בתקופת מסע הבחירות שלו ב 2008 ובחודשי נשיאותו הראשונים הבהיר הנשיא אובאמה שמטרת מדיניותו אינה בניית אומות. הוא מסתפק בממשל יציב ומתפקד ואת הכוחות הצבאיים באפגניסטן צריך להשקיע בלחימה ממוקדת באל קאעידה על גבול פקיסטן/ אפגניסטן בשיתוף פקיסטן. לצורך כך הדיח מתפקידו את מפקד המלחמה באפגניסטן, קצין השיריון מק-קינן ומינה במקומו את מפקד הקומנדו המהולל, "אוכל הנחשים" גנרל מק-קריסטל, באפריל 2009. הגנרל מק-קריסטל הוא אמנם אוכל נחשים שזכה לתהילה מיוחדת בעיראק נגד שלוחות אל קאעידה. אבל עכשיו הוא מנהל זירה משלו וממבצעים צבאיים חשאיים עתירי טקטיקה אבל נעדרי תכנון אסטרטגי הוא צריך לחשוב על פוליטיקה, חברה, ממשל אזרחי וכד'. לאחר מחשבה רבה הגיע הגנרל למסקנה שאחת הסיבות המרכזיות לעוינות כלפי ארה"ב באפגניסטן אינה בעצם הכיבוש אלא במספר האבדות האזרחיות שארה"ב גורמת לאוכלוסיה האפגנית, למרות בימי שלטון הטאליבן בשנים 1996-2001 מספר האבדות האזרחיות היה לפחות פי 30 ועדיין הם נוטים לטאליבן. לנשיא הוא הציע אסטרטגיה שהייתה הפוכה מכוונתו המקורית של הנשיא.
ראשית הגבלה חמורה מאוד על כללי הפתיחה באש כדי למנוע אבדות אזרחיות. בניה והכשרה מדורגת של מנהל מקומי ומשטרה. השתלטות מדורגת על שטחי מפתח באפגניסטן בעיקר באמצעות נוכחות מוגברת של יחידות נאט"ו, והעברת האחריות ליחידות צבא, משטרה ומנהל אזרחי שהוכשרו במיוחד לתפקיד טרם המבצע. למעשה הגנרל מק-קריסטל מונה לתפקידו מתוך ציפיה של הנשיא למלחמה מהירה, ממוקדת, עתירת פשיטות קומנדו והתובעת מעט כוחות והוא הציע לנשיא את ההפך – מלחמה איטית, מסורבלת, שתלויה בהתקדמות היכולת של האפגנים לנהל את עצמם ושבו הצבא מוגבל מאוד מליזום פתיחה באש כי, לפי מק-קריסטל, כול אזרח הרוג זה עוד 20 אויבים. הוא גם חטא כלפי הנשיא, חתן פרס נובל לשלום, לא רק באסטרגיה המסורבלת והאיטית אלא גם בדרישה לתיגבור משמעותי של כוחות ולאורך זמן רב מה שלחלוטין לא תאם את לוח הזמנים של הנשיא להתחיל בצימצום הכוחות באפגניסטן כבר בקיץ 2011. – עוד שנה. כדי להוסיף חטא על פשע דלפו ההמלצות של מק-קריסטל לעיתונות באוגוסט 2009 עוד לפני שהם הגיעו לנשיא. למעשה נוצר בין הנשיא למפקד הכוחות באפגניסטן פער עצום בהבנת המשימה, בתפיסה האסטרטגית ובלוח הזמנים. אבל לנשיא הייתה בעיה הוא לא יכל לפטר מפקד שהוא מינה בעצמו כעבור רק 5 חודשים במה שנראה כאילו הפיטורים יהיו על רקע מחלוקת אסטרטגית עם גנרל שנחשב ל"מוכשר". כך למעשה נוצר מצב ששתי הצדדים לא סמכו אחד על השני אבל המשיכו כאילו וחיכו אחד לשני בפינה. במאבק הזה, הגנרל מק-קריסטל נועד להפסיד מזמן כי הנשיא הוא המפקד העליון. המעידה של מק-קריסטל בהדלפת דעתו ודעת מטהו למגזין רולינג סטון שפורסם בארה"ב ביום רביעי לפני שבוע, הייתה תקלה שתפסה את הגנרל בעמדת נחיתות אבל הייתה מועדת לקרות.
אז מה היה לנו. ארה"ב בזבזה שנה באפגניסטן במלחמה שהאשראי הפוליטי שלה אוזל במהירות. 600 הרוגי נאט"ו באפגניסטן בשנה האחרונה בוזבזו לשווא, הטאליבן חזק פי כמה, לוח המזנים להוצאת כוחות נאט"ו מאפגניסטן כבר לא ריאלי אלא אם יחליטו לסגת חד צדדית והבוץ האפגני מזכיר מיום ליום את וויטנאם אבל הרבה יותר ארוך מוויטנאם. כן – לא רק אנחנו בישראל מסתבכים במלחמות שלנו – זה קורה לכולם אפילו לארה"ב. בסוף כולנו בני אדם.
מחר נעסוק בעריקי צה"ל וכמה זה עולה לנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה