נתניהו ולא מאיכות תפקודו של ראש הממשלה שבגדול לא נופלת במאום מזו של אחרים, כל אחד והגיבנת שלו וצדיקים מושלמים יש כנראה בעיקר בגן עדן.

* ראה גם - גן ילדים

חללינו

כאשר מדינת ישראל מתייחדת עם חללי צה"ל רובנו חושבים, מן הסתם, על פורצי הדרך לירושלים, לוחמי המיטלה ומשחררי ירושלים, צולחי התעלה ושריונאי סולטן יעקוב והרשימה ארוכה ומתארכת. למעשה רוב חללי צה"ל לא נהרגו בקרב ממש אלא על עצם קיומו של צה"ל כצבא העם. הם נהרגו באימונים, בתפקידי מינהלה, בדרכם ליחידתם או ממנה, או בתאונות דרכים. המשותף לכולם שהם היו שם בתוקף שרותם הצבאי והם המחיר שאנחנו צריכים לשלם כדי שיהיה לנו צבא, כדי שתהיה לנו מדינה.

לרוב חללי צה"ל מהחצי שנה האחרונה אין שום קשר למחיר שאנחנו נאלצים לשלם על עצם קיום הצבא. נסיבות מותם לא קשורות בשום דרך להגנה עלינו או למציאות שהצבא גוזר עליהם. הם נהרגים בקטטה על ליבה של בחורה במועדון, במהירות מופרזת במכונית של ההורים לאחר ליל בילויים רווי אלכוהול, על ההערה לא נכונה לחבר שביקש סיגריה בשכונה או, במשחקי שלופים בנשק אמיתי כשהם שיכורים כלוט תהיה הסיבה שבחרו להשתכר אשר תהיה. הם לא קורבנות של צה"ל אלא של נגע השכרות, האלימות בחברה ומגיפת הסכינאות. הקשר היחידי שיש למותם עם צה"ל הוא שהם נמצאים, במקרה, במצבת השרות של הצבא.

למרות שגם קרוביהם ושאריהם זקוקים לתמיכה נפשית והרבה פעמים גם כספית, אין חלקם בכבוד והרגשות שאנחנו מייחדים לחללי צה"ל מפני שחללי צה"ל, אפילו היו בדרכם לבסיס מחופשת השבת באוטובוס שהותקף על ידי מחבל מתאבד, נשלחו על ידינו להיות שם. לא שלחנו אף חייל לבלות את חופשתו בקטטות סכינים, להשתכר או לשחרר את פרץ האדרנלין על דוושת הגז של המכונית בדרך מהמועדון הביתה.

חללי צה"ל לא צריך יותר ואסור שיחשב רק כמי שבמותו, בלא קשר לנסיבות, הופיע כרשום במצבת הצבא-  אלא רק מי שיש איזה קשר, ולו עקיף, בין שרותו הצבאי לנסיבות מותו וזה נכון גם לנכי צה"ל. בשביל כל היתר יש את הביטוח הלאומי.

* ראה גם - סרן ר שלנו :

ביזה אותנו

תורכיה של טאיפ ארדואן מנהלת מעל שנה מסע הכפשות והשמצות נגד ישראל, מטובל בשקרים וסילופים בלי סוף, שספק אם יש לו תקדים בין מדינות שיש ביניהם קשרים דיפלומטיים. לאחרונה טען בלבנון שישראל היא "סכנה לשלום העולם". הוא כרך את הטענה עם היחס ההוגן שיהודים קיבלו מצד החברה והשלטונות בטורקיה לאורך ההיסטוריה ולמי שרצה הוכחה המסע שלו נגד ישראל טבול במוטיבים אנטישמיים מובהקים. הביקורת הבוטה של ארדואן באה מצד מדינה שמעשי הזוועה שלה מאז מלחמת העולם השנייה מגמדים יחסית וודאי מוחלטת את מעשי ישראל. בחלק מהביטויים טאיפ ארדואן משאיר מאחוריו אפילו את אחמדינג'אד מאיראן כאשר טען בעזות מצח שליברמן שקל להפציץ את עזה באטום.

לראש ממשלת ישראל אין תחום אחריות מוגדר. תפקידו לתאם את כל משרדי הממשלה לכלל כיוון ומדיניות אחידה. פואד בן אליעזר בכלל לא רואה עננים בתורכיה, רק שמיים בהירים. פטרונו ברק, גיבור הסיירת, מבחין בטיפות אבל אצלו הם מים צלולים. ליברמן ובן חסותו רואים בהם רוק. בלי לשפוט מי צודק לא יתכן שכל שר ינהל מדיניות חוץ משלו. בדיוק לשם כך יש ראש ממשלה שיחליט האם יש עננים בשמיים והאם הטיפות הם רק גשם צח או רוק מצחין.

למעשה התגובה של ישראל הייתה צריכה להיות להזמין את השגריר התורכי, ללחוץ את ידיו, לכבד את מושבו אבל לפרוש בפני העיתונאים את מגילת הזוועות הטורקית הארוכה מאד מאז 1945, תוך אזכור טבח העם הארמני. אז התגובה הישראלית הייתה גם עניינית, גם מכובדת וגם גוררת התייחסות של התקשורת העולמית לפן התורכי של זכויות אדם. תגובת דני אילון אתמול ביזתה את ישראל מפני שחוץ מזובור, שהתורכים הרוויחו ביושר, לא הייתה שום התייחסות עניינית. כולם התעסקו בזובור ולא בהפרה המתמדת של זכויות אדם בתורכיה ובתשתית המוסרית הלקויה שממנה נובעת הביקורת התורכית. אפשר לסכם שתורכיה ראויה לנזיפה בוטה מישראל, שראש הממשלה חייב לעשות סדר ושאירוע הזובור לכשעצמו ביזה את ישראל ולא את תורכיה.

* ראה גם - בושה... ממש בושה

בעד ישראל

בקיץ הקשה של 2005 התקבצו אלפי "כתומים" בכפר מימון במחאת ענק נגד ההתנתקות. מסביב לכפר מימון התקבצו אלפי שוטרים וחיילים למנוע מהמחאה להגיע לגוש קטיף. אלו היו נחושים להגיע ואלו היו נחושים למנוע במחזה שהזכיר סרט מלחמה יפני. בהינתן האות צעדו אלפי בני נוער מוכנים להתעמת עם כוחות הביטחון ובראשם, נשען על מקלו, מקרטע מעט פינחס ולרשטיין, ראש מועצת יש"ע. מטרים בודדים הפרידו בין השורות והחלטה חפוזה יכלה לעורר מהומת אלוהים אלימה וקרע קשה לתיקון לא רק בין המתנחלים לכוחות הביטחון אלא גם בין ארץ ישראל לעם ישראל.

ברגע המתוח והמאיים ההוא בחר פינחס גולדשטיין בעם ישראל. מטרים מול שורות אנשי הביטחון בלם את המחאה המתפרצת. בעולם מושלם לא צריכה להיות סתירה בין ארץ ישראל לעם ישראל. שנהם שלובים ביחד ועם ישראל שגשג בארץ ישראל אבל לעולם לא בכל ארץ ישראל. במציאות יש דילמה בין כל ארץ ישראל ויהי מה לעם ישראל.

התפטרותו של פנחס ולרשטיין, אתמול יום שני 11/01/2010, אינה אלא המשך ישיר מבחירתו המוסרית של פנחס ולרשטיין אז בכפר מימון. אלו הקורעים לגזרים את הממלכתיות הישראלית, הפוגעים בכוונה בחפים מפשע, כי הם ערבים, כדי להרתיע את ממשלת ישראל, אלו המעמתים עם הצבא של כולנו, עם המשטרה של כולנו בשם פרשנות אחת מסוימת של ההלכה שכאילו אין בלתה וכאילו ליהדות אין פנים הרבה, מנתקים את הסולידריות של כל עם ישראל, את האחריות המשותפת שלנו לעתידנו ואם אך תצליח דרכם יגזרו עלינו פילוג ומלחמת אחים ללא היסוס. פינחס ולרשטיין, אוהב ארץ ישראל כולה, מי שהקדיש לה את חייו, בחר אתמול, שוב, בעם ישראל על פני ארץ ישראל – ישר כוח.

* ראה גם - דילמת קנטרברי : יותר עדיף הסדר קבע

סרן ר. שלנו

סרן ר. , קצין גבעתי, היה במוצב גירית, ב 10/2004, כדי להגן על כולנו. התברר מעל לכל ספק שאילנה דיין תפרה סביבו עלילה שבה כביכול ירה בכוונה תחילה בילדה קטנה וביצע בה ווידוא הריגה. פסיקת בית המשפט בתביעה נגד אילנה דיין מלפני כחודש, כמו גם זיכויו המוחלט בבית דין צבא שנה לפני כן, הייתה צריכה לגרום לכולנו אנחת רווחה. כחייל של כולנו היינו צריכים לחבק אותו ולהתנצל בכל דרך על העוול שנגרם לו מעל לכל ספק.

טענותיה של אילנה דיין שרצתה לעורר דיון ופעלה בתום לב. אגב טענה אופיינית לכל המעלילים, אפילו היא נכונה, אינה מעלה ואינה מורידה מפני שאת "הדיון" כביכול ניהלה על גבו של הקצין של כולנו שהיה שם להגן עלינו בעוד הוא לחלוטין חף מפשע. אנחנו צריכים להוסיף בושה על סליחה שרבים מאיתנו בתקשורת, אלו שעטם קלה לבקר אחרים, חשו להגנת מי שהעלילה, אפילו בתום לב, ולא להגנת מי שנפגע בשם כולנו.
היום הגיב גיורא איילנד במאמר במעריב על חלקו הלא ישר בעלילה כאשר נחלץ להניע את סרן ר. מלהגיש תביעה נגד אילנה דיין. גיורא איילנד, מח"ט גיבעתי לשעבר, היה הראשון שהיה צריך לחתור לחקר האמת ומשהתגלתה חפותו של סרן ר, להצטרף כתובע לסרן ר נגד אילנה דיין לא בגלל סרן ר אלא בגלל המהות הציבורית של המשפט. טענותיו כאלו סרן ר בגד בערכים של גיבעתי, הקליט אותו בסתר אן משך אותו למלכודת אינם אלא זעקת אחיתופל היועץ והקוזק הנגזל. למרות שלטענתו לא התבקש לנהל את השיחה עם סרן ר גיורא איילנד מודה שהוא פעל בעקבות פנייה של אילנה דיין לשמש לה כמליץ יושר. פניה שלדעתי הלא נחשבת הייתה צריכה להדחות על הסף – שוב בגלל העניין הציבורי. הוא בכלל לא היה צריך להיות שם אלא כמי שמגן על שמה הטוב של חטיבת גבעתי, שמו הטוב של צה"ל והדיווח האמין בתקשורת. גיורא איילנד – לכלכת!!

אני מבקש להתנצל בשמי ובשם כל מי שחושבים כמוני בפני החייל של כולנו - סרן ר.

* ראה גם - עלילת אנקרה

גן ילדים

עד לפני קצת למעלה משנה נהגו מנהיגים ישראלים ופלשתינים להיפגש על בסיס שבועי. להתלונן זה בפני זה על כל נושא שבעולם אבל גם לפתור מקצת מהבעיות השוטפות. שני הצדדים מעידים ששיחות השלום, שלא הניבו ולא יכלו להניב דבר, היו היסודיים והרציניים מאי פעם.

חלפה שנה, המרחק בין לשכותיהם של ראש ממשלת ישראל ויו"ר הרשות נשאר בדיוק כמו שהיה – כ15 ק"מ ולמרות זאת שני הצדדים לא מסוגלים להחליף מילה ביניהם. על כל נושא ומחלוקת שני הצדדים רצים לאמריקאים בדרישה "תגידו להם". את המצב המביך והמוזר הזה לא יצרו שני הצדדים אלא ה"גננת" ארה"ב. כל הורה וכל גננת יודעים שאם הם נוטלים על עצמם להתערב בכל מחלוקת בגן אין סיכוי שהילדים יפתרו איזו בעיה שהיא בכוחות עצמם.

