יום חמישי, 25 בפברואר 2010

לא להתרגש



מפעם לפעם פורצת לשגרת חיינו הפרשה "המטופשת" הבאה שמעמידה מחדש את יחסינו עם הפלשתינים למבחן, יש שיאמרו מבחן מיותר "דווקא עכשיו". הפרשה התורנית היא פרשת "אתרי המורשת" שבה נכללו מערת המכפלה וקבר רחל שבעיני הפלשתינים הם שטח שלהם. על כך שורה של הערות.

מאז פרוץ הסכסוך ב 1917 הטענה "דווקא עכשיו" היא הטיעון הנצחי של אלו שמאמינים באפשרות להתפייס עם הפלשתינים ולהישאר שלמים. זה תמיד נכון ובאותה המידה זה גם לא נכון כי אין "עכשיו כן מתאים" למי שממילא מתנגד לכל מעשיה של ישראל מעבר לקו הירוק או, במקרה היותר קיצוני, בכלל לקיומה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

להרבה עמים בעולם יש אתרים הכלולים במורשת שלהם שאינם בתחום הריבונות המדינית והם עדיין מטפחים אותם. בכל העולם פזורים בתי הקברות המטופחים והמושקעים של חיילי בריטניה שנפלו במלחמותיה, כולל הקולוניאליות. אוסטרלים עדין מבקרים בהמוניהם באתרי ההנצחה של מערכת גליפולי, במלחמת העולם הראשונה, בתורכיה. טיפוח אתר מורשת כל שהוא הוא לא בהכרח תביעה לריבונות אבל כן תביעה לסוג של הכרה והוקרה.

המדיניות הפלשתינית היא לשלול ממדינת ישראל כול חופש פעולה וכול כושר החלטה מעבר "לקו הירוק". הפלשתינים, באופן עקבי ושיטתי, יחוללו מהומה מדינית, יאיימו ויפגינו בכול אופן שיש בו כדי למשוך את התקשורת הבין לאומית כנגד כול מעשה שישראל תעשה מעבר לקו הירוק בגילה, שייח ג'ראח, בילעין וכרגע בחברון. נכון שאפשר היה לבצע את אותו הדבר ולהשקיע את המשאבים באותו אופן בלי החלטה פומבית אבל המומנטום הפלשתיני וגיוס דעת הקהל נגד מדינת ישראל לא יכול להמשך בהצלחה בלי יצירת משברים תכופים ואיום של סף התלקחות, לכן אם לא היה לנו את פרשת "אתרי מורשת" הייתה צצה פרשה אחרת להזין את המאבק הפלשתיני לדה לגיטמציה של ישראל.

המדיניות של האסלאם הפלשתיני, בין אם מדובר בתנועה האסלאמית של ראיד צאלח בתוככי ישראל או החמאס בתוככי "פלשתין" היא לשלול כול זיקה וקשר בין יהודים לארץ ישראל. לגביהם הכול הזוי, לא מבוסס ונועד לערער את זכותם הבלתי מעורערת של הפלשתינים לארץ הזו. זה הטיעון שראיד צאלח משמיע כדי לגבות את טענתו המתמשכת ש"הר הבית בסכנה".

לכן למרות שפרשת "אתרי המורשת" היא מיותרת, מטופשת ומלאכותית אם היא לא הייתה צצה הייתה פרשה אחרת פורצת לחיינו וכן - "דווקא עכשיו" כשצריך "לחזק את אבו מאזן". לא נוכל להתחמק מהמאבק בכללו גם אם היינו מצליחים למנוע את הסיבוב הנוכחי. לכן צריך לקחת אוויר ולא להתרגש ממלחמות הדת של המתפטר הסדרתי אבו מאזן.

למרות הכתוב לעיל אם נרצה להישאר מדינה "יהודית דמוקרטית" למרות אבו מאזן וראיד צאלח אין לנו ברירה אלא לעצב את גבולנו חד צדדית אחרת, בסוף, יש סיכוי משמעותי שבחשבון ההיסטורי הארוך הם ינצחו ולא אנחנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה