ביום חמישי האחרון 08/07/2010, ניפגש שר הביטחון שלנו אהוד ברק עם נשיא בית המשפט העליון שלעבר מאיר שמגר שעמד בראש וועדה, עוד וועדה בראשותו, האמורה לקבוע עקרונות למו"מ על שבויים לעתיד. לא ברור למה צריך ועדה במקום שהשכל הבריא מספיק ולא ברור כיצד מסקנות הוועדה יהיו תחליף לפופוליזם ולחוסר אומץ לב ציבורי. אצל ברק יש התמחות בלעשות תנועה כאילו בלי לעשות כלום. ברק גם הכריז בעבר על הקמת ועדה שתבחן את תנאי אסירי החמאס בארץ כחלק מהמאמץ לשחרר את גלעד שליט, עוד ועדה של כאילו עושים הכול ולא עושים כלום. כבר ב 22/12/2009, במפגש עם תלמידי תיכון בראשון לציון, אמר ברק - ציטוט "חמאס הוא שחקן בעייתי ולא צריך לספק להם תחמושת. בכל הקשור לעסקאות שבויים – אנו נמצאים במדרון חלקלק, מג'יבריל ועד טננבאום, ואת המדרון הזה אין ברירה אלא לעצור". מאז עשה ברק כול מאמץ לעשות את ההיפך, גם להיענות לדרישות החמאס הבלתי סבירות וגם להעלות את מחירו של גלעד שליט לשחקים כאלה שערכו לחמאס בשבי רב מערכו כמשוחרר אפילו תמורת 1000 אסירים.
ביום שני ן 28/06/2010 בערב, במכון למחקרי בטחון באוניברסיטת תל אביב, במסגרת יום עיון במלאת 10 שנים לנסיגה מלבנון בשנת 2000 וההשוואה בין הנסיגות מלבנון ורצועת עזה ב 2005, נשא את הרצאת הסיכום שר הביטחון אהוד ברק. הוא דיבר על בדידותו של המחליט ועל חובתו להסתכל באומץ למציאות ולהחליט גם בניגוד לרחשי לב הציבור. במציאות זה רחוק מברק כמרחק מזרח ממערב.
מינוי שמגר וועדתו, כמו כול ועדת בדיקה ממונה, אפילו היא ועדת חקירה מכול סוג שהוא, יש לה שתי תפקידים בלבד: הראשון - להעביר את הזמן ולהרחיק החלטות כואבות למועד אחר: השני - להרחיק את האחריות הכואבת מהממנים. אנחנו הרי יודעים שהוועדות כולם לא תיקנו אלא בשוליים. ועדת שמגר האחרונה לא שונה מהם. המסקנה הזמנית הראשונה הייתה שאל לישראל לשלם יותר ממספר שבוייה בצד השני, קרי - במיקרה של גלעד שליט שבוי חמאסי אחד בלבד. כולם בישראל מבינים שעסקת שליט הכניסה את ישראל, גם בממדיה הנוכחיים, 1000 שבויים תמורת גילעד , למילכוד החטיפה הבאה.
בתעלול ברקי אופייני קבע אהוד ברק, עוד בזמן מינוי הוועדה, שמסקנותיה יהיו תקפים למיקרים הבאים. לא הייתה לו שום כוונה לנהוג כפי שהוא עצמו טען בראשון לציון לפני חצי שנה ולהתעמת באמת עם המשמעות הקשה של ועדת שמגר, את זה הוא יניח לדורות הבאים. הוא יניח את התשתית והתמריץ לחטיפה הבאה וכולנו נקווה שלשר הביטחון של אז יהיה האומץ והנחישות שאין לברק עצמו לנהוג על פי המסקנות של שמגר.
ועדת שמגר המיותרת לא חידש דבר שלא היה ידוע לנו מאז עיסקת ג'יבריל ב 05/1985 ואין לנו שום סיבה להניח שהפוליטיקאים הבאים יהו יותר נחושים, יותר אמיצים ויותר מפוקחים או שדעת הקהל בישראל תהיה שונה ושלחייל החטוף הבא לא יהיו הורים מסורים עד הסוף. מסקנותיה אולי נכונות אבל לא שוות גרוש כי ישומם תלוי במישורים אחרים של אומץ לב ציבורי ואחריות לאומית וכשיש את זה ממילא לא צריך ועדה – את כול זה אין לברק לעומת זה יש לו את ההיפך בשפע. גם מקים ועדה כדי שתייצר את המסקנות הכי הגיוניות שאפשר להגיע עליהם בלי ועדה, גם מאמין במסקנותיה, גם לא מתכוון למלא אותם, גם יוצר את התנאים שבעתיד יהיה עוד יותר קשה למלא אותם וגם יוצר רושם שהפחדנות הציבורית המדהימה שלו היא כאילו אקט של מבט נחוש קדימה.
לגבי השופט מאיר שמגר – לא ברור לי למה נתן את שמו לתעלול הברקי הכי אופייני . כנראה שהזיקנה משפיעה על כול אחד.
מחר נעסוק בזמן אמת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה