יום חמישי, 30 באוגוסט 2018

העסקה האולטימטיבית

עוד במסע הבחירות שלו הבטיח המועמד דונאלד טראמפ, בהתייחסו ל"סכסוך" להביא ל"עסקה אולטימטיבית" שתוריד את הסכסוך מהשולחן. אסוציאטיבית הנחנו שהעסקה תהיה בין ישראל לפלשתינים - ברור שהיא הרבה יותר רחבה וכנראה זו בעיקרה עסקה בין ארה"ב למדינות הערביות הסוניות. כך לפחות מעידה שרשרת ההתפתחויות מאז ניכנס דונאלד טראמפ לתפקידו ב 21/01/2017. 

ב סוף 11/2017 העבירה ארה"ב לאבו מאזן, באמצעות יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן, הדמות המשפיעה ביותר ה היום בעולם הערבי הסוני, הצעה לאבו מאזן להסתפק באבו דיס, שם כבר הוקם הפרלמנט הפלשתיני, כבירה זמנית לפלשתינים עד הגעה להסדר סופי. לפי הניו יורק טימס מ 03/12/2017 ההצעה הועברה בפגישה חשאית ויורש העצר הסעודי הוסיף שלא תהיה "זכות השיבה" ורוב ההתנחלויות ישארו. ברור שיורש העצר הסעודי הסכים לעיקריה.

ב 06/12/2017 הכיר טראמפ בירושלים כבירת ישראל ובכך אישר את הדיווח משלשה ימים קודם של הניו יורק טיימס שהוא אכן העביר הצעה לפלשתינים להסתפק באב דיס כבירה זמנית  עוד קבע הנשיא טראמפ בהצהרתו שגבולות ירושלים יקבעו במו"מ ישיר עם הפלשתינים ובכך "הסיר את ירושלים מהשולחן" - כשברור לכל שירושלים נשארה בעיה - את בעיית ירושלים, כך טראמפ, יאלצו לפתור במו"מ ישיר עם ישראל ולא בתיווך אמריקאי ככלי בידי הפלשתינים ללחוץ על ישראל. .

 בתגובה נשא אבו מאזן ברמאללה, ב 14/01/2018, ב נאום תוקפני  נגד "הצעת אבו דיס" אישר שאכן הוגשה, וקבע שארה"ב "לא תהיה יותר מתווך בסכסוך", כאילו יש מתווך אלטרנטיבי אחר . ימוחמד בן סלמן עצמו בפגישה עם מנהיגים יהודים ב 04/2018 בניו יורק תקף את הפלשתינים שדחו, לדבריו, עד כה כל הצעה לשלום, הם ולא ישראל כמקובל עד כה, והוסיף את המשפט החריג והקיצוני "שיקבלו מה שמציעים להם או שישתקו !" . למעשה הכרה בירושלים כבירת ישראל עברה בסופו של יום, בשקט בעולם המוסלמי בכלל והערבי בפרט והווה הכרה במהלך בפועל והסרת בעיית ירושלים מנושא דתי לוהט לכלל הסונים בעולם לנושא מדיני דו-צדדי בין ישראל לפלשתינים 

כבר בשלב הזה ניתן היה להבחין בשני מאפיינים של "העיסקה האולטימטיבית" -
 א. - היא מתבצעת בעזרת גורמים רבי כוח בעולם הערבי סוני 
ב. - הדיונים וההסכמות  נעשים ללא שיתופו של "הראיס" אלא לידיעתו בלבד 
ג. בניגוד לעבר שבו לאורך ציר הזמן הפלשתינים לא ניזוקו מהתמשכות הדיונים, כל סבב הביא עמו שיפורים נוספים מבחינתם ונכסיהם הפוליטיים לא נפגעו והתכרסמו אלא, להפך, הכיוון התהפך, הנכסים הפוליטיים של הפלשתינים ניפגעים וככל שהזמן עובר הם ניפגעים יותר ומעמדם נשחק !

הפליטים הפלשתינים היוו תמיד נשק יום הדין כלפי ישראל והחזרתם "למקומות מהם גורשו" במסגרת "זכות השיבה" האמצעי העיקרי לחיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ובכלל חיסול הנוכחות היהודית בארץ. בניגוד לכל פליטי העולם, מעלל 100 מיליון מאז 1948, שלהם הוקמה סוכנות הפליטים - UNCHR -שמשימתה שיקומם ויישובם מחדש בארצות המיקלט עליהם הגיעו ושטיפלה לכל היותר בדור השני של הפליטים, בני המהגרים, הוקמה לפלשתינים סוכנות מיוחדת וניפרדת - UNRWA - שמשימתה הפוכה - הנצחת הפליטות, הכשלת כל השתלבות שלהם באיזה מארצות המיקלט אליהם הגיעו עד השבתם "למקומות מהם גורשו" באיזה מועד לא ידוע בעתיד. לשם כך נאסר עליהם לקבל אזרחות בארצות המיקלט, להשתלב בעבודה וכל צרכיהם הבסיסיים ןחינוכם היה על כתפי UNRWA.  

השנים שחלפו עשו את שלהם - חלק ממחנות הפליטים בפזורה הערבית חרב במלחמות, תושביהם חזרו להיות פליטים בגל הגדול שנדד למערב, חלק ממחנות הפליטים יושבוו על ידי פליטים אחרים וגורמים אחרים והפליטים הפלשתינים ברחו משם מזמן, חלק מהפליטים מצאו לעצמם דרכים לעבוד, להתחתן עם מקומיות ומחנות הפליטים, ביחוד בסוריה ולבנון, הפכו לשדה קרב קבוע בין פלגים ואירגונים שונים שבהם נהרגו מאז ספטמבר השחור ב 1970 אלפי "פלשתינים" . מעשית קשה לדעת את ממדי הפליטות שנותהרו אבל איש לא העז לחלוק על המספרים הפלשתינים - 5 מיליון בתפוצה, על רעיון זכותם לחזור לישראל ועל זה שאפילו בתחומי הרשות צאצאי הפליטים הוחזקות כאזרחים סוג ב' במימון בינ"ל.

לכן השלב השני של "העיסקה אולטימטיבית" מתמקד בהתייחסות לבעיית הפליטים הפלשתינית כלכל בעיית פליטים אחרת  ולמעשה הורדתה משולחן המו"מ יחד עם בעיית ירושלים. 
ב 01/2018 הקפיא ארה"ב חצי מהסיוע שלה לאונר"א, כמהלך חד צדדי, והודיעה שהחצי השני של הסיוע יועבר רק לתוכניות "הכרחיות" של בריאות וחינוך והוא יושהה עד לבחינה מעמיקה של התנהלות אונר"א.. בתקשורת האמריקאית כבר מפרסמים את תוצאות ה"בחינה מחדש" שיפרורסמו בחודש הקרוב ובהם שני רכיבים מרכזיים - א. - חסימת המימון לאונר"א ממדינות זרות שלא במסגרת התוכנית האמריקאית - ב -פליטים יוקרו ככאלה רק עד דור שני כמקובל לכל פליטי העולם. כלומר הם, הפליטים, לא ישמשו נשק יום הדין נגד ישראל עד אחרית הימים ובממון בין לאומי אלא סה"כ ככל בעיית פליטים אחרת בעולם וכספים, בעיקר של ארה"ב, לא יושקעו בהנצחת הבעיה, שכרגע היקפה האמיתי לא ידוע, אלא לפתרונה שלא דרך 'זכות השיבה'. 

הנושא השלישי של "העיסקה האולטימטיבית" הוא נושא הבלעדיות של אש"ף כנציג יחיד ומוכר של העם הפלשתיני. תוכנית "ההסדרה" בעזה התעמרות הרש"פ מרמאללה בתושבי עזה היא, לגירסת הרש"פ, "סוגיה פנים פלשתינית" שאל לעולם להתערב בה ואילו תגובות צה"ל לטרור מהרצועה היא סוגיה בינ"ל  שמחייבת התערבות בינ"ל למרות שהטרור נובע מהמחלוקת הפנים פלשתינית לפחות בחלקו. תוכנית ההסדרה מגובה במוסדות בינ"ל על ידי ארה"ב, מוצאת לפועל על ידי שתי יריבות בעולם הערבי - קטאר ומצרים מול החמאס תוך, למעשה התעלמות מאבו מאזן כנציג של כל הפלשתינים באשר הם. 
היום, חמישי 30/08/2018 הצהיר ראש החמאס בעזה יחיא סנוואר, בצד האיומים הרגילים על ישראל, שתוכנית ההסדרה יכולה לצאת לפועל גם בלי הרש"פ ברמאללה. "אנחנו יכולים להקים מדינה ברצועת עזה. אנחנו מוכנים לקבל באופן זמני מדינה בגבולות 1967 אבל רוצים שפלסטין תהיה מהים עד הנהר". למעשה הצהרה על נכונות להודנה, שהיא תמיד זמנית, והקמת כעין מדינה עצמאית בעזה לא כשאיפה אלא כברירת מחדל.  

אנחנו יכולים לכן לראות בברור את קווי המתאר של "העיסקה האולטימטיבית"  של טראמפ.
א. העיסקה היא בין ארה"ב לעולם הערבי הסוני שברובו לא פנוי ולא רוצה יותר לעסוק בסוגיה הפלשתינית - יש צרות גדולות הרבה יותר ויתכן וישראל יכולה לסיע בהן.
ב. - 'העיסקה'  תפרוק את הפלשתינים, בהדרגתית ושלב אחרי שלב, מנכסי צאן הברזל שלהם במאבק עם ישראל בגיבוי העולם הערבי. 
ג. - ההתקדמות והצעדים יעשו בלי להתנות או לקשור את המהלכים ל"סוף הסכסוך", כפי שהיה עד כה, אלא תקודם היכן שאפשר, מתי שאפשר ועם מי שאפשר בלי תלות בהסכמה של אבו מאזן אך בתמיכת חלק נכבד מהעולם הערבי סוני. 
ד. - ציר הזמן יופעל לרעת הפלשתינים ומוטב להם למהר בהגעה להסכמות.
הצעדים כבר נעשים בשטח, הם מורגשים בפועל והעולם הערבי סוני מפגין מדי יום ביומו שהוא עייף מהסכסוך הנצחי ועיקר מעייניו להוריד אותו מסדר היום הציבורי .

אכן 'עסקה אולטימטיבית'  !

יום ראשון, 15 ביולי 2018

רק המעז זוכה !

מאז מבצע 'דין וחשבון' ב 1993 יש הידרדרות מתמשכת בהפעלת הכוח של צה"ל כך שיהיה אפקטיבי למטרותיו ויגן בצורה המיטבית על אזרחי ישראל ושיגרת יומם. הביטוי הבולט ביותר שעמותים עם כוחות זניחים, ביחס לעוצמה וליכולות של צה"ל, נמשכים זמן רב, משבשים את שיגרת החיים של חלק משמעותי מהאוכלוסייה - בין שלשה שבועות לחודשיים וחצי ויותר,  ישראל מפעילה בעיקר את יכולת האש וההרס שלה מרחוק כשהתמרון הקרקעי מוגבל ביותר ולרוב בכלל לא מופעל או מופעל באיחור מחוסר ברירה, המטרות מושגת בחלקן ולזמן קצר בלבד . בשיח הציבורי והביטחוני מדברים על "מכה קשה", "האויב יתחרט", "שוקמה ההרתעה", "שמרנו (או שינינו) את כללי המשחק" והמערכת המדינית נכנסת לפעולה ומשתלבת בעיצוב התוצאה במקום להתמודד עם תוצאות ההכרעה . 

יש לתהליך המסוכן כמה סיבות - א. רגישות גבוהה לחיי אדם והחשש לשלם את המחיר . ב. - יש עליונות טכנולוגית אדירה וזמינה לשימוש שכביכול מייתרת את ההכרעה כפתרון ארוך טווח  - יש "כיפת ברזל", מערכת לגילוי מנהרות,  אמצעי תצפית ואיכון ו ג. יש יכולת להביא כמעט לכל נקודה עוצמת אש הרסנית בלי להיות נוכח בשטח בעיקר על ידי חיל האוויר ומגוון הטילים המונחים  שיש לצה"ל. 

מה שאין למדינת ישראל זה תשובה לשימוש באזרחים וילדים, למשל כל מתאר העפיפונים ובלוני הנפץ, או השימוש במרתפי בית החוליפ 'שיפא' בעזה כמקלט ומפקדה לבכירי החמאס כשיש צורך. אפשר לקבוע בפסקנות שככל שאנחנו משתדלים למנוע פגיעה באזרחים כך החמאס, בכלל ארגוני הטרור למינהם בעולם, מעצימים את השימוש בלא מעורביפ כמגן אנושי וכתעודת ביטוח. הם גוררים את המלחמה אל תוך האוכלוסיה. לכן כשהמצוקה של האוכלוסייה גדלה כך מרגיש ארגון החמאס מוגן ואנחנו, כמדינה דמוקרטית, נמצאים במצוקה. 

במלחמה הלא סימטרית ביננו לכל מיני ארגונים ברור שהפעלת מסכי ארטילריה, שעטה של אוגדות משוריינות ולוחמת רחוב מבית לבית הרסניות לאוכלוסיית האויב, גובות מחיר דמים מחיילינו ותקים עלינו את הקהילייה הבינ"ל, שעשה בצביעותה אותו הדבר בכל מקום (רא  דו"ח גולדסטון או צ'אבס). . עדיין יש לישראל יכולות רבות לבצע תמרון קרקעי שיכריע את האויב במאחזין, יבלבל את מערכיו ויזרע פחד בשורותיו. אזכיר שביו"ש, שם יש לנו יכולת לנוע קרקעית מכל מקום לכל מקום, בכל זמן מכל כיוון, איננו זקוקים למטוסי קרב ו"כיפת ברזל" וגם המחיר לכוחותינו בחיי אדם אינו שונה, בטוח הארוך, מזה שבעוטף עזה.

האמצעי הראשון והידוע הוא "סיכולים ממוקדים" - האמצעי הוכח יעיל גם אסטרטגית וגם טקטית ומאלץ את הנהגת האויב לעסוק במיגננה אישית, כולל הגבלה עמוקה על השימוש בתקשורת בין אישית ובכלל. האמצעי השני - למרות השימוש הנרחב של החמאס במנהרות תקיפה נגדנו, למרות ההתמחות באיתורן ובלחימה בתוכן כל ההתייחסות למנהרות נשארה הגנתית - לסכל את פעילות החמאס מתוכן, ולא נתפסה כמתאר מיבצעי מבטיח לכוחותינו אנו - בשילוב טכנולוגיית חפירה מהירה אין סיבה שלא נחדיר לעומק הרצועה ונחלץ כוחות שלנו כשאנו מביאים לביטוי את יכולתנו הטכנולוגית. החמאס כבר חדר מספר פעמים לישראל במנהרות מאז גילעד שליט ב 2006 - לא נראה שהחמאס מודאג ממנהרות שלנו והגיע הזמן שיחשוש מאד. 

השימוש במנהרות, ערפילי בוקר ומסכי עשן יכול לשמש אותנו להחדרת כוחות מסוערבים שיפעלו ברכבים מסווי חמאס או באופנועים בעזה, מש כמו שהחמאס עצמו תכנן.  צה"ל וותר בעזה על השימוש בכוחות מסוערבים בשל הקושי להכניס את הכוח לשטח והחשש ממרחץ דמים היה וכוח כזה ייחשף ויהיה צורך לחלץ אותו (ב 1993 הרגו האמריקאים מעל ל 900 סומלים כדי לחלץ כוח מרינס מחלקתי שנלכד במארב במוגדישו בפרשה שזכתה לכינוי "בלק הוק דאון'). להם מותר- לנו אסור. 

יש עוד אפשרויות כולל פיתוח של אמצעי הלם ואל הרג וטקטיקות התנהלות לתפיסת שבויים לצורך מיקוח ועד שפע של אפשרויות . 

ברור שצה"ל לא נוהג לפי תורת הביטחון הבסיסית של צה"ל מאז 1948 - א. תמיד לשאוף להכרעה מהירה לפני - מדגיש - לפני שהמערכת הבינ"ל מגיבה ומתערבת. ב. - לנהל כל מערכה על שטח האויב (כמו באיו"ש) כדי להרחיק את מחירה מאזרחינו אנו וג. - לנהל מו"מ רק לאחר ההכרעה ולא על ההכרעה . ברור שבצה"ל ובממשלת ישראל לא יודעים ליישם לתנאים העכשוויים את תורת הביטחון של ישראל ושכחו את הסיסמה שהובילה אותו שנים כה רבות "רק המעז זוכה" !!