יום ראשון, 10 בדצמבר 2017

מצפון תפתח הרעה

לארדואן הנשיא  העריץ של תורכיה מסורת ארוכה של שנאה לישראל ותוקפנות מילולית כלפי המדינה ומנהיגיה מאז התעמת עם שמעון פרס, בשולי הוועדה הכלכלית בדאבוס ב 30/01/2009, והאשים את ישראל בהרג ילדים בעזה בעוד כוחות הביטחון התורכיים הורגים כמה מונים יותר ילדים כורדים.   תורכיה עברה למעשים בפרשת המאווי-מרמרה ב 30/05/2010, מיזם תורכי בהובלת מנגננוי המודיעין של המדינה ובביצוע ה IHH, ארגון סיוע מממן טרור.  לאורך שנים אפשרה תורכיה  לסאלח ערורי, איש הלשכה המדינית של החמאס ששוחרר כמחווה לקראת עסקת שליט מהכלא הישראלי ב 03/2010 ועבר לתורכיה, להפעיל את רשתות החמאס בגדה כולל חטיפת שלושת הנערים באלון שבות ב 12/06/2014 שהובילה למבצע 'צוק איתן'.

בשלב מסוים נוצר זהות אינטרסים ישראלית-תורכית סביב המשבר בסוריה  והרצון התורכי לגזור קופון מגלויי הגז של ישראל שתורכיה ניסתה להשיג עליהם מונופול בשיווק הגז לאירופה. לאחר מו"מ הסכימו ישראל ותורכיה להתפייס בהסכם שנחתם ב 28/06/2016 . למרות שהיו בפיוס נקודות זכות רבות וגם אני תמכתי בו בשעתו הוא לא מחק את השנאה העמוקה של ארדואן לישראל.

למרות שהפיוס עם תורכיה היה רק לפני שנה וחצי תורכיה החליפה צד בסוריה מתמיכה נחרצת בסילוקו של הנשיא בשאר אסאד לשותפות י\עם איראן ורוסיה בחלוקת השלל הסורי. ארדואן יזם מהפכה נגדו שאפשר לו להשלים את השתלטותו על תורכיה כעריץ בלעדי ופיתח שאיפות גלויות להגמוניה על העולם הערבי הסוני על בסיס המורשת של החליפות העות'מאנית.
ישראל מצידה, חתמה אך לפני שבוע על מיזכר הבנות לשווק את הגז הישראלי דרך צינור שיונח דרך קפריסין ליוון עד דרום איטליה במימון אירופי וביססה ציר צבאי עם יוון וקפריסין שמתבטא באימונים משותפים רבים. עוד חיזקה ישראל מאד את "השלום השקט", הציר הלא מוכרז בין ישראל למדינות הערביות הסוניות שהגיון קיומו זה האיום האיראני והוואקום שארה"ב יצרה באזור אבל הוא מהווה, שלא המתכוון, גם מחסום לשאיפות התורכיות בעולם הערבי כשתורכיה תומכת בקטאר ובמשתמע באיראן בעימות שיש לה עם העולם הערבי.

לכןברור שהבסיס לפיוס הישראלי-תורכי חלף כשלישראל ותורכיה אין עניין משותף בסוריה, ישראל לא תהיה תלויה בתורכיה בשיווק הגז ותורכה לא תרוויח ממנו את מה שציפתה. ישראל מתקרבת לעולם הערבי בעוד ארדואן מנסה לשלוט עליו. עכשיו  צריך רק את האמתלה על מה לפוצץ את היחסים, הרעועים ממילא, כך שתורכיה תוכל להתיימר להיות מגינת המוסלמים והמקומות הקדושים.  

כבר ב 09/05/2017 סימן ארדואן את הר הבית כמטרה לרכב עליה כאשר הלין בנאום פומבי ש"רק" 26 אלף עולי רגל תורכיים מבקרים בהר הבית בשנה וקרא לעליה המונית של  מוסלמים מתורכיה להר הבית. כבר אז התלונן ארדואן ששליטת ישראל בהר הבית, עוד לפני המגנומטרים והכרזת טראמפ, היא "עלבון למוסלמים".

היום , בנאום בעיר סיוואס, אמר ארדואן  "לא נפקיר את ירושלים לחסדי מדינה שרוצחת ילדים" והסיף שהוא ילחם בכל האמצעים, עדיין לא בישראל ממש אבל בהחלטה של נשיא ארה"ב להכיר בירושלים כבירת ישראל.  ארדואן, שהגיע להבנות עם איראן ורוסיה, שמצליח לדכא ולפרק בהצלחה את איום הלאומיות הכורדי ולהרתיע את אירופה בשילוח עוד גלי פליטים לחופיה ממוקד כולו כעת בהגמוניה מוסלמית ומזרח תיכונית כשירושלים ו"הסכסוך" הם כלים מרכזיים בארגזו.

לארדואן מספר אפיקי פעולה: א. - מתקפה דיפלומטית על ישראל בכל זירה אפשרית : ב. - פגיעה בכל הקשרים האפשריים בין נאט"ן לישראל שכן תורכיה היא, למרבה הפליאה, גם חברה בכירה בנאט"ו : ג. - סיוע בכסף, בגיוס, בארגון ובמודיעין לטרור חמאסי או מוסלמי נגד ישראל תחת הכותרת של "מאבק שחרור לאומי: ד. - הוצאה לפועל של מיזמים כגון "מאווי מרמרה", "מטוסי השיבה" או התפרעות "עולי רגל" מוסלמיים מתורכיה בהר הבית  ו ה. - ריכוז כוחות צבאיים רבים בקפריסין התורכית, העלאת תביעות מדיניות וכלכליות לגבי פרויקט הגז הישראלי-קפריסאי ושיבושו דרך רצף של "תמרונים צבאיים" . מן הסתם יהיו לתורכים עוד רעיונות, יתכן אפילו בשת"פ עם איראן,  שנאמר "מצפון תפתח הרעה !"

יום חמישי, 7 בדצמבר 2017

ההצהרה



קשה מאד בטווח של יום להעריך במלואה ובאופן סביר את משמעות הצהרתו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ מאתמול, רביעי 06/12/2017 על הכרתה של ארה"ב בירושלים כבירת ישראל והתנעת התהליך של העברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים.  אישית אני מעריך שההתפוררות הפנימית, הפלגנות, האלימות, השקיעה הכלכלית וקריסת מחירי הנפט והאיום האיראני   ימשיכו לעצב את סדר היום האזורי בפרט והעולמי בכלל ואחרי שוך גלי ההדף, התסכול והזעם בשבועות הקרובים יחזור המז"הת לטבוע בבעיותיו הקיומיות הפיזיות ! יחד עם זאת יש כמה נקודות ברורות והישגים משמעותיים להצהרה גם אם עדיין העתיד לוט בערפל של אי וודאות.   


ההישג הראשון הוא ההישג התעמולתי - משהחלו הידיעות לזרום, לקראת המועד שטראמפ היה אמור לחתום על הצו הדוחה בחצי שנה את העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, כפי שהחוק בארה"ב מחייב מאז 1995, ושטראמפ שוקל להכיר בירושלים כבירת ישראל  שידרו אלפי תחנות טלוויזיה ורדיו בעולם, כקדימון לאייטם התקשורתי או במהלכו את הבטחת הבחירות של טראמפ "אם אבחר אעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים בירתו הנצחית של העם היהודי" - למרות שאין לי נתונים ברור שהבז התקשורתי ולאמירה "בירתו הנצחית של העם היהודי" הייתה השפעה מסוימת. אלפי פנלים ו"מומחים" דנו בכל העולם באין סוף תוכניות ומהדורות חדשות וכתבות עיתונאיות ובאופנים שונים במעמדה ובהיסטוריה של ירושלים והיא הפכה בשבוע האחרון לנשא עולמי עם סקירה רחבה, לא בהכרח אוהדת אבל לרוב העובדות דיברו בעד עצמן .
נאום טראמם עצמו גם הוא זכה לסיקור רב ובו כמה מסרים - ראשית - סקירה מתומצתת של הקשר היהודי לירושלים ובמשתמע היותה של ישראל מדינה יהודית, שנית - שלמרות שנשיאים קודמים לאורך מעל ל 20 שנה נמנעו מלהעביר את השגרירות לירושלים מצב השלום הישראלי פלשתיני "גרוע מתמיד", רמז עבה שלא סוגיית ירושלים הייתה מכשול לשלום ושלישית - שירושלים היא בירתה של הדמוקרטיה המשגשגת והיחידה במזה"ת. גם המסרים האלה שודרו בבז תקשורתי ענק, שממחזר את עצמו ומניע שיח בנושא.  


ההישג השני לישראל הוא העובדה שנחשפה  שישראל פתחה ערוץ עבודה, באמצעות השגריר רון דרומר,  לאורך תקופה בת כמה חודשים, באינטימיות רבה ומול הנשיא טראמפ ואנשיו ישירות, תוך הסתרת המהלך ואכיפת גורמי ממשל שמרניים בעיקר במשרד החוץ , בלי שדבר דלף לתקשורת (לא עניין של מה בכך), בתיאום המהלך, בהתארגנות לקראת הלחצים והתגובות ובהבנה הדדית. האינטימיות הזו כפי שנחשפה בין ביבי לטראמפ  היא נכס אסטרטגי לישראל כל עוד הנשיא בשלטון כשברור לכל מנהיגי האזור, חוץ מלסלמאן מלך סעודיה, שלהם אין את אותה דלת פתוחה ואוזן קשבת וכי ישראל יכולה לשמש כשתדלנית גם לאינטרסים שלהם, לדוגמה מצרים שלא מצליחה להעמיק את קשריה עם ארה"ב.


ההישג השלישי לישראל הוא קעקוע יסודי של תבנית החשיבה (פרדיגמה) של הסכסוך שהיו בו, מאז הסכם אוסלו ב 1993, שני רכיבים -א.  כל שינוי במצב המדיני ובשטח  מותנה בהסכמה בין הצדדים  -כלומר מותנה בהסכמה פלשתינית שבלעדיה אין לאף מהלך ישראלי בשטחים או בירושלים לגיטימציה . ב. - שמהפלשתינים, בהיותם הנכבש החלש, אין  שום אחריות ואשמה לכישלונם של תהליכים מדיניים בינם לישראל ולכן אינם צריכים לשאת במחיר החלטותיהם - אין להם אחריות לדחיית תוכנית החלוקה ב 1947, לבעיית הפליטים, לדחיית הצעות אולמרט מ 11/2008 שכללו את חלוקת ירושלים ו/או מתווה קרי מ 04/2014 שישראל קיבלה והם שללו בשל 'זכות השיבה'. להפך  יש תמריץ שלילי להגיע לשלום כי בכל מיקרה ישראל תשלם את המחיר בעוד מבול של החלטות בינ"ל נגדה. הצהרת טראמפ על העברת השגרירות הבהירה לפלשתינים, לראשונה מאז הסכם אוסלו, שיש מחיר לגרירת רגליים, לסירוב לדון עם ישראל בלי תנאים מוקדמים, לתמיכה העקיפה בטרור ובכלל וכי העולם משתנה גם אם ממשל טראמפ הוא החלוץ בשינוי.


מה עוד יש בהצהרה, מה צופן העתיד ולאן יתגלגלו הדברים אין לדעת אבל במסע הארוך של ביסוס ישראל במזה"ת דילגנו עוד משוכה !