אכן צודקים כל האומרים שהסדר עם הפלשתינים המבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית "יותר עדיף" כלשון העם. מעל למאה ניסיונות, מאז 1919, נכשלו כולם, ברגע האמת, כאשר הפלשתינים, שב 1919 עוד התייחסו לעצמם כחלק מסוריה "שאם", נדרשו לאיזו הכרה בריבונות יהודית בארץ ישראל. בין אם היה מדובר בוועידת לונדון מ 1938, תוכנית החלוקה מ 1947 או הצעות אולמרט מ 11/2008.
הניסיון כבר היה צריך ללמד אותנו שהסדר עם הפלשתינים, ללא זכות השיבה, המבסס את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי משול לביאת המשיח – יותר עדיף אבל לא אפשרי בימינו.
עד כה דיוני השלום האין סופיים לא היו אלא מבחינת גרירת זמן שחיפתה על העדר החלטיות וחזון של ממשלת ישראל מצד אחד ומצד שני יצרה את החלל הפוליטי ואת מסגרת הזמן לאלו המאמינים בארץ ישראל השלמה, להגשים, עקב בצד אגודל, את משנתם המדינית כשהם גוררים אחריהם את כל עם ישראל למחוזות שרובם לא רוצים לשהות בהם.
"יותר עדיף הסדר קבע" אינו פתרון אלא נוסחה המובילה לשום מקום ולהתחמקות מהכרעות קשות.
ישראל חייבת לעצב מדינית שביסודה ההנחה שהסדר קבע בלתי אפשרי אלא בימות משיח. ישראל צריכה ליזום ולעצב תהליך שמחזק את זהותה היהודית דמוקרטית של ישראל, שמגביר את הלגיטימיות של ישראל בעולם, שכלולה בו תורת לחימה מתאימה לאיום המתפתח מהשטחים, שמנתק אותנו מהפלשתינים ככל הניתן וגם מאפשר להם להגשים חלק משאיפותיהם (אותו חלק שלא עוסק בהשמדת ישראל) ובעיקר הסדר שאינו תולה את עתידה של ישראל בגחמות הפלשתיניות.. למרות שזה לא פופולארי את ההסדר הזה ישראל תצטרך, כנראה, לעצב חד-צדדית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה