בהצבעה לגינוי ישראל על ההתנחלויות, ביום שישי האחרון 18/02/2011, אין מרוויחים אלא רק מפסידים. הרשות הפלשתינית שטיפסה על כול עץ גבוהה נוכח גחמותיו של נשיא ארה"ב ברק אובאמה ומדיניותו הנוקשה כלפי ישראל, מצאה את עצמה ראש בראש בהתקלות חזיתית עם נשיא ארה"ב. האינטימיות שצמחה לרגע בין ארה"ב לרשות הפלשתינית נמוגה כלא הייתה. גם משענתו הפוליטית של אבו מאזן בעולם הערבי, נשיא מצרים חוסני מובארק, הוא כבר נחלת ההיסטוריה. האופציה שנותרה לפלשתינים של אבו מאזן היא לחזור ולהתמקד בניסיון לשקם את האחדות הלאומית עם החמאס כשהחמאס על הסוס. הטענות של החמאס שדרך המו"מ היא דרך המבוי הסתום הוכחו כנכונות למרות שהאשם העיקרי הוא ברק אובאמה ולא ישראל. הרי אבו מאזן הוא שדחה את הצעות אולמרט מ 11/2008. ארה"ב גילתה בדרך הקשה שלצד ישראל גם היא מבודדת במזרח התיכון ומאז שהחליטה שבראש סדר העדיפות שלה במזרח התיכון לא עומד הניסיון למנוע מאיראן נשק גרעיני אלא להביא דמוקרטיה לעמים על גב משטריהם - ארה"ב נמצאת כרגע בעימות עם כול! המשטרים הערביים באזור. היא מבחינתם משענת קנה רצוץ.
למרות שהגינוי נמנע הבידוד המדיני של ישראל גבר ובהעדר יכולת לארגן לעצמה גבול כורך העולם את ההתנחלויות יחד עם מזרח ירושלים במיקשה אחת. למעשה תלותה של ישראל במדיניותו הגחמתית של אובאמה, ואין דרך אחרת להסביר את מדיניות ארה"ב במזרח התיכון, גברה. היום, כרגע, הרוח נושבת קצת לעברינו אבל המשטר בארה"ב הוכיח שהוא מסוגל להתהפך מהיום למחר ובבסיסו הוא מזדהה עם הקו האירופי העוין לישראל – לא לעצם קיומה אבל זה כבר בדרך.
ישראל העלתה טענה נכונה שהמהומות במזרח התיכון מעידות שליבת אי היציבות היא המשטר באיראן, החברה המוסלמית הרדיקלית והמשטרים הלא דמוקרטיים – זה אולי נכון אבל לא מעניין איש. ישראל יכולה אולי להסביר שהיא בונה בשטחים שסיפחה והיא טוענת שהם שלה. אי אפשר להסביר בניה כול כך מסיבית בשטחים שישראל לא סיפחה, כלומר שהיא מקבלת שאין לה עליהם ריבונות אלא רק שליטה זמנית, ושהיא טענה שהם קלף במו"מ עם הפלשתינים או מי שלא יהיה.
כמו שאמרתי וכתבתי אין ספור פעמים - בלי גבול עם הפלשתינים, שבאין פרטנר חובה עלינו לעצבו חד צדדית, מצבנו ילך ויחמיר ואפילו ווטו אמריקאי לטובתנו, בנסיבות שנוצרו, היא בעצם מפולת מדינית.
גנרל פטראוס.
גנרל פטראוס, ששנים הוגדר "האיש הכי חכם בצבא ארה"ב", כרגע מפקד כוחות הברית באפגניסטן, הוא הגנרל הכי מוערך בציבוריות האמריקאית עם הילה של גיבור אחרי שהצליח להוריד דרמטית את האלימות בעיראק בשנים 2007-8. מומחים אומרים שגדולתו לא הייתה כול כך בתוכניות הצבאיות עצמן אלא ביכולת שלו לתמרן בפוליטיקה הפנימית בארצות בהם פעל ולהפעיל כוחות מקומיים לצידו. בעיראק זה היה מה שכונה "ועדות ההתעוררות" (סווחה) שהחליפו צד מתמיכה באל קאעידה לתמיכה בארה"ב. רק לאחרונה תיאר אותו כתב בארה"ב כאמן הפוליטיקה הפנימית באפגניסטן. בקיצור חייל פוליטיקאי שמזין את הפוליטיקה באמצעות הלחימה ואת הלחימה באמצעות הפוליטיקה. הגנרל פטראוס הוא לא רק גיבור אמריקאי אלא גם, כנראה, רפובליקני. נוכח ההילה הבלתי מעורערת שלו הוא יכול, בתיזמון נכון, ללכד סביבו את הרפובליקנים בארה"ב, שכרגע אין בהם אף דמות מובילה שיכולה להתחרות בברק אובאמה, ולהציג לאמריקאים חזון שהם אוהבים, לא רק דישדוש בכלכלה פנימה אלא מנהיגות עולמית מובילה עם השגים מוכחים (אפקט הגנרל אייזנהאור, מפקד הפלישה לנורמנדיה ב 1944 שנבחר ב 1952 והיה נשיא בינוני מאוד).
כדי להיכנס לפוליטיקה האמריקאית הזמן הטוב ביותר לגנ' פטראוס זה השליש הראשון של 2012, כך יוכל לסחוב את הילת הגנרל עד הבחירות בלי להסתבך מדי הרבה בפוליטיקה המקומית שאינה שונה משלנו בתכמנותה. אכן לפני כמה ימים פורסמה ידיעה שהגנרל פטראוס, שאמור להישאר באפגניסטן עד מאי 2012, מתכוון לפרוש עוד השנה. הידיעה הוכחשה באופן חלקי על ידי דוברי הפנטגון בסגנון "עוד לא התקבלה החלטה, זה מוקדם מדי לעסוק בנושא או בשלב זה זה הכול ספקולציה". אף דובר לא אמר נחרצות ש"לא היו דברים מעולם".
לכן, להערכתי הלא מוסמכת, ניראה בהתמודדות 2012 את פטראוס מול אובאמה. היות ומדובר באדם שחושב רחוק והחלטי בטקטיקה שהוא קובע הייתי מציע להתחיל ללמוד אותו ולא להניח שבגלל שהוא לא אובאמה אז הוא בהכרח ידיד ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה