השקר שהפך ל"אמת"

תת אלוף חיים יפרח, מי שהיה קצין מודיעין ראשי, התראיין לתקשורת מיד לאחר שיחרורו מצה"ל ב ינואר 1999. בין השאר הוא עסק בסוגיית הנסיגה החד צדדית מלבנון שהוא תמך בה נימרצות. לא משנה כמה קטיושות נפלו ויפלו על קריית שמונה לפני שצה"ל יסוג מלבנון אמר חיים יפרח - זו שתיפול אחרי הנסיגה תמיד תוצג ככזו שפגעה בעיר "בגלל הנסיגה".

סביב הוויכוח הממש דלוח על היקצוץ בתקציב משרד הביטחון וארגון צה"ל מחדש במתכונת מודרנית יותר שמעתי מ"פרשנים" שונים את הטענה החוזרת ונישנית שהכשלון המיבצעי והביצועים הנחותים של צה"ל במלחמת לבנון השניה ב 2006 הם תוצאה של הקיצוץ התקציב שצה"ל עבר בשנתיים שלפני המלחמה. ההנחה שצבא שתקציבו הרב שנתי עמד אז על 9 מיליארד דולר, מצוייד באלפי טנקים מתקדמים, בחיל אוויר של מאות מטוסי קרב (מעל ל 300)  ומסוקים, עם מודיעין מצויין וטכנולוגיות חדשניות שנבנה להלחם בכמה צבאו סדירים בו זמנית ניכשל מיבצעית מול ארגון שתקציבו השנתי אז לא עבר את החצי מיליארד דולר, שכמות לוחמיו  היא פחות מעשירית מהמערך הסדיר של צה"ל לא כולל מילואים, שספג אלפי תקיפות של חיל אוויר, ירי ארטילרי של 130 אלף פגזים, רובם מיותרים, יותר מבכל מלחמות ישראל גם יחד עד אז -  נכשל בגלל מצוקה תקציבית היא לכשעצמה פשוט עלבון לאינטליגנציה הבסיסית.

לגופו של עיניין - לצה"ל הייתה תורת לחימה סדורה להתמודדות עם החיזבאללה, יחידות מילואים שיועדו להתמודדות הזו, צוידו בהתאם והתאמנו למשימתם באינטנסיביות. הנחת העבודה הייתה שלא ניתן לשים סוף לקטיושות רק דרך האוויר  אלא גם ובעיקר  דרך נוכחות קרקעית, לזמן קצר, בעורף האויב בנקודות שליטה שניבחרו. ב 30 במאי 2006, כ 40 יום לפני המלחמה, הסתיים תרגיל מטכ"לי בפיקוד צפון בדיוק על התרחיש שאירע בפועל ושאושש את התורה שהוכנה למיקרה. על מסקנות התרגיל חתומים גם שר הביטחון דאז עמיר פרץ וגם הרמטכ"ל דן חלוץ.

במועד פרוץ הלחימה, 12/07/2006 בערב הציג הרמטכ"ל לקבינט תוכנית "רק מהאוויר" שלא הייתה קשורה לעבודת המטה הצה"לית המקדימה ולמסקנות התרגיל המטכ"לי - למרות שהתרגיל קבע במפורש שאין אפשרות להפסיק את ירי הרקטות רק מהאוויר, מה שעלה מכל הניסיון הקודם של צה"ל מאז מלחמת ההתשה בביקעה בשלהי שנות השישים ומכל הניסיון של צבאות זרים, הציג הרמטכ"ל תוכנית שהושתתה רק על פעילות אווירית ומודיעין. אגב לו היו מחשבים את מספר הגיחות שהוקצו לבסוף לתקיפה חוזרת של יעדים שכבר הושמדו לחלוטין סביר שצה"ל היה יכול להסתפק רק בחצי מהגיחות שבוצעו לבסוף. המוטו היה שזה יעיל מאד ובעיקר יחסוך בחיי אדם. מכאן ניכנסו המחליטים להלך רוח שהדבר הכי חשוב הוא "חיסכון בניפגעים" - זה אמנם חשוב אבל כשיוצאים למערכה, מאז ומתמיד ובכל צבאות העולם, המוטו הוא לנצח חזק ומהר.  מטרת המלחמה שהוגדרה היתה תלושה מהמציאות ומבחינת משאלת לב - "לא נפסיק עד שישחררו את שבויינו".

המהלך האווירי הראשוני היה מאד מוצלח ולתקשורת דלפו ידיעות על חגיגה בבור ותחושה שניצחנו עוד לפני שהתחלנו - מה שמעיד על זחיחות ובעיקר אי הבנת המלחמה, הלחימה וההיסטוריה הצבאית בכלל. משנגררה הלחימה והחלו להצטבר האבדות החלו במהלכים קרקעיים מוגבלים שבוצעו בהססנות כשרוח המפקד הייתה להימנע ככל הניתן מאבדות. יתר על כן המהלך הקרקעי לא נועד ולא הצליח להביא שבויי חיזבאללה רבים כדי ליצור קלפים למו"מ על שיחרור שבויינו. בעגה המיקצועית שיטת הלחימה לא תאמה את מטרות הלחימה.

לקח ימים עד שגייסו יחידות מילואים, כל העדויות חוזרות ומציגות תמונה דומה: במקום ההתמקדות במה שאומנו עליו לפני המלחמה - שינוי בלתי פוסק של היעדים והמטרות ברמת התיכנון ובטלה של היחידות בשטח ברמת התעסוקה. כלל ברזל הוא שכשמגוייסת יחידה למילואים, בין אם משימתה מוגדרת מראש והיא התאמנה לקראתה ובין אם המשימות בלתי מתוכננות - החיילים חייבים להתאמן כל הזמן ולרענן את מיומנותם. תופעה של שתי אוגדות ששוכבות מתחת לשיחים בבטלה מתמשכת של מעל לשבוע כשלא ברור מה היעדים ומה המטרות היא בלתי ניסלחת במונחים צבאיים. רק כעבור מעל לחודש של התכתשות בלתי ממוקדת ולא צמודה לשום תורת לחימה שצה"ל התכונן לקראתה, של יחידות שעוסקות בבטלה במקום באימונים וביזבוז משאבים אדיר על אש מרחוק, חזר צה"ל לתוכנית המקורית של "האיגוף", המוטס בעיקרו, לעומק. זה נעשה בלחצו של שר הביטחון עמיר פרץ כשהמו"מ המדיני כבר מייתר את המהלך והכישלון המיבצעי היה כבר עובדה פסיכולוגית בשטח.

אפילוג - בסוף, בהפוך על הפוך, המלחמה השיגה את מטרותיה האסטרטגיות והחיזבאללה נידחק למיגננה אסטרטגית ולמאבק על הלגיטימיות שלו בלבנון.  מספר ההרוגים, כ 150, היה בעיקרו פונקציה של משך הזמן המיותר שהמלחמה ניגררה אליו ואנחנו נישארנו עם הדמגוגיה השיקרית שניכשלנו "בגלל התקציב" - הבל הבלים ורעות רוח - אף תקציב, גדול ככל שיהיה לא יכול לחפות על הנהגה שכזו, התנהלות שכזו וגחמתיות שכזאת. צה"ל כבר ניצח בצורה מבריקה גם בנחיתות כמותית, בנחיתות טכנולוגית אבל עם הנהגה ראויה - אז שלא יעבדו עלינו בסיפורי התקציב ולבנון.