אחד הסכנות לחברה הישראלית היא שבעלי תפקידים בכירים בשרות הציבורי יקבלו לקראת סיום תפקידם החלטות בתחומים עליהם הם מופקדים שמלבד השיקולים לגופו של עיניין יהיו מוטים גם מהרצון למצב את עצמם בתקשורת ובציבור לקראת כניסתם לחיים הפוליטיים. מפקד המשטרה יבצע כמה מעצרים מתוקשרים והפיאסקו המשפטי יגיע, בקצב הישראלי, רק כעבור כמה שנים שכך וכך חשודים זוכו מחוסר הוכחות מספיקות. מפקד הצבא יזום פשיטה מתוקשרת או "תגובה כואבת", ראש ראשות המיסים יפשוט על בתי סלבריטאים וראש השב"כ ידליף על הצלחות חסרות תקדים בסיכול פיגועים וישראל תדרדר עוד קצת במדד ההבלים והשטויות שהציבור חשוף עליהם.למרות שראש הצבא ראוי להתמודד על כול תפקיד ככול אזרח האיזון והאינטרס הכללי הוא לנתק לחלוטין בין תיפקודו של הרמטכ"ל לבין שאיפות פוליטיות שיתכן ויש לו. איני חושד ברמטכ"ל הנוכחי ששיקוליו היו גם פוליטיים אבל ברשימת הרמטכ"לים והאלופים לשעבר יש לי סידרה ארוכה מאוד של חשודים.
במדינות הדמוקרטיות באמת אין נטיה מובנת של אנשי צבא וביטחון, כמו בישראל, להשתלב בפוליטיקה מיד לאחר השחרור. בארה"ב, שם אין חוק צינון, מתוך 43 נשיאים היו רק שלשה גנרלים מובילים שהפכו לנשיאים: אנדרו ג'קסון בתחילת המאה ה 19, גנרל גרנט אחרי מלחמת האזרחים שהסתתיימה ב 1864 וגנרל אייזנהאור - אגב שלושתם לא הבריקו כנשיאים.
בפוליטיקה הישראלית אנשי צבא לשעבר, בסך של ביצועיהם, היו בדרך כלל מאוד לא מוצלחים. היו שלושה שהצליחו: אריק שרון ויצחק רבין שניהם הגיעו לשיאם הפוליטי אחרי שני עשורים של התחככות בפוליטיקה וברק שנראה כול כך מוצלח, הקצין הכי מעוטר בצה"ל, הגיבור האגדי של סיירת מטכ"ל ורמטכ"ל מתוקשר הוכיח על גופו כמה התכונות האלו לא עינייניות לניהול המדינה. גבי אשכנזי הוא לדעתי רמטכ"ל מפואר מה שלא מעיד בכלום על יכולותיו הפוליטיות שיכולות לנוע בין עמרם מיצנע, ליפקין שחק ו/או מופז. הוא לא יודע אם הוא מתאים לפוליטיקה ואנחנו לא יודעים. גם לטובתו שלוש שנים בהמתנה יכולים לסייע לו בהגדרת רצונותיו הוא.
לגבי החקיקה. הנטיה לחוקק חוקים לגופו של איש ולא לגופה של בעיה, במבט לאחור לא ממש עשתה לנו טוב. חוקים שנועדו לאפשר לאנשים כמו ליפקין שחק או מופז לרוץ לפוליטיקה עזרו להם אבל לא למדינה. עד היום קשה להבין מה הם תרמו יותר מאריה דרעי, איתן כבל, שלי יחימוביץ או מיקי איתן. למעשה החקיקות "האישיות" אמרו רק דבר אחד – יש אנשים מעל לחוק ואם אנחנו חפצים ביקרם מתוך שיקול תועלתני כזה או אחר כי אז פשוט משנים את החוק.
כאלה המנסים לקצר את חוק הצינון כדי לאפשר לגבי אשכנזי לרוץ כבר בבחירות הקרובות פוזלים לרווח קצר טווח שלא ברור בכלל האם באמת ישמר את עצמו עד הבחירות מתי שיהיו. מה שבטוח שקיצור חוק הצינון שם לפלסתר את ראיון הצינון עצמו שהוא נכון וראוי, את השיוויון כלפי החוק ואת העובדה שהמערכת האזרחית יכולה לתפקד מצויין בלי אנשי צבא לשעבר. יש מה לעשות בחינוך, באקדמיה או, כמו האלוף דורון אלמוג, בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים. איש צבא ראוי לשעבר צריך לייצר לעצמו יותר אלטרנטיבות במרחב שבין סוחר נשק לפוליטיקאי.
אני חושבת שהצורך בתקופת צינון הזו היא חשובה ביותר.
השבמחקאין ספק שהדרך מקריירה צבאית מבריקה לפוליטיקה בישראל היא כמו מעבר מיסודי לחטיבה, אבל חשוב לזכור כי לרוב מדובר באנשי עבודה מהמעלה הראשונה, בעלי ידע רב גם בנושאי פוליטיים וגם עם הכרה בלקיחת החלטות הקשורות בעתיד המדינה, אז יתכן והחיים הפוליטיים יעשו עימם חסד ויתכן שלא, זה הזמן יגיד.