רק המעז זוכה

אפילו אם ניראה שהמשבר אם ארה"ב מאחורינו הוא חולל שמות בעמדות הבסיסיות של ישראל. ארה"ב חוללה תהליך עמוק של דה-לגיטמציה למדינת ישראל, אפילו בארה"ב עצמה, פתחה סכרים שהיו עד כה חצי סגורים ביחס למדינת ישראל. היא הגדירה מחדש את הקו הירוק של 1967, כולל בירושלים ורמת הגולן, כגבול הלגיטימיות הבין לאומית של ישראל, העלתה את רף הדרישות הערבי לשיאים חדשים והציבה לישראל תנאים שאפילו רצתה אינה יכולה לעמוד בהם, למשל להתייחס לכ 150,000 מתושבי ירושלים כמתנחלים שגורלם יוסכם עם הפלשתינים במועד הנתון לגחמותיהם.

ממשל אובאמה בארה"ב ניראה כעת צולע, מקרטע וחסר הישגים אבל עם או בלי אובאמה הכלכלה בארה"ב תהיה במקום אחר הרבה יותר טוב בעוד שנתיים וחזקה על ממשל אובאמה שינכס לעצמו את היציאה מהמשבר הכלכלי. הג'יהאד העולמי כילה את האנרגיה המהפכנית שלו ונמצא בתהליך דעיכה עם או בלי אובאמה ויהיה פחות משפיע בעולם כמעט ללא קשר להחלטות של אובאמה, אבל עם השפעה עצומה על סיכויי בחירתו מחדש בבחירות 2012. סביר שאובאמה יטען שמדיניות הפיוס לעולם המוסלמי היא שהביאה לדעיכת הג'יהאד למרות הקשר המאוד רופף בין התופעות. המחלוקת על ביטוח הבריאות הממלכתית של אובאמה, שאולי תשפיע על בחירות הביניים הקרובות בנובמבר 2010 לרעת הדמוקרטים, תשכח ויעלו סוגיות חדשות שאיננו יודעים מהן. אחרון חביב אין לאובאמה כרגע יריב מתאים במפלגה הרפובליקנית היריבה. מדברים נכבדות בגנרל דיוויד פטראוס גיבור מלחמת עיראק ומפקד חזית המרכז של ארה"ב הכוללת את עיראק ואפגניסטן, אבל הנשיא יכול לנטרל אותו בקלות על ידי מינויו ליו"ר המטות המשולבים מה שישאיר אותו עוד מספר שנים בצבא. מועמד אפשרי אחר הוא הסנטור הרפובליקני החדש, המפתיע והצעיר ממסצ'וסטס, מדינה דמוקרטית בכול רמ"ח אבריה, סקוט בראון, אבל הוא רק בתחילת דרכו ועוד נכונו לו מעידות רבות. בקיצור אין לבנות על כהונה קצרה של אובאמה בבית הלבן – סיכוייו לקדנציה שנייה גבוהים מאוד. לו הייתי מהמר הייתי שם את כספי על אובאמה למרות סלידתי האישית מאישיות ומהשקפת עולמו. מילה אחרונה על אובאמה – הוא לא נגד ישראל ככזו ונגד זהותה כמדינה יהודית. הוא לא מבין את הסכסוך נכון ולא רוצה שישראל תהיה מכשול במהלכי הפיוס שלו כלפי העולם בכלל והעולם המוסלמי בפרט מבחינתו ישראל היא יותר נטל מנכס.

המשבר עם ארה"ב המחיש לנו את גודל השבר והמלכוד שעליו נקלענו ושאין לנו שום יכולת להיחלץ ממנו בסדרה של תמרונים טקטיים, יהיו מוצלחים ככול שיהיו. הם מחייבים שידוד מערכות כללי ורב תחומי בפוליטיקה הישראלית. ראשית יש להקים ממשלת אחדות זמנית עם קדימה סביב שינוי שיטת הממשל כדי שכושר ההחלטה והתפקוד של הרשות המבצעת בישראל יגדל. ישראל חייבת, אם היא חפצת הישרדות, להתחיל בשורה של יוזמות משלה. יש להגדיר חד צדדית את גבולותיה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית ולהתחיל באופן חד צדדי בפינוי השטח שהחלטנו עליו וכבר הצעתי להתחיל ברכס השועפט, בית חנינה קלנדיה, א-ראם סוואחרה וג'בל מוכאבר. ישראל צריכה להפנות משאבי ענק לכבישים, תשתית והתיישבות בנגב ובגליל ולייצר חזון ציוני מעשי כתחליף לתפיסה של ארץ ישראל השלמה. תקציבים שאולי היו מיועדים לבניה בלב יש"ע צריכים להיות מופנים לנגב וגבול הצפון. במקביל צריכה ישראל לחוקק חוק פינוי-פיצוי לגבי המתיישבים באותם מקומות שישראל מבינה שמיקומם אינו מתיישב עם החזון של מדינה יהודית דמוקרטית.

גיא בכור הציע באתר שלו להגביר את הקשר והזיקה הפוליטית בין ירדן לשטחים על ידי פינוי ויצירת מעבר בטוח בין ירדן לשטחים באזור גשר אלנבי כדי לשנות ולעצב קצת אחרת את אופי הסכסוך. זה כמובן מחייב וויתורים לירדן כולל מתן מעמד בהר הבית. מי שחושב שישראל יכולה להתחמק מהכרעות קשות כשאול כנראה טועה. קל יותר אבל גם מזיק יותר להתכופף ללחץ מבחוץ, עדיף שאת ההכרעות הקשות נקבל ביוזמתנו, בהתאם לאינטרסים שלנו ולא ביוזמת אחרים בהתאם לאינטרסים שלהם. כבר נאמר רק המעז מנצח. הגיע הזמן להעיז.