פעם, בשנות ה80, יצרה ישראל מטוס קרב מתקדם – הלביא. משקלו היה כדי 2/3 ממטוס האף-16, שדרת הקרב של חילה האוויר הישראלי. הלביא היה אמנם גדול על המשק הישראלי כמטוס קרב. שווים לו יכלנו לקבל כמעט בשווה חינם כספי מארה"ב במחיר שיעבוד מדיני ותקציב עתידי לארה"ב. אבל המטוס היה מכול בחינה "קטר טכנולוגי" שעצם פיתוחו הזניק את המשק הישראלי דרגה קדימה והמשך יצורו ופיתוח הדגמים המתקדמים שלו היה יכול להזניק את ישראל לשיאים חדשים ולייצר למשק הכנסות רבות שאמנם אינם קשורות ישירות ללביא אבל קשורות להזנק הטכנולוגי של המשק הישראל בכללו כתוצאה מהפרויקט. ב 05/2000 ביטלה ישראל, בלחץ ארה"ב, עיסקת מטוסי ההתרעה המתקדמים עם סין. העיסקה, לו יצאה לפועל, יכלה ליצור קשר מתמשך ושילוב טכנולוגי בין ישראל לסין לממדים המקטינים את התלות המדינית המוחלטת בארה"ב ואת התלות הטכנולוגית החלקית. ישראל, באיחור רב, מפתחת יחסי גומלין טכנולוגיים עם הודו אבל הודו היא לא חברה במועצת הביטחון וכיריבה פוטנציאלית של סין אין לארה"ב הרבה סיבות להכשיל את הקשר המתהדק בין הטכנולוגיות ההודיות והישראליות. ממילא קשורה הטכנולוגיה ההודית לבריה"מ יותר מלארה"ב.
ישראל יצרה את סידרת טנקי המרכבה – אין ספק שהטנק הוא אחד מארבעת הטנקים הטובים בעולם וזאת רק כדי לא לחטוא ביהירות ישראלית ולטעון שהוא הטוב מכולם. הטנק סיפק תעסוקה למשק הישראלי וייצר שובל של פיתוחים טכנולוגיים יחודיים לישראל. נגמ"ש הנמר העתידי של צה"ל מושתת על טכנולוגית המרכבה ומרכב המרכבה כבר מיועד להיות מיוצר בארה"ב כמו רכיבים רבים במערכת החץ. המשק האמריקאי יהיה הנהנה העיקרי מהפיתוח והיצור הישראלי וכן – זה הרבה יותר זול כי זה בסיוע אמריקאי. בשיקול הלאומי הכולל היה עדיף לישראל לייצר את המערכת בארץ, לייצר גרסאות יצוא למדינות אחרות ולשתמש בנמר כמכפיל של יצור וטכנולוגיה למטרות יצוא.
בסופו של יום הסיוע הצבאי מארה"ב משול להתמכרות ואין עצמאות בהתמכרות – אפשר וצריך בלי וזה רק יהיה לטובתנו כי המעז זוכה.
ב-11 ביוני 1901 הרצל בחר להגיד דבר ששבה אותי", אמר ראש הממשלה נתניהו אתמול בפתח ישיבת הממשלה וציטט: "אל תבטחו בעזרת זרים, אל תבטחו גם בנדיבים ואל תקוו לאבנים שתתרככנה, כי הנדיבים נותנים נדבות משפילות ואבנים אינן מתרככות. עם הרוצה לזקוף את קומתו צריך לשים מבטחו בעצמו בלבד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה