יום שני, 12 ביולי 2010

חוכמת הבייגלה

ביום שישי האחרון במוסף השבת של מעריב כתב העיתונאי בן כספית, שתמיד יש לו מדור גדול מאוד, בקטע שעוסק בהפקת הלקחים בצה"ל את משפט חוכמת הבייגלה הבא "כול הגנרלים בעבר ובהווה מסתובבים נפוחים מעצמם, איך צה"ל שיקם את עצמו, ואיך תוקנו הכשלים ואף אחד לא שואל איפו הם היו בזמן אמיתי?". אתן תשובה לזמן האמית בסוף אבל אפליג בכמה דוגמאות.

ב 1870 ניצח הצבא הפרוסי את צרפת בקרב סדן במה שאפשר לכנות איגוף שמאלי. סדן נימצאת דרומה לבלגיה במקום שלגרמניה וצורפת יש גבול משותף. ישבו טובי המוחות בצרפת והחליטו לחסום, כלקח מהעבר, את גבול צורפת גרמניה ובנו את קו מזינו. קו הביצורים האדיר בעולם. הקו עזר כמו כוסות רוח למת כי ב 1914 הוציאו הגרמנים תוכנית הפוכה, איגוף ימני דרך בלגיה שפשוט עבר מסביב לקן מזינו. (תוכנית שליפאן). לקראת 1939 הכינו צבאות צורפת ובריטניה למודי הלקחים תוכנית אב להחיש כוחות גדולים להולנד ובלגיה כדי שהגרמנים לא יוכלו לחזור למעללי מלחמת העולם הראשנה. בקו מזינו השאירו כוחות סוג ב, דלילים ומוכי מורל. הפעם הכו הגרמנים שוב באיגוף שמאלי דרך קו מזינו "הבלתי עביר" אגפו את ריכוז הכוחות הצרפתי/בריטי העצום ששעט להולנד ובלגיה ושלמעשה הושמד למעט כ 338,000 שמולטו בעור שניהם מדנקירק. הגרמנים הכו פעם רביעית ב דצמבר 1944, בשלהי מלחמת העולם השניה, בדיוק במקום שלא חיכו להם בכלל , סמוך לגבול השוויצרי בארדנים במה שידוע כקרב על הבליטה. לולא מנהיגותו של גנרל פטון וגבורת הצנחנים האמריקאים היו הגרמנים משמידים נתח ניכר מצבא הברית במערב, מצטיידים מחדש בשלל ומאריכים את המלחמה בהרבה חודשים.

מה שבסוף הכריע זה לא לימוד מדוקדק של לקחי העבר אלא מנהיגות, יוזמה, מורל, תורת לחימה מותאמת וחדשנית ושיטת פיקוד אחודה, יעילה וגמישה שמורידה את האחריות לפיקוד הזוטר ומשחררת אותו ממחויבות לפרטי התוכנית המיבצעית אבל דורשת ממנו עמידה מוחלטת ברעיון המבצעי בזמן ובמקום שהמפקד דורש.

אצלנו לקחי ששת הימים לא היו רלבנטים ליום הכיפורים, כלקח ממלחמת יום הכיפורים הצטייד חייל השיריון במעל 3,600 טנקים ו 8,000 נגמ"שים שדלדלו את כלכלת ישראל ושברובם לא היה יותר צורך אמיתי בעתיד. לקחי יום הכיפורים שיבשו את החשיבה המיבצעית של מבצע ליטני ב 1978 ומלחמת לבנון הראשונה ב 1982. לקחי 1982 לא הועילו הרבה למאבק ההתשה ברצועת הביטחון ורצועת הביטחו לא הכשירה אותנו לאינתיפדה שמצדה לא ממש סייעה למלחמת לבנון השניה. כמובן אפשרר לטעון שקציני הצבא בכול מקום הם אוסף של מטומטמים אבל בהנחה המאוד סבירה שהם בדיוק כמונו המשמעות האחת והיחידה היא שלהתכונן לעתיד בצורה נכונה זה הרבה יותר קשה מפני שלעתיד יש אין סוף תרחישים, חלקם מיקריים, וההתעסקות בעתיד מבוססת על הנחות בלבד (היום יקרא להם גיורא איילנד "היו שבויים בקונצפציה" יעני תפישה, כאילו יש איזו פעילות אנושית שאינה שבויה בתפישת עולם ומציאות – קונצפציה) שרק לפעמים מתקיימת ועל אי וודאות רבה. העבר, לעומת זאת ידוע לפרטיו במידה רבה. התשובה לבן כספית היא שקציני צה"ל היו בעולם האמיתי של אי הוודאות ולא במערכת העיתון.

לדעתי ישראל עוסקת מדי הרבה בתחקירים לאחור בעיקר מסיבות חברתיות ופוליטיות, לקחי צה"ל ברובם לא יהיו מועילים ממילא לעימות הבאה, וגם אם היינו שבויים בקונצפציה נהיה כך גם בעתיד כי אי אפשר בלי. הייתי מציע הרבה יותר להשקיע במחשבה על העתיד במקום בטרחנות סיזיפית של לקחי העבר. הלקחים היחידים שיש להם, בסבירות מאוד גבוהה, משמעות לעתיד הם הבנת המטרה במדויק, הבנת האיום (למשל איום הדה לגיטימציה), תורת לחימה מותאמת למטרה, לאיום ולמגבלות הפוליטיות (בצה"ל השימוש באש רבה ובחיל אוויר עצום נגד החמאס או החיזבאללה מייצר תפוקה שלילית מובהקת במונחים של ביטחון לאומי), פיקוד גמיש שיודע להאציל סמכויות, גמישות תיפעולית הלומדת מהר ותוך כדי תנועה, דבקות במשימה לאור המטרה , ערכיות הפיקוד והבנה שיש הבדל עצום בין טעות, שאיש אינו פטור ממנה והיא ראויה ליחס סלחני לבין רשלנות שאותה ניתן וצריך לעקור מהשורש.

כן בן כספית – קציני צה"ל היו בעולם האמיתי ואין לנו שום ידיעה עם העיסוק הטרחני, האובססיבי והמוגזם בלקחי העבר שהציבור וועדות החקירה מכתיבים לצבא, אכן מכשיר אותם לעתיד. לדעתי לא.



מחר נעסוק ביונית והנשיא

2 תגובות:

  1. א. שים לב איך אתה משתמש יפה מאד בלקחי העבר כדי ליצר איזו אמירה על הדרך הנכונה להתכונן לעתיד.

    ב. שים לב איך לאורך כל הזמן אין חשיבה הדומה למה שהצגת לגבי ההתכוננות העתידית. התקלות המבצעיות שהיו לצהל למשל במלחמת לבנון השניה נובעות חד משמעית מחוסר ב "הבנת המטרה במדויק, הבנת האיום , תורת לחימה מותאמת למטרה, לאיום ולמגבלות הפוליטיות , פיקוד גמיש שיודע להאציל סמכויות, גמישות תיפעולית הלומדת מהר ותוך כדי תנועה, דבקות במשימה לאור המטרה , ערכיות הפיקוד והבנה שיש הבדל עצום בין טעות, שאיש אינו פטור ממנה והיא ראויה ליחס סלחני לבין רשלנות שאותה ניתן וצריך לעקור מהשורש".

    וזאת רק דוגמה. ואתה יודע יפה מאד שזה מלווה את צה"ל לאורך השנים.

    שי

    השבמחק
  2. בזמנו היה ביטוי בו השתמשו יודעי דבר "צה"ל מפיק לקחים, לכן אינו חוזר על שגיאות העבר, אלא מייצר שגיאות חדשות"

    צה"ל כמו כל צבא הנו מערכת אנטי אינטלקטואלית, החיילים ובהמשך גם הקצינים מחונכים למשמעת, להקפדה על חוקים ותקנים, להתנהגות נורמטיבית, ולהקטנת סיכונים.

    גישה זו מחבלת ביכולתו של צה"ל ופוגעת בחייליו ובבטחוננו. יש לשנות את התפיסה ולעודד יצירתיות ואילתור, חשיבה מעמיקה ותחכום.

    זה אפשרי, אך זה דורש שידוד מערכות עמוק הרבה יותר מאשר שאלת כן או לא וועדות חקירה

    השבמחק