אך יא מרואן

מרואן ברגותי, 51, שניתפס ב 15/02/2002 ונידון ל 5 מאסרי עולם ועוד 40 שנה בכלא על מעשי טרור ב 06/06/2004 לא שונה מעוד הרבה טרוריסטים שאמורים להיות משוחררים בעסקת שליט. טרם מעצרו היה ממרואן גיבור מקומי באזור רמאללה שהתקוטט עם חוסיין ש שייח מאזור הר חברון על התואר "מזכיר הפת"ח בגדה המערבית", ואם שאר הנהגת הפת"ח, כולל יאסר ערפאת, כמעט על כל נושא שבעולם . חלק מכוחו בא לו דווקא מהיותו אסיר, יקיר השמאל כפרטנר ל"שלום", וסמל. אין להעריך את משמעות שחרורו האפשרי אך ניתן להניח שמעמדו הסמלי מאיים על ההנהגה הנוכחית של הפת"ח בגדה והם, לא אנחנו, יעסקו בקיצוץ כנפיו.

אך מעבר לשאלה של מרואן ברגותי עצמו התהליך שהנהגת תוניס הזקנה, זו שמקור כוחה בפזורה הפלשתינית והצדקת קיומה נובעת מדבקות בזכות השיבה, תעלם מהשטח וההנהגה חילופית מקומית תתפוס את המושכות הוא בלתי נימנע וקרוב, לכל היותר עשור. ניצנים כבר ראינו בוועידת הפת"ח בבית לחם, באמצע אוגוסט 2009 כאשר 16 מתוך 18 המקומות שהועמדו לבחירה נתפסו על ידי ההנהגה הפנימית של הפת"ח בשטחים, כולל מרואן ברגותי עצמו. כולם בסביבות ה 50, כולם צמחו מתוך מאבק בישראל, הם דוברים עברית ומקור כוחם הוא בשטחים עצמם ולא במחנות הפליטים בסוריה, לבנון או ירדן. כרגע הוועד הפועל של פת"ח (לא אש"ף) מורכב מ 16 "בוגרי אינתיפדה" ו 7 "וותיקי תוניס". בטווח הארוך (כבר אמרנו – עוד עשור), אם ההנהגה תתפוס תאוצה וסמכות מול החמאס, מה שעדיין לוטה בערפל ובספק רב, היא גם תעצב את פני הסכסוך עם הפלשתינים אחרת וניתן לקוות שתהיה גם יותר מעשית (ראה - ימות משיח).

לכן אין בשחרורו של ברגותי, לטווח היותר ארוך, נזק אמיתי למעט הנזק המוסרי של שחרור מי שבעיננו טרוריסט ורוצח והנזק המוסרי העצום שבעצם עסקת שליט עצמה, אבל במסגרת עסקת שליט משוחררים רבים מסוכנים ממנו.

ומי שדואג לאבו מאזן - אבו מאזן הוא אסון לפלשתינים בכל קנה מידה ובכל מקרה זמנו עבר. הנשמה מלאכותית לא יכולה אלא להאריך את ייסורי הגסיסה של הנהגת תוניס הוותיקה שאינה מייצגת ואינה רצויה בשטחים ושהיא, יותר מכול, מובילה את הפלשתינים בגדה לזרועות החמאס. זה לא ישראל אלא השחיתות, הנהנתנות והחסימה המתמשכת של ההנהגה הפלשתינית הפת"חית הצעירה לעמדות השפעה.


ראה גם  - אין מחר

גיבורי הסיירת

יש לנו נטייה מזיקה, כנראה בגלל חשיבות הצבא בחיינו, לייחס לבוגרי הסיירות, מפקדיהם של מבצעים עלומים, עטורי אותות ודרגות, הבנה ושיקול דעת שאין בידי האדם המצוי. כישלונם החוזר והישנה, ללא יוצא מהכלל, של גיבורי צבאנו בפוליטיקה לא הובילה אותנו להרהור שני. נכון! אריק שרון ויצחק רבין היו ראשי ממשלה זכורים לטוב אבל הם הגיעו לאן שהגיעו אחרי יותר מ 20 שנים, רצופים בכישלונות ואכזבות, בפוליטיקה. הם לא עלו על ראשי ממשלות כמו בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין, יצחק שמיר ואפילו אהוד אולמרט או בנימין נתניהו. הסיבה ברורה למדי – הסיירת היא גוף ביצועי שאינו שואל את עצמו למה ומה הלאה אלא רק איך.

אין ספק שהמודל המושלם הוא המהולל בגיבורי הסיירות אהוד ברק. מי שניבחר ברוב להנהיג את עם ישראל ב 1999 וגורש כעבור שנתיים מהשלטון בהפסד ללא תקדים של מעל 20%. בדרך הספיק אהוד ברק לא רק לבזבז אשראי פוליטי חסר תקדים אלא לרסק את מפלגת השלטון – מפלגת העבודה, ולהשאיר אותנו במאבק מדמם עם הפלשתינים. חיבתה של מפלגת העבודה לגנרלים והתנכרותו הבוטה של ראש המפלגה דאז, עמיר פרץ, להבטחתו לבוחרים להיות מנהיג חברתי ולא גנרל צבאי החזירו למפלגת העבודה תאבת ההתאבדות את ההרסני בכל מנהיגיה – אהוד ברק לראשות הפלגה. לא שמי שעמד מולו, עמי אילון, היה שונה. גם עמי אילון הוכיח שיש הבדל ענק בין פיקוד צבאי, אפילו על המובחרת שביחידות להנהגה פוליטית. גם עמי אילון הוכיח שגנרל הוא מתכונת לכישלון פוליטי ולא להצלחה. מאז ממשיך אהוד ברק לרסק את מפלגת העבודה, לכרסם בערכי המדינה ולשעבד אותה, יותר מתמיד, לאתוס הביטחוני.

אין אף דמוקרטיה שמקבלת כמובן מאליו וכרצוי ששר הביטחון יהיה גנרל לשעבר. תפקיד שר הביטחון הוא לשלב את הצבא אל תוך האילוצים המדיניים ולשמור שהצבא ימלא את שני משימותיו: הגנה על המדינה ואזרחיה ומתן חופש פעולה לדרג המדיני , בצורה המאוזנת והמיטבית ביותר. מבצע "עופרת יצוקה", כמו ברק עצמו, הוא דוגמא מושלמת להנהגה צבאית בעמדה שאמורה הייתה להיות אזרחית. אכן הביצוע הצבאי היה מושלם וההגנה על אזרחי המדינה הושגה במידה סבירה – אבל!! וזה אבל גדול – מבצע עופרת יצוקה הצר את צעדי הדרג המדיני וכרסם בלגיטימיות של ישראל בעולם. לשווא נבכה מול אומות העולם, זה אנחנו שהתמכרנו לשר ביטחון שהוא כמעט תמיד גנרל וכמעט תמיד מפרש את תפקידו כמי שתפקידו לשמור שהמדינה תעניק חופש פעולה לצבא ולא להפך. עסקת שליט, כמו מבצע עופרת יצוקה, מנוהלת בצורה טקטית נבונה ונכונה ומובילה לכישלון אסטרטגי שמגביל ויגביל את חופש הפעולה המדיני של ישראל. קשה לקרוא לשר הביטחון בשמו כי אין בין התנהגותו לביטחון הלאומי הרחב אלא מעט טקטיקה מוצלחת.

יש המתנחמים שבחדרי חדרים ובסודי סודות אהוד ברק הוא התשובה היותר טוב לאיום האירני ולכן יש להשלים אם מגבלותיו. אושרי המאמין והמשלה את עצמו שברק הסודי שבמחשכים שונה מברק הגלוי, ההפכפך, השרלטן והציניקן שידו בכל ויד כל בו ושהמאפיין את החלטותיו שיש בהם התחלה נמרצת וסוף מיקרי. שר הביטחון אחראי לא רק על היציאה מלבנון אלא גם על עיצוב כללי המשחק לאחר היציאה. הוא אחראי לא רק על יציאה לעופרת יצוקה אלא גם על הלגיטימיות של ישראל הרבה חודשים אחרי. הוא יהיה אחראי לא רק על שחרור גלעד שליט אלא גם על כל אלה שיהרגו ויפצעו לאחר השחרור בין במישרים ובין בעקיפין מהעסקה המתבשלת - כאילו אין מחר.


ראה גם - עושים הכל  

אלופי הטקטיקה

הודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקפאת הבניה ביו"ש, לא כולל מוסדות, ריבוי טבעי ומזרח ירושלים היא צעד טקטי נבון עם מעט שמעות מעשית. ישראל הכירה שבנייה בהתנחלויות היא מכשול למו"מ שעד כה לא הווה שום מכשול וביבי שבר את עיקרון "יתנו יקבלו". מצד שני ארה"ב הסכימה לבניה עקרונית, היה והמו"מ לא יסתייע, בעוד 10 חודשים (אושרי המאמין), גם אצלם יש יסוד של וויתור עקרוני. ישראל ישרה קו עם ארה"ב ולמעשה הצליחה לתמרן את אבו מאזן לפינה (ראה גם - הסרוב של אבו מאזן).


לאלו שמאמינים בארץ ישראל השלמה ההחלטה וודאי מעוררת כעס כי יש בה משום וויתור על זכותנו לבנות בכל מקום כל הזמן. לאלו, כמוני, המאמינים במדינה יהודית דמוקרטית, שלא מוכנים להפקיר את עתיד מדינת ישראל לגחמות ומשברי החברה הפלשתינית, זה עוד צעד קדימה בהכרה שהתנתקות מהפלשתינים, אם צריך גם חד צדדית , היא רק לטובת עתידה של ישראל.

יוסי ביילין התפלא היום בבוקר ב ווי נט "איך האמריקנים הגיעו למצב כזה מטומטם". ובכן לבראק אובאמה יש כריזמה ולארה"ב המון כוח והשפעה אבל זה לא אומר שיש להם גם יותר שכל (ראה עיראק, אפגניסטן ומי שרוצה יכול להוסיף את וויטנאם, ציל'ה סומליה ..... ועוד ועוד).


* שלשום היה יום שלישי – אתמול היה יום חדש – יום רביעי.

שלשום עוד הסתובב אהוד ברק והשמיע לכל מיקרופון את משנתו שישראל צריכה לעשות הכול לשחרר את גלעד שליט. אתמול היה יום חדש, דעות חדשות וכיוונים חדשים. אהוד ברק בראיון לחדשות ערוץ 2 אמר "צריך יהיה לעצור את הגלישה של ישראל במדרון החלקלק, שהתחיל בעסקת ג'יבריל ונגמר בטננבוים ובגופות מלבנון. אחרת יהיו עוד חטיפות" – כפי שזה נראה אהוד ברק אכן הצליח לעצור את הגלישה במדרון אבל רק אחרי שכבר הגענו לתחתית, לנקודה שממנה אי אפשר ממילא לגלוש הלאה. בכל אמת מידה עסקת שליט המתגבשת, אפילו לא יחולו בה שינויים לרעת ישראל, גרועה מעסקת ג'בריל, כאילו אין מחר.

נראה שאהוד ברק, אפשר להגיד כרגיל, לא ממש מתייחס לאמירות שלו עצמו מעבר לרושם הרגעי על המראיין.

עושים הכל

במסגרת הכשרת עסקת שליט הצהירו הרמטכ"ל ושר הביטחון שהם "עושים הכול" לשחרר את גלעד שליט. מאז חטיפתו ב 25/06/2006 לא נגרע במאומה, ולו במעט, משהוא מתנאי המאסר של 4,000 אסירי החמאס בישראל. לא בתנאי המגורים, הגישה לטלוויזיה, טלפונים, ביקורים, תנאי מזון ומיקום בית המאסר. רק לפני חצי שנה הודיע שר הביטחון על "הקמת ועדה" שתבחן את הסוגיה – הוועדה לא קמה וממילא לא בחנה את הסוגיה שאינה מצריכה שום ועדה אלא פשוט נחישות החלטה .
פחות מ 24 שעות אחרי הפסקת חשמל מגוחכת בעזה, לאחר שהחמאס הפיץ בתקשורת תמונות של ישיבה לאור נרות (באמצע היום) החליט שר הביטחון לחדש את הזרם. גם הסוגיה הזו לא טופלה במסגרת "עושים הכול" וזרם החשמל, למעט לתקופה קצרה, לא הוגבל באופן משמעותי. למעשה הנושא נזנח.
עוד לפני השימוש באלימות וכוח העניקה ישראל לראשי החמאס חסינות מחיסולים. למרות שהקבינט החליט שלש פעמים להסלים את מסע החיסולים נגד בכירי החמאס לאחר כל גל טילי קסאם על שדרות. בפועל עסק צה"ל, בהנחיית שר הביטחון אהוד ברק, בניסיון לצוד את חוליות היורים עצמם ואת מערך היצור והלוגיסטיקה אבל נימנע במפורש מלפגוע במערך הפיקוד והשליטה של החמאס שלא לדבר על הדרג המדיני.
מאז הוכרזה הפסקת האש בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" לפני 10 חודשים חידשה מדינת ישראל, בהנחיית שר הביטחון, את החלפת הכסף הישראלי ברצועה וחידשה במו ידיה את השליטה הכלכלית של החמאס ברצועה.
לא בהזדמנות הפז של מבצע עופרת יצוקה ולא באף שלב התקיימה פעילות מבצעית שתכליתה לתפוס שבויים לצורך מיקוח. ישראל הייתה צריכה לעמוד בלחץ מבפנים ומבחוץ ולהבהיר לחמאס שהרווח היחיד שהם יכולים להפיק משחרור גלעד שליט זה הפסקת הסנקציות וצייד הראשים שישראל חייבת לנהל אחרי כל מי שהיה מעורב במישרין ובעקיפין בחטיפת ישראלי. בעצם ימי עופרת יצוקה לא אישרו ראש הממשלה ושר הביטחון ביחד את הפצצת בית החולים שיפא בעזה, מטעמים הומניטאריים, למרות שידעו שהנהגת החמאס כולה מסתתרת במרתפיו. אכן השיקולים ההומניטאריים נכונים ובמקומם מה גם שערכם של ראשי החמאס כמתים בטל מול ערכם כחיים.
למרות זאת כמעט בל יאומן שמרחב היצירתיות של שני האהודים נע בין הפצצה מחריבת כול לבין אפס מעש ובתווך אין כלום. שפע היחידות המיוחדות, שפע האמצעים והניסיון המבצעי העשיר של צה"ל, שכמעט ואין שני לו בעולם, לא הצליחו לייצר שום רעיון חוץ מהפצצה.

הנהגת החמאס, ולו בחלקה, בשבי ישראל הייתה משנה את תוצאות המבצע הכושל לבלי הכר. סביר שהמו"מ על שחרורו של גלעד שליט היה כבר במקום אחר לגמרי. מהעובדה שהחמאס השתמש בבית חולים כמפקדה ראשית אפשר היה לעשות מטעמים תקשורתיים ומעמדו של החמאס, שראשיו שבויים בידי צה"ל היה למשל ושנינה. צה"ל כבר השתלט בעבר על בית חולים פלשתיני כדי לשלוף ממנו מבוקשים בבית לחם ב 2004 ובשכם שם עצר 5 מבוקשים בכירים בתוך בית החולים, מתחזים לחולים. אכן "עושים הכול".
יש מימרה האומרת "אם יש רצון - תמצא הדרך" לחמאס יש רצון לחטוף ישראלים וסופו שימצא את הדרך לישראל אין רצון ויכולת לשלם את מחיר החטיפה האחרונה ושאיפה אמיתית למנוע את החטיפה הבאה ולכן גם לא תמצא הדרך, לפחות לא בעידן מר ביטחון אהוד ברק. למעשה הם, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל עשו ועושים כמעט הכול להנצחת שביו של גלעד שליט ולהעלאת מחירו לרמות בלתי אפשריות להפיכת החטיפה לאירוע אסטרטגי ולביזיון מדינת ישראל. אז, כמו שאומר נחמיה שטרסלר בטלוויזיה תוך שהוא מורה עלינו באצבע – שלא יעבדו עליכם !!!


