הקו קלוקס קלאן - קקק, ארגון גיזעני בארה"ב שהיה פעיל מאוד בתחילת המאה ה20 במדינות הדרום של ארה"ב. הוא מנה בשיאו, ב 1926, כ 4 מיליון חברים, כ 3% מאוכלוסיית ארה"ב דאז, הקקק דעך החל משנות ה70 ושרידיו עדיין מהווים ארגון של שנאה. במדינות הדרום של ארה"ב, אך לפני חמישים שנה, נשפטו חשודים שחורים בעברות שלעולם לא ביצעו כרצח, אונס ושאר ירקות, בידי שופטים לבנים, תובע לבן, משטרה לבנה וחבר מושבעים לבן. ככול שחומרת ההאשמה הייתה גדולה יותר, הקורבן לבן יותר והמואשם שחור יותר, כך ניגזר דינו מראש לעונש החמור ביותר. מעשי לינץ בשחורים נעשו באלפי מיקרים, כולל מעל ל 2000 שחורים שחוסלו במעשי לינץ אחרי שחזרו ממלחמת העולם השניה, בשנים 1945-48 מהחזיתות השונות, בגלל שהעזו ללבוש את מדי ארה"ב. למותר לציין שרק מתי מעט מרוצחי השנאה שארה"ב של אותם השנים מצאו חבר מושבעים שהיה מוכן להרשיע אותם. את מעשי השנאה הורצח ביצעו אנשים שבעיני עצמם נחשבו למוסרים, הוגנים וישרים, מי שעומדים בתוקף על כבוד האדם הלבן וחירותו מפני הפסולת האנושית המאיימת על ערכיהם. פורעים כאלה שהולכים לכנסיה כול יום ראשון, מזכירים את התנ"ך בכול משפט שני ואת ישו וחסדיו בכול משפט שלישי. המוני בריוני אדם הכו למוות מתנגדים סוציאליסטים, יהודים וצוענים בגרמניה של שנות ה 30, הצוברת את שנאתה לכול מי שהוא לא גרמני, בידי גרמנים אחרים שלא חשו שום בעייה מוסרית עם מעשיהם, ממילא הכתימו מראש את יריבהם כפסולת אנושית מהשוליים שקיומם ופעילותם מזיקה לחברה. בעיני עצמם הם היו דווקא מוסריים מי שעומדים בתוקף על הערכים הנכונים של כבוד האדם הגרמני וחירותו מפני כול אותם שבעצם מנהגיהם ונוכחותם מאיימים על ערכי המוסר.
ברוסיה חוסלו מיליונים איכרים ועצמאים בידי אנשים שהאמינו שהם מגינים על החברה העתידית, הצודקת והשיוויונית ועצם קיומם של האכרים העצמאיים מאיים על כבוד האדם העובד וחירותו העתידית. עשרות אלפים חוסלו בעינויים בצילה וארגנטינה בשנות השיבעים בשם נימוקי מוסר וכך מיליונים נוספים בקמבודיה. המשותף לכול מעשי הזוועה האלו ורבים נוספים שהם בוצעו בידי אנשים מוסריים בעיני עצמם, כאלו שעומדים על ערכיהם, שמאמינים שפעילותם מנקה את החברה שלהם מיסודות בוגדניים ומזהמים ובכול המיקרים הם הונעו אל ידי שנאה לאותם שערכיהם שונים – לא שינאה אישית אלא רעיונית וקולקטיבית.
ב 08/04/2010 פרסם עורך מוסף הארץ אורי תובל, בדפו האישי בפייסבוק את מכתבו הבוטה למרים פרץ ששיכלה את בנה אלירז פרץ במרחק הליכה מקיבוץ כיסופים ואת בנה אוריאל, ב 1998, במרחק הליכה מקיבוץ מנרה באצבע הגליל. בשני המקרים בקרב עם מחבלים על גבולות הקונצנזוס של הקו הירוק של טרום 1967. את המילים הבאות ""לא רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו. משפחה של פאשיסטים ג'יהאדיסטים ושאף אחד לא יגיד לי שהוא נהרג בשבילי. לא יכול לשמוע את המנטרה עם ישראל-ארץ ישראל-צבא הגנה לישראל-ילדים לישראל-קידוש השם". אמנם מרים פרץ סלחה לו וכינתה אותו צדיק משום שעימת אותה עם משמעות מות בניה והוא עצמו פרסם התנצלות אישית אבל את השנאה של אורי תובל אי אפשר למחוק, גם לא את התחושה שהוא מייצג, בעיני עצמו, ערכים מוסרים "נכונים" וכי העולם של מרים פרץ שנוא ומאיים לפלוש לעולמו שלו.
יהונתן דחוח הלוי חשף בפנינו את עולמה המוסרי של ליזי שגיא, מנהלת אגף המידע של ארגון בצלם הטוענת ש"ישראל מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם". שתמהה על המשפט המסורתי בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות בהר הרצל "לתפארת מדינת ישראל" ומציעה לנו לשנותו ל"תפארת אזרחי ותושבי מדינת ישראל שמסוגלים לשאת את חרפת קיומם בגאון". אכן הפגנה לוהטת של שנאה ממקורות הקו-קלוקס-קלאן, מעולמם המוסרי של קציני החונטות בציל'ה וארגנטינה, מהמוסריות של שדות הקטל בקמבודיה וממרחבי הגולאג של בריה"מ לשעבר – גם שם טיפלו באנשים שהיה צריך לגאול אותם מ".חרפת קיומם". מה שלא ברור לי מה בדיוק לשנאה כזו עם ארגון כבצלם, עם זכויוות אדם אלא אם כן בצלם הוא סך הכול סוג של קו-קלוקס-קלאן שבו ככול שהאשמה בוטה יותר, הקורבן פלשתיני יותר והנאשם ישראלי יותר – כך נגזר מראש הישראלי לדו"ח חמור יותר. בנושא הפרת זכויות אדם.בצלם וחלק לא מבוטל מארגוני זכויות האדם הפכו את עצמם לארגוני שנאה – לקו-קלוקס-קלאן המודרני.
וואלה דני לא נסחפת קצת?
השבמחקלא שמעתי שעובדי ארגון בצלם או עורכי וכתבי עתון הארץ קמו להכות ולפגע ביהודים החושבים אחרת מהם או המשרתים בצהל כמו כמה מן החארות בארגוני הימין, יגאל עמיר וחבריו, כדוגמה, החארות ביצהר כדוגמה. אתה מכיר אותם טוב ממני. מה שהם כרעולי פנים מעוללים לפלסטינים בגדה, שלא לדבר על החיילים באזורם הוא הוא הקקק האמיתי. הם ודומיהם כולל החרדים באשר הם קוראים לחיילים נאצים, שורפים את דגלי ישראל, ובאופן כללי לא מקבלים את ריבונות המדינה. טפל בהם קודם.
אתה מוזמן כמובן לטפל בדוחות בצלם אם אתה חושב שהם מוטים יותר מדוחות צהל שגם אותם אתה מכיר לא רע. אבל לעובדה שדעה כזו או אחרת של עובד בארגון לא מוצאת חן בעיניך לא צריך להיות קשר הדוק לטיב ואמינות הדיווחים.
שי