יש לנו נטייה מזיקה, כנראה בגלל חשיבות הצבא בחיינו, לייחס לבוגרי הסיירות, מפקדיהם של מבצעים עלומים, עטורי אותות ודרגות, הבנה ושיקול דעת שאין בידי האדם המצוי. כישלונם החוזר והישנה, ללא יוצא מהכלל, של גיבורי צבאנו בפוליטיקה לא הובילה אותנו להרהור שני. נכון! אריק שרון ויצחק רבין היו ראשי ממשלה זכורים לטוב אבל הם הגיעו לאן שהגיעו אחרי יותר מ 20 שנים, רצופים בכישלונות ואכזבות, בפוליטיקה. הם לא עלו על ראשי ממשלות כמו בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין, יצחק שמיר ואפילו אהוד אולמרט או בנימין נתניהו. הסיבה ברורה למדי – הסיירת היא גוף ביצועי שאינו שואל את עצמו למה ומה הלאה אלא רק איך.אין ספק שהמודל המושלם הוא המהולל בגיבורי הסיירות אהוד ברק. מי שניבחר ברוב להנהיג את עם ישראל ב 1999 וגורש כעבור שנתיים מהשלטון בהפסד ללא תקדים של מעל 20%. בדרך הספיק אהוד ברק לא רק לבזבז אשראי פוליטי חסר תקדים אלא לרסק את מפלגת השלטון – מפלגת העבודה, ולהשאיר אותנו במאבק מדמם עם הפלשתינים. חיבתה של מפלגת העבודה לגנרלים והתנכרותו הבוטה של ראש המפלגה דאז, עמיר פרץ, להבטחתו לבוחרים להיות מנהיג חברתי ולא גנרל צבאי החזירו למפלגת העבודה תאבת ההתאבדות את ההרסני בכל מנהיגיה – אהוד ברק לראשות הפלגה. לא שמי שעמד מולו, עמי אילון, היה שונה. גם עמי אילון הוכיח שיש הבדל ענק בין פיקוד צבאי, אפילו על המובחרת שביחידות להנהגה פוליטית. גם עמי אילון הוכיח שגנרל הוא מתכונת לכישלון פוליטי ולא להצלחה. מאז ממשיך אהוד ברק לרסק את מפלגת העבודה, לכרסם בערכי המדינה ולשעבד אותה, יותר מתמיד, לאתוס הביטחוני.
אין אף דמוקרטיה שמקבלת כמובן מאליו וכרצוי ששר הביטחון יהיה גנרל לשעבר. תפקיד שר הביטחון הוא לשלב את הצבא אל תוך האילוצים המדיניים ולשמור שהצבא ימלא את שני משימותיו: הגנה על המדינה ואזרחיה ומתן חופש פעולה לדרג המדיני , בצורה המאוזנת והמיטבית ביותר. מבצע "עופרת יצוקה", כמו ברק עצמו, הוא דוגמא מושלמת להנהגה צבאית בעמדה שאמורה הייתה להיות אזרחית. אכן הביצוע הצבאי היה מושלם וההגנה על אזרחי המדינה הושגה במידה סבירה – אבל!! וזה אבל גדול – מבצע עופרת יצוקה הצר את צעדי הדרג המדיני וכרסם בלגיטימיות של ישראל בעולם. לשווא נבכה מול אומות העולם, זה אנחנו שהתמכרנו לשר ביטחון שהוא כמעט תמיד גנרל וכמעט תמיד מפרש את תפקידו כמי שתפקידו לשמור שהמדינה תעניק חופש פעולה לצבא ולא להפך. עסקת שליט, כמו מבצע עופרת יצוקה, מנוהלת בצורה טקטית נבונה ונכונה ומובילה לכישלון אסטרטגי שמגביל ויגביל את חופש הפעולה המדיני של ישראל. קשה לקרוא לשר הביטחון בשמו כי אין בין התנהגותו לביטחון הלאומי הרחב אלא מעט טקטיקה מוצלחת.
יש המתנחמים שבחדרי חדרים ובסודי סודות אהוד ברק הוא התשובה היותר טוב לאיום האירני ולכן יש להשלים אם מגבלותיו. אושרי המאמין והמשלה את עצמו שברק הסודי שבמחשכים שונה מברק הגלוי, ההפכפך, השרלטן והציניקן שידו בכל ויד כל בו ושהמאפיין את החלטותיו שיש בהם התחלה נמרצת וסוף מיקרי. שר הביטחון אחראי לא רק על היציאה מלבנון אלא גם על עיצוב כללי המשחק לאחר היציאה. הוא אחראי לא רק על יציאה לעופרת יצוקה אלא גם על הלגיטימיות של ישראל הרבה חודשים אחרי. הוא יהיה אחראי לא רק על שחרור גלעד שליט אלא גם על כל אלה שיהרגו ויפצעו לאחר השחרור בין במישרים ובין בעקיפין מהעסקה המתבשלת - כאילו אין מחר.
ראה גם - עושים הכל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה