יום רביעי, 14 ביוני 2017

שוב עזה

כאילו משום מקום צנח עלינו פתאום משבר החשמל בעזה - מקור המשבר העולם הערבי-סוני ובגוש שהקים הנשיא טראמפ בביקור בריאד ב 20/05/201 שסימן לו שתי מטרות - א. - מלחמה ב"אחים המוסלמים", מקור האסלאם הקיצוני והתופעות הרצחניות של אל-קאעידה, דאע"ש ובשוליים החמאס  ו ב. - הכלת איראן תוך מלחמה בגרורות הטרור שלה בכל המזה"ת. קטר, למרות שיש לה יחסים טובים עם ארה"ב וישראל נחשבת גם בת ברית לאיראן ומממנת עיקרית של גרורות ה"אחים המוסלמים", בהם החמאס והמסיתה העיקרית, באמצעות רשת "אל-ג'זירה" נגד העולם הערבי. אחד הדברים שמאפיין את ממשל  טראמפ, בניגוד לקודמו ממשל אובאמה, הוא חוסר סובלנות לדו-פרצופיות, לצביעות ולמשחק הכפול שקטר מצטיינת בו. כך שבגיבוי ארה"ב קם הגוש הערבי-סוני ברובו להקיא מתוכו את קטר הדו פרצופית

בהערכות החדשה במזה"ת אבו מאזן הוא בצד של "הערבים-סונים", לא שיש לו ממש ברירות, החמאס בעזה בצד המוקצה של קטר, תורכיה ו"האחים המוסלמים" - תרומתו של אבו מאזן למאבק הגושי נגד קטר ולעצמו הוא העמקת הנתק והבידוד של החמאס בעזה ואם ישראל אמורה להיות המבצעת והכתובת להסתכנות בהתדרדרות מה טוב.  בעבר כבר עודד אבו מאזן את ישראל להכות בחמאס ולאחר מכן קטף את הפרות כאשר הוביל את מסע ההכפשות נגד ישראל סביב "פשעיה" המדומים והאמיתיים בעזה.

לישראל יש דילמה - אסטרטגית - ישראל וודאי תומכת בטראמפ ומדיניותו להיאבק ב'אחים המוסלמים', יש לה עניין עמוק לשתף פעולה עם "הגוש הערבי-הסוני" נגד איראן ולחזק עם אותן מדינות את השותפות הביטחונית שכבר נושאת פרות מדיניים. יש לישראל עניין בהגעה להבנות עם אבו מאזן ובייצוב שלטונו בגדה המערבית. מצד שני  יש לישראל הסכם פיוס עם תורכיה, בת הברית של קטר והבנות עם קטר עצמה על שיקום עזה וקטר הקימה לשם כך נציגות מדינית בישראל הנהנית ממעמד דיפלומטי. יש לישראל גבול משותף עם הרצועה והיא הראשונה להיפגע ואזרחיה הראשונים לשלם את המחיר היה והמצב בעזה יתדרדר ליאוש. סביר שגם אבו מאזן וודאי ארדואן התורכי יחגגו על כל הזדמנות לסבך את ישראל בפשעי מלחמה אמתיים ומדומים.  מה על ישראל לעשות ?

א. - לישראל אסור בתכלית האיסור לשחק את המשחק של אבו מאזן. ישראל חייבת להבהיר לאבו מאזן שכל קיצוץ מצידו בתשלומי החשמל המסופק מישראל תקוצץ כנגד אספקת החשמל יחסית בצורה שווה בעזה בגדה. יש להבהיר לאבו מאזן שאין מתנות חינם ב  - ישראל צריכה להמשיך בערוץ התקשורת עם החמאס בעזה ולהגיע להבנה ששיקום עזה ימשך ואף יורחב תמורת שקט מוחלט בגבול והשבת שבויינו ובננו  ג - ישראל חייבת לדרוש מממשל החמאס בעזה את ניתוק קשריו עם איראן (שממילא שונמכו מאד כשהמצור הכלל ערבי מנתק את עזה מאיראן ) .

אם אבו מאזן רוצה שיתוף פעולה ישראלי במדיניות כלפי עזה הוא צריך להציג לישראל תכנית מדינית שיש בה מחיר אסטרטגי ברור ושמוסכמת על ישראל . אולי מתכנית כזו יצמח בעתיד  ההסדר המדיני עם הפלשתינים. עד אז ישראל אינה כלי הביצוע של אבו מאזן ועזה לא האתנן הישראלי לגוש "הערבי-סוני" - הם צריכים את ישראל משפע סיבות אחרות !

יום רביעי, 7 ביוני 2017

שכחו אותו בסיבוב

אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי מהפך אדירים במזה"ת - קשה עד בלתי אפשרי להעריך את תוצאותיו אבל התוצאה הברורה המידית שלו היא העלמות ישראל כבעיה אזורית מלכדת והפיכתה לשולית בתהליכי הענק האזוריים. לשאלה למה דווקא עכשיו שהרי "האביב הערבי" נמשך כבר 6 שנים יש שתי תשובות - ב.  שלב ההתפרצות העממית וריסוק הישן הסתיים וכעת מתחיל שלב עיצוב ההסדר של "היום שאחרי" - ב. החלל הפוליטי מחולל הסערות של ימי הנשיא אובאמה התמלא דרך המדיניות האגרסיבית של הנשיא טראמפ.

למרות שמדיניות הנשיא עדיין בתהליכי התגבשות יש לה כברק כמה מאפיינים ברורים ואמנה אותם לא לפי סדר חשיבותם. א. - הנשיא טראמפ אדיש לסוגיה של זכויות אדם ובז לנגררת שלה "התקינות הפוליטית" - ב. - הוא רואה בכל שליט וכל כוח שיכול לספק יציבות ושליטה בשטח, גם אם לא בשיטות המקובלות בארה"ב, פרטנר לדיאלוג וכתובת שניתן לעבוד אתה.  ג. - הוא רואה ב"אחים המוסלמים", אב הגזע של כל תנועות האסלאם הסוני הרדיקלי, את מערער היציבות מספר אחד בעולם, מחולל האסונות הגדול בעולם ובחברה המערבית בעיקר, מחריב את שיקומם ובנייתם של מדינות ומקור למלחמה שהג'יהאד מנהל נגד המערב - בניגוד חריף לנשיא אובאמה שראה בהם חלק מהפתרון . באופן מובנה יצא הנשיא טראמפ למלחמה נחרצת ובלתי מתפשרת בכל הצורות של מימון, תמיכה, אהדה, הבנה  ועידוד לטרור תחת כל אמתלה שהיא.   ד. - הנשיא אובאמה שאף ליציבות עולמית באמצעות דיאלוג בין שווים ולכן הצניע את השימוש בכוח - הנשיא טראמפ שואף ליציבות עולמית באמצעות מאזן כוחות שבו לכוח יש תפקיד חשוב שכן היציבות לא מושגת מתוך הסכמה עם מאתגריה אלא מתוך חשש שלהם. אחרון - הנשיא טראמפ לא רואה בסכסוך עם הפלשתינים את המבוע לבעיות האזור אלא את העימות הסוני-שיעי ונגזרותיו - המירוץ האיראני לגרעין, החתרנות האיראנית בכל המרחב וההתחברות של איראן לרוסיה .   ישראל וודאי יכולה להזדהות עם כמעט כל רכיבי המדיניות המתגבשת של טראמפ גם אם הציפיות בנושא "הסכסוך" מתפוגגות.

בהתאם לתפיסתו התגייס טראמפ לחזק ולתמוך במדינות הערביות שעוד שורדות, לייצב אותם כמבוא ליציבות באזור וככוח שיוביל את ההכלה והדחיקה של איראן למגננה מדינית וצבאית. מהפלשתינים הוא דרש להפסיק את התמיכה הכלכלית בטרור באמצעות הקצבאות והמשכורות וכן מקטאר ומתורכיה, כל אחד מממנת טרור נדיבה בזכות עצמה. אין ספק שדאע"ש לא היה מגיע למיצובו העולמי ללא תמיכה איתנה של תורכיה בארגון בתחילת דרכו ב 2014.  ארה"ב הודיעה רק אתמול שהיא תומכת בחרם על קטאר שגם מממנת בנדיבות טרור ג'יהאדיסטי וגם מסייעת לאיראן בחתרנותה במפרץ . ארה"ב מתעלמת במפגיע מארדואן התורכי ומדרישתו לרסן את חימוש הכורדים, בעיקר בסוריה מפני שהכורדים מוכיחים יכולת להוות כתובת יציבה. ארה"ב עצמה תוקפת כוחות שיעים שמנסים לייצר רצץ מעיראק לחופי הים התיכון על גבול סוריה עיראק כשהיא מפעילה כוחות מהאוויר והירדנים והכורדים הסורים פועלים על הקרקע.  לכל הצירים והבריתות במזה"ת - הגוש הסוני-ערבי בגיבוי ארה"ב, הציר הקטארי-תורכי שחיפש פשרה עם איראן על חלוקת אזורי השפעה והגדרת חוקי המשחק והציר השיעי בגיבוי רוסי - כל ההתאגדויות האלה המתעמתות אחד עם השנייה אינן זקוקות לישראל, ישראל אינה מרכיב מרכזי אם בכלל בשיקוליהם והבעיה הפלשתינית כאב ראש מטריד שאין להן עניין בו.

המהלך הגדול של המזה"ת מגמד וממחיש את חוסר הרלבנטיות של ישראל, הסכסוך והפלשתינים  למעשה גם ארה"ב וגם הגוש הערבי-סוני מצפה גם מישראל וגם מהפלשתינים להנמיך פרופיל - המאבק נגד קטאר הוא לא רק על מימון הטרור, התמיכה באיראן אלא גם על סדר היום שאל-ג'זירה מנסה להכתיב לציבור הערבי  ובכללו עיסוק אובססיבי בסכסוך. בחשבון כללי - כשהמוטו הוא "יציבות"  העיסוק בפלשתינים נחשב כמתסיס ומעורר רעשים וסערות מיותרות ואילו ישראל, דרך יציבותה הפוליטית, קידמתה הטכנולוגית, נמליה וכוחה הצבאי כגורם מייצב  .

מבחינת ישראל המאמץ הערבי בגיבוי ארה"ב, להכיל את איראן החתרנית ולמנוע ממנה נשק גרעיני, המאבק בהובלת ארה"ב למנוע מימון לטרור מוסלמי באשר הוא, הדעיכה העולמית והערבית בעיסוק ב"סכסוך" כמקור הזעזועים האזורי הם כולם לטובת ישראל בלי שנשאלה, בקשה, טרחה ונדרשה לנושא . יש גם סיכוי שאם הפלשתינים יבינו שהעולם שוכח מהם ומהר והם כבר לא העיסוק המרכזי של העולם, גם הערבי,  תגדל אצלם הנטייה לפשרה.   איננו יודעים מה יהיה העתיד אבל אנחנו יודעים מה הוא לא יכלול - עולם תלוי באנרגיה ערבית, מדינות ערביות שתלויות בשעיר לעזאזל של "הסכסוך",