ממשל אובאמה היה מצויד ברצון טוב אבל בהבנה כמעט אפסית של הסכסוך. היחס לראש הממשלה נתניהו, שבעצמו לא חף משגיאות, נבע ממקורות ההשראה של רם עמנואל, ראש סגל הבית הלבן ודמות רבת כוח וגם ישראלי לשעבר ודובר עברית שדעותיו על נתניהו דומות לאלו של שולמית אלוני – כלומר אין שום סיכוי שהוא ימצא אי פעם נקודת זכות במעשיו. כמו רבים בשמאל הישראלי הוא ובעקבותיו אובאמה ראו את הסכסוך כסכסוך טריטוריאלי ובצבעים של שחור ולבן. הם גם טעו לחלוטין בהבנת המכניזם של המזה"ת בכלל. בניגוד לארה"ב החושבת שלכל בעיה יש פתרון ושיש צורך לפתור כל בעיה -המזה"ת חושב שהפתרון הכי טוב לכל בעיה זה ללמוד לחיות אתה עד שהזמן יעשה את שלו. כרגע ארה"ב אבדה את התנופה, הרחיקה את הצדדים זה מזה והחריבה לחלוטין את הרקמה המאוד עדינה שנותרה ביחסים הישראלים-פלשתינים בגדה המערבית ואת השותפות האסטרטגית הלא מוכרזת בין אולמרט לאבו מאזן נגד החמאס. אם רק ימשיכו ללחוץ על אבו מאזן עוד קצת יאיצו את תהליך ההחלשות שלו ולמעשה ידחקו אותו לזרועות החמאס. הם (ארה"ב) רוצים שלום עכשיו הוא רוצה לשרוד עכשיו.

נכון ביבי מתפתל, הממשל בארה"ב לא יאהב אותו בכל מה שיעשה והיחסים עם ארה"ב יהיו מתוחים עוד זמן רב. זה לא ישראל אלא ארה"ב שנכנסה כמו פיל (עיוור) לחנות חרסינה ושנחפזה לייצר תהליך מדיני לפי לו"ז אמריקאי ויצא לה גן ילדים עם מאפיינים של המזה"ת.

* ראה גם - יותר עדיף הסדר קבע : הבלוף של עריקאת

על סף פיצוץ

למרות ה"מצור" כביכול על רצועת עזה ממשיכה ישראל לספק את רוב תצרוכת החשמל והמים של עזה ואת רוב מוצרי המזון הבסיסיים. ישראל גם דואגת לרמת מלאי המזומנים ברצועה. דרך מנהרות רפיח, מעל ל 300 מנהרות פעילות, מוברחים שאר הטובין והנשק המשתכלל מאיראן. בסך הכול אפשר המצב לממשלת החמאס לייצב את שליטתה בעזה, למנוע רעב ומצוקה חומרית קשה, לבנות את היכולת הצבאית של הארגון ולייצר ממשל חליפי מתפקד אל מול ממשלת הפת"ח בגדה.

מצרים הוכיחה בעבר שאינה מוטרדת מדי מהנשק כאשר הוא מופנה נגד ישראל. יחד עם זאת מצרים לא מוכנה בשום אופן להקמת בסיס איראני בגבולה, לזליגת האסלאם הקיצוני מעזה למצרים, להקמת מאחזים של אל קאעידה ברצועה ולסרבנות המתמשכת של החמאס "להשלים" עם הפת"ח. ממשלת מצרים החליטה לכן לנתק את עזה ממצרים דרך חומת פלדה הנעוצה 17 מטר באדמה ומערכת צינורות שתציף את אותם מנהרות שיחפרו עוד יותר עמוק. כמעט בטוח שהחמאס יוכל למצוא פתרונות טכניים חלקיים אבל לחמאס ברור שהאיזון שנוצר אחרי "עופרת יצוקה" של חייה ותן לחיות - תן שקט קצר טווח מול בניית יכולת ארוכת טווח, הולך ומתערער לרעתם. החמאס מנסה לכן לעורר את דעת הקהל המוסלמית והערבית נגד "חומת החרפה", כלשונם, עם מצרים ולממש את יכולת הווטו שלהם על כל תהליך מדיני בין אם הוא ניזום על ידי ישראל, מצרים, אבו מאזן או ארה"ב. למעשה הם אומרים לעולם תתנו לנו להמשיך לבנות, להתבסס ולהתחמש ואל תערבבו אותנו בשאיפות השלום שלכם ותקבלו שקט זמני – כל עוד האיזון מתקיים.

לישראל ברור שאין לה בעצם פתרון אסטרטגי לעזה. מחיר כיבוש עזה מחדש הוא הרבה יותר כבד, לכן נותר לישראל לעצב מדיניות של בטחון שותף שנותנת מענה חלקי וסביר לאורך זמן מבלי לפתור יסודית את הבעיה האסטרטגית. לכן החמאס יכול להרשות לעצמו לערער את האיזון. עוד סבב של אש, כשישראל חבולה מדו"ח גולדסטון, יתסיס את העולם הערבי, יחסל וישבית כל תהליך מדיני אפשרי ויאלץ את מצרים, כך להערכת החמאס, להגיע לסוג של פשרה והעלמת עיין עם החמאס על בסיס של חיה ותן לחיות כפי שהיה עד כה.

המערב הדמוקרטי, בראשות ארה"ב, חותר תמיד "לפתור משברים" ומייצר אגב כך אלימות רבה מבלי לפתור דבר באמת ועד הסוף. המזרח התיכון, מנגד, מתאפיין ביכולת שלו להשלים עם סכסוכים לא פתורים, לקדש את עצימת העין ולייצר תנועה ווירטואלית שהיא למעשה דריכה אין סופית במקום. כל ערעור באיזון השביר גורר אחריו מייד גל של אלימות ומשבר חומת רפיח אינו שונה. הסבב הבא בעוטף עזה כבר כאן.


* ראה גם - מוגן משמים : מזל טוב - השלום הגיע : יותר עדיף - הסדר קבע

כולם ידעו

כולנו יודעים שאיש מאיתנו לא שש להעיד במשטרה ולצייד את הרשויות במידע שיכול למנוע מעשי פשיעה או להרחיק עבריינים מהרחוב. נכון שבמקרים קשים עדות במשטרה כרוכה ממש בסכנת נפשות אבל ברוב המקרים אנחנו לא רוצים להסתבך עם שכן, לגרום לעצמנו את אי נוחות שבהליכה להעיד ואולי אפילו להיות מוזמנים לבית המשפט כעדים.

כולנו יודעים שמסתובבים בייננו ילדים ובני נוער רבים ש"הכול מותר להם". הערה של מורה בבית ספר, מילה של שכן, הערה של עובר אורח מביאה בעקבותיה התערבות מיידית ואוטומטית של משפחת הנער. יש בינינו שלא מוכנים להתמודד עם החינוך בבית, אחרים לא מוכנים להתמודד עם השכן המפריע ואחרים לא יגידו מלה בכיתה למי שלא מאפשר להעביר שיעור כהלכתו.

יחד עם זאת כולנו מוכנים לקפוץ מול כל מצלמת טלוויזיה כשקורה משהוא מאד חריג, כגון רצח הנער ליאון קלנטרוב בבני עיש ביו שישי האחרון, ולספר ש"כבר מזמן אמרנו ולא רצו לשמוע", שכולם ידעו אבל המשטרה/רשויות הרווחה/הממשלה לא עשתה שום דבר. הרי אין דבר יותר קל מלזרוק אחריות על משהוא אחר.

למרות שאוזלת ידה של המשטרה, באם קיימת, משחקת לידיהם של פורעי החוק והאלימים חברה אלימה לא צומחת בגלל המשטרה וגם לא בגלל משרד הסעד או תקציב החינוך. חברה אלימה צומחת בגלל החינוך בבית, בגלל תרבות ה"מגיע לי" ובגלל ההשתחררות מאחריות של הפרט לחברה שבה הוא צומח. זו מכת מדינה בכל החברות המערביות הדמוקרטיות שהטו באופן מוקצן מדי את האיזון בין אחריות של האדם לחברה שבה הוא חי לבין האחריות של החברה לפריטים שבתוכה.

בפעם הבאה ש"כולם יודעים" יתכבדו היודעים להעיד במשטרה לפני האסון הממשמש ובא. אין אף חברה שהמשטרה מתפקדת בה יותר טוב מהחברה עצמה – המשטרה היא סך הכול בבועה של החברה.