ההיזדמנות

אתמול בלילה, יום רביעי 23/02/2011, נורו שני טילי גראד מרצועת עזה לישראל. אף מדינה לא הייתה עוברת לסדר היום אם טיל כבד, עם ראש נפץ של עשרות קילוגרם, היה מתפוצץ ללא שום פרובקציה מוקדמת בלב המאוכלס של עיר ואם במדינה. אי אפשר לדעת לאשורו האם הירי היה מעשה התגרות של ארגון סורר בשלטון החמאס בעזה או ניסיון לבחון את התגובות הישראליות נוכח שינוי דפוסי ההתנהגות במזרח התיכון וחילופי הרמטכ"ל אצלנו. בכול מיקרה הירי אילץ את ישראל להגיב ובמיקרה המסוים הזה גם להחמיץ את כול ההיזדמנויות.

התגובה של הפצצת מטרות בעזה היא למעשה הלא תגובה האוטומטית של ישראל לאירועים כאלה עוד מימי לבנון העליזים. יש רגליים לסברה שיותר משההפצצות נועדו להרתיע את הצד השני הם נועדו להרגיע את הצד שלנו –הנה "הראנו להם". לפחות כך זה היה בהרבה מאוד מיקרים בלבנון. בהיות התגובה אוטומטית ניתן להניח שגם הצד השני ידע למה לצפות. כמו בעבר המשרדים היו ריקים, המנהרות לא מאוישות, המחרטות דוממות והצוות המפעיל לא לידם ומתקני האימונים נטושים. שום דבר בתגובה של מדינת ישראל לא רמז שישראל, נוכח השינוי המשמעותי שמתחולל במזרח התיכון, גם מגדירה מחדש את כללי המשחק ואת גורלו של גלעד שליט בכלל זה.

כבר כתבתי פעמים רבות בעבר שכשהחמאס יאלץ אותנו או יאפשר לנו להגיב ישראל צריכה למצות את ההיזדמנות כדי להגדיר כללי משחק חדשים. הדבר נכון שיבעתיים נוכח המבולקה המזרח תיכונית כי מצבים של אנרכיה תמיד מחייבים יצירת כללי משחק חדשים.

איני יודע מה היה בספר המטרות של עזה שהרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי העביר, אל מול המצלמות, לרמטכ"ל הניכנס בני גנץ. בכול אופן ברור לי מה היה צריך להיות בחוברת. למשל פירוט מדוייק של מגורי בני משפחתו של איסמעיל הנייה, ראש ממשלת החמאס, ורשימת היחידות שהתאמנו בהגעה לאותם יעדים. כך לגבי משפחתו של האשם ג'עברי רמטכ"ל החמאס וכך לגבי כול מי שהוא משהוא במנגנון החמאס בעזה. משנוצרה הלגיטימציה לפעולה צבאית חד פעמית לא צריך לבזבז אותה בחזרה מדוייקת על דפוסי הפעולה של העבר אלא ביצירת דפוסי פעולה חדשים שהמאפיין אותם שאינם צפויים. ישראל יכלה שלא להגיב בלילה הראשון או השני ולהחזיק את האויב בסוג של חרדה ומתח מה הם "היהוד" זוממים הפעם. בעיתוי נכון ועדיין בצל הלגיטימיות לפעול יכלה ישראל להשיק אל תוך עזה סידרה של פעולות שתכליתן איסוף מודיעין וקלפי מיקוח לשחרורו של גלעד שליט. אני מניח שפשיטות מקבילות מהים, האוויר, היבשה ומתחת ליבשה (במינהרות) על בתיהם של קרובי ומפקדי החמאס הייתה מביאה עם הפושטים חזרה לארץ קרוב או קרובי משפחה של בכירי החמאס, את המחשבים הביתיים וכול חומר כתוב שנמצא ביעדים, היו זורעים פניקה בחמאס ומאלצים את החמאס לנקוט בשורה ארוכה של פעולות מיגננה מורכבות לפני הירי הבא. סביר גם שהשקעה בפעולות מגננה ופיתוח נוהלים היה מגביר מאוד את החשיפה המודיעינית של החמאס ואת היכולת של צה"ל להערך לקראת ירי אפשרי. ישראל יכלה לעוט על ההיזדמנות כדי לייצר כללי משחק חדשים ולא צפויים דווקא נוכח החשש שהמבולקה במזרח התיכון מרחיבה את יכולת התמרון של החמאס.

אם תשאלו אותי מה תפקידו של שר הביטחון אומר שזה בדיוק תפקידו - לעצב כללי משחק חדשים ומותאמים ליכולת שלנו ולא להיגרר אחרי הנוחיות והביטחון היחסי של הדפוס השבלוני של עוד הפצצה מהאוויר. הייתה לנו הזדמנות ונתנו לה לחלוף ואחר כך עוד יגידו לנו ש"עושים הכול למען גלעד שליט".