מדינת ישראל מתקיימת בסביבה של איומים גדלים על האוכלוסייה. בעתיד יש אפשרות שלאיום הטילים והרקטות מעזה ומדרום לבנון לעומק ישראל יתווסף גם איום גרעיני איראני. בחזית הפנימית מאבדת ישראל את זהותה היהודית בגליל ובחלקים גדולים של הנגב. כבר היום חותר ועד המעקב של ערביי ישראל לאוטונומיה תרבותית בריכוזי הישוב הערבי בארץ. לנוכח האווירה העוינת לישראל בעולם הדרישה לאוטונומיה חינוכית ומשפטית בקנטון (מחוז) בעל רוב ערבי מובהק בגליל, למשל, בתמיכת הרוב האוטומטי באו"ם, עוד עשויה להניב לחצים מתגברים על ישראל. הריכוז הבדווי הרצוף בנגב מגבול מצרים להר חברון מהווה כבר היום נתיב הברחה של אמצעי טרור מעזה לגדה.
המקום שבו יש למדינת ישראל את העומק האסטרטגי הגדול ביותר הוא המרחבים שבין אופקים, באר שבע, דימונה, מצפה רמון ובואך לערבה. פריסת התשתית הכלכלית של ישראל וריכוזי האוכלוסייה מעבר לגוש המרכז היא ממש הכרח קיומי נוכח האיום הטילי הקיים והאיום הגרעיני האפשרי.
מהניסיון המצטבר בעולם עולה שסלילת כבישים באזורים עירוניים צפופים מעודדת את התושבים להשתמש ברכבם הפרטי והנוח כדי להתנייד ממקום למקום על חשבון השימוש הפחות נוח בתחבורה ציבורית אפילו היא יעילה. רשת רכבות עיליות ותחתיות מהירה ויעילה נוכח השימוש בכבישים צפופים מעודד את השימוש בתחבורה ציבורית ומקטין אתת הזיהום והלחץ הסביבתי.
פריסת רשת תעבורה מהירה מהשוליים למרכז אינה רק מהלך כלכלי ושיקוליו אינם יכולים להתמקד רק בשאלה מה עדיף קודם- חילוץ הפקקים במרכז שממילא יסתמו מחדש תוך זמן קצר או השקעה ברשת רכבות וכבישים ארצית ואזורית. במקרה של ישראל זה צורך ביטחוני שעלול להיות קיומי.
לישראל יש צורף דחוף לייצר תשתית אזרחית נרחבת אם הרבה מוקדים וישובים כדי למזער את הפגיעות לאיום הטילים שכבר קיים ולאפשר פעילות כלכלית מתמשכת גם נוכח מטרד מתמשך של ירי טילים. פיתוח מואץ של בקעת באר שבע כולה והגליל הוא מענה נכון גם נוכח הסכנה שבהתגבשות אוטונומיה ערבית בגליל שלה רצף ישובי עם ערביי לבנון. רשת תחבורה ארצית מהירה ויעילה תחזק גם את הקשר של ערביי ישראל, נוכח מגמות הבדלנות שבו, למרכז הישראלי. ישוב הנגב הוא המענה הנכון להתפשטות הפזורה הבדווית ולרצף שהיא יוצרת בין סיני להר חברון.
תוכנית התחבורה לישראל, שהאוצר מנסה לקצץ בה, אינה מהלך כלכלי אלא קיומי ועדיף לקצץ בהצטיידות צה"ל בעוד שכבת מגן לטנקים או בעוד נגמ"ש ממוגן במיוחד כדי לאפשר פריסה של רשת תחבורה מהירה ויעילה בכל הארץ וכמה שיותר מהר. זה כבר מזמן לא שאלה של אידיאולוגיה ציונית אלא של קיום ציוני.
המקום שבו יש למדינת ישראל את העומק האסטרטגי הגדול ביותר הוא המרחבים שבין אופקים, באר שבע, דימונה, מצפה רמון ובואך לערבה. פריסת התשתית הכלכלית של ישראל וריכוזי האוכלוסייה מעבר לגוש המרכז היא ממש הכרח קיומי נוכח האיום הטילי הקיים והאיום הגרעיני האפשרי.
מהניסיון המצטבר בעולם עולה שסלילת כבישים באזורים עירוניים צפופים מעודדת את התושבים להשתמש ברכבם הפרטי והנוח כדי להתנייד ממקום למקום על חשבון השימוש הפחות נוח בתחבורה ציבורית אפילו היא יעילה. רשת רכבות עיליות ותחתיות מהירה ויעילה נוכח השימוש בכבישים צפופים מעודד את השימוש בתחבורה ציבורית ומקטין אתת הזיהום והלחץ הסביבתי.
פריסת רשת תעבורה מהירה מהשוליים למרכז אינה רק מהלך כלכלי ושיקוליו אינם יכולים להתמקד רק בשאלה מה עדיף קודם- חילוץ הפקקים במרכז שממילא יסתמו מחדש תוך זמן קצר או השקעה ברשת רכבות וכבישים ארצית ואזורית. במקרה של ישראל זה צורך ביטחוני שעלול להיות קיומי.
לישראל יש צורף דחוף לייצר תשתית אזרחית נרחבת אם הרבה מוקדים וישובים כדי למזער את הפגיעות לאיום הטילים שכבר קיים ולאפשר פעילות כלכלית מתמשכת גם נוכח מטרד מתמשך של ירי טילים. פיתוח מואץ של בקעת באר שבע כולה והגליל הוא מענה נכון גם נוכח הסכנה שבהתגבשות אוטונומיה ערבית בגליל שלה רצף ישובי עם ערביי לבנון. רשת תחבורה ארצית מהירה ויעילה תחזק גם את הקשר של ערביי ישראל, נוכח מגמות הבדלנות שבו, למרכז הישראלי. ישוב הנגב הוא המענה הנכון להתפשטות הפזורה הבדווית ולרצף שהיא יוצרת בין סיני להר חברון.
תוכנית התחבורה לישראל, שהאוצר מנסה לקצץ בה, אינה מהלך כלכלי אלא קיומי ועדיף לקצץ בהצטיידות צה"ל בעוד שכבת מגן לטנקים או בעוד נגמ"ש ממוגן במיוחד כדי לאפשר פריסה של רשת תחבורה מהירה ויעילה בכל הארץ וכמה שיותר מהר. זה כבר מזמן לא שאלה של אידיאולוגיה ציונית אלא של קיום ציוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה