לרעת רובנו

"איפו הוא ואיפו אובאמה" כתב נדב איל מלונדון במעריב מיום ראשון 27/12/2009. הכתבה מהללת את אובאמה, לרגל אישור חוק ביטוח הבריאות הממלכתי בסנט, ומגמדת את נתניהו "הוא מחזר אחרי אפללו". רק ביום שבת האחרון בראיון אצל דנה ויס בערוץ 2 טענה כתבת ידיעות בארה"ב אורלי אזולאי, בתוכנית לסכום שנתו הראשונה של אובאמה כנשיא, שמעל לכל "הוא הביא תקווה לאמריקה".

שלשום, במסצוסטס, המדינה הכי דמוקרטית בארה"ב. זו שמאז 1976 לא ניבחר בה אף סנטור רפובליקני, שכולה דמוקרטית בכל הרבדים של הממשל, ניבחר לסנטור הרפובליקני סקוט בראון, ימני שמרן ואנטי טזה מובהקת לברק אובאמה ולסנטור המנוח טד קנדי שאת מושבו ירש בסנאט . בכך הנמיך סקוט בראון באופן דרסטי את הסיכויים שחוק ביטוח הבריאות הממלכתי בארה"ב אכן יאושר לבסוף, ואם יאושר בטח שלא במתכונתו הנוכחית. סקוט בראון גם הציב שאלה מרכזית איזה תקוות אכן מפיח אובאמה באמריקאים. אפשר בציניות לשאול "איפו הוא (אובאמה) ואיפו ביבי". נראה ששני הכתבים המכובדים מבינים את אמריקה דרך ההסתכלות על החברה הישראלית ולא דרך התבוננות במורכבות האמריקאית עצמה.

יש לברק תכונה מובהקת – הוא רוצה הכול עכשיו ומייד, בתוך שנתיים הוא יעשה שלום במזה"ת, הוא מאמין שמי שהיו לפניו או שלא רצו או שלא היו מספיק מוצלחים. כל מה שהם עשו אינו טוב מספיק כדי ללמוד ממנו ויש להמציא הכול מחדש. זה לא שברק לא מוכשר, הוא כנראה מוכשר יותר מרובנו, זה הגישה היהירה משהוא. נקרא לזה חטא היהירות – כל אחד יכול לנחש לאיזה ברק התכוונתי וזה עדיין נכון.

למרות שאין קשר ישיר בין מפלת אובאמה במסצוסטס לתהליך המדיני באזורנו (שיש הקוראים לו עדיין תהליך השלום) ברור שיש קשר. הממשל הפך ליותר תלותי בסנאט. הביטחון העצמי שלו ניפגע, הקדימויות השתנו, התאווה להשיג הישג מוחשי לציבור בארה"ב התגברה והשוחרים לטרף מריחים חולשה נוספת - בין אם זו איראן המתגרענת, רוסיה החשדנית תמיד, סין השאפתנית, צפון קוריאה ההפכפכה והבלתי צפויה והג'יהאד העולמי הסבלני והממתין לשעתו. יש השמחים לאיד למפלתו של אובאמה אבל העולם נעשה קצת יותר מסוכן ופחות יציב ובטווח הארוך יותר זה לרעת רובנו.