ראה גם - אין מחר

אין מחר

הסמנים מראים שעסקת גלעד שליט מתקדמת במהירות אל סופה. כנהוג במקומותינו יש לצפות ל"כיפופי ידיים" של הרגע האחרון אבל נראה שכרגע שני הצדדים מעוניינים בעסקה. רוב התומכים בעסקה מתמקדים בסבלו האישי של גלעד ובחובת הממשלה לעשות ככל יכולתה להחזיר את חיילי צה"ל בשלום. מערכת הטיעונים שלהם, אופק ההתייחסות והאחריות מסתיים ויסתיים ברגע שגלעד שליט יחזור הביתה. אבל האחריות של הממשלה היא הרבה מעבר לאותו הרגע, הרבה מעבר לחייל גלעד שליט.
לממשלה אחריות למנוע מיקרים נוספים, למנוע אבדות בניסיונות חטיפה נוספים שיהיו גם אם יכשלו, למנוע פגיעה באזרחי ישראל על ידי משוחררי העסקה באופן ישיר ועל ידי מי מאויבנו שיקבלו עידוד מהעסקה ויאחזו ביומה משל עצמם.
נחשון וקסמן, שנחטף ב 09/10/1994, סרן ניר פורז שנפל בניסיון השחרור, עומר סוועד, עדי אביטן וחיים אברהם שנחטפו ב 07/10/2000 בהר דב, שני החיילים סגן חנן ברק וסמ"ר פבל סלוצקר שנפלו באירוע חטיפת גלעד שליט ב 25/06/2006, אהוד גולדווסר ואלדד רגב שנחטפו ליד זרעית, ב 12/07/2006, ועשרת החיילים הנוספים שנהרגו באותו יום מר, הם כולם קורבנות ישירים של עסקת ג'יבריל הידועה לשמצה 1985. לצידם ניתן למנות את חיילי צה"ל שנהרגו בניסיונות חטיפה שכשלו כמו חמשת חיילי צה"ל שנהרגו ב 12/12/2004 בפיצוץ מנהרת תופת מתחת למוצב צה"ל במעבר רפיח בפיגוע שכל המומחים מסכימים היה ניסיון חטיפה כושל, אחד מני רבים של, חיילי צה"ל. זאת מבלי להזכיר את האזרחים שנהרגו במישרין ובעקיפין על ידי משוחררי עסקת ג'יבריל.
בעסקת ג'יבריל שחררה מדינת ישראל 1100 אסירים, מתוכם 78 עם "דם על הידיים" כולל קוזו אוקמוטו, תמורת שלשה חיילי צה"ל. בעסקת שליט התחייבה ישראל לשחרר בסופו של יום 1000 אסירים, 450 ישוחררו רק בגל הראשון תמורת חייל אחד!.
עסקת שליט, גם אם בצידה ישוחררו גם מאות אסירי פת"ח כדי להמתיק את הגלולה לאבו מאזן, לא יכולה אלא להיזקף לזכות החמאס, לדרך ההתנגדות החמושה וחטיפת החיילים ומכה נוספת לאבו מאזן, שכולם כל כך רוצים לחזקו ויש המאמינים שדרכו היא דרך השלום. את התהליכים המדיניים והצבאיים שעסקת שליט תחולל אי אפשר להעריך מראש באופן מלא אבל אפשר לקבוע בסבירות רבה שבטחונה של מדינת ישראל, במשתמע חיי חייליה ואזרחיה, יפגע באופן מהותי.
נכון, הפגנות הסולידריות למען ובזכות גלעד שליט חיזקו את החברה הישראלית מבפנים אלא שגלעד שליט ופרשת שחרורו תשכח בתוך כמה חודשים, ההשלכות השליליות ימשכו שנים. אם שכחנו גלעד שליט נחטף 21 שנה אחרי עסקת ג'יבריל, כתוצאה ישירה מהעסקה. את ההתלהבות משחרור אסירנו אז, בעסקת ג'יבריל, כבר שכחנו מזמן. האויב עדיין זוכר את הלקח ואת המשמעות.
אם יש רצון תמצא גם הדרך. יש לחמאס לחיזבאללה ולדומיהם את כל הסיבות שבעולם להצליח בעוד חטיפה. היכונו לחטיפה הבאה!