לאט לאט מפתחת ההנהגה הפלשתינית את האינתיפאדה השלישית. למודי לקחי האינתיפאדה הראשונה והשנייה מובילים סלאם פאייד בראש ואבו מאזן אחריו את החברה הפלשתינית לעימות מבוקר ומדוד עם ישראל. העימות נועד להשתלב ולהעצים את מגמת הדה לגיטימציה של ישראל בעולם ולשלב בו, לכן, אלמנטים רדיקלים בשמאל הישראלי והבין לאומי מבלי שהלגיטמציה הפלשתינית וזרם הסיוע העצום לרשות הפלשתינית יפגע, כפי שקרה בעקבות גל הטרור הפלשתיני האלים באינתיפאדה השנייה.
כדי שהמאבק יצליח ברמה האסטרטגית הוא צריך להיות רציף – קרי לככב כול הזמן בכותרות העולמיות ולקבע בתודעה העולמית את המאבק הפלשתיני "באמצעים אזרחיים" כנגד חיילי צה"ל החמושים. מין סימפטום מרוכך של תופעת מוחמד א דורה – תופעת הילד ה"תמים" שנורה בידי הקלגס הישראלי.
הכוונה להעצים את מאבק בלעין ולחקות אותו בכל הזדמנות, תחת כול עילה אפשרית אמיתית או מדומה. זה יכול להיות מתן אישורי בניה בגילה, ישום צו בית משפט בשייח ג'ראח, סלילת כביש לעופרה, או אתר מורשת בחברון הסיבה לא חשובה תמיד אפשר יהי למצוא או לייצר עילה, העיקר הרצף והעיקר שבחוד ההפגנות יהיו נערים או פעילי שמאל מאירופה. לכן ממהר סלאם פאייד עצמו, דמות מקובלת ומכובדת בקהילייה הבין לאומית שבונה כעת את מעמדו בחברה הפלשתינית פנימה, להופיע, לאחרונה, בכל הפגנה כזו ולשנן את המנטרות הקבועות. אחריו באים מנהיגים נוספים, חלקם מנהיגים של ערביי ישראל, נראה שהפלשתינים, אם אך יצליחו לשלוט בעצמם, לקיים בקרה על התהליך ולא יגרפו להקצנה אלימה, שבעבר פעלה כחרב פיפיות נגדם, עשויים בהחלט להציב, יחד עם השמאל העולמי והישראלי, אתגר קיומי משמעותי לישראל.
פרשת "אתרי המורשת" היא רק עילה וודאי שהפלשתינים הו מוצאים עילה אחרת כדי להזין את מאבקם ומצד שני היא חושפת בצורה קשה את העדרו של כיוון אסטרטגי ברור ושל יוזמה מדינית שיכולה לחלץ את ישראל מהמלכודת הסוגרת עליה. ממשל נתניהו לא מצליחה לייצר אף יוזמה משלו אלא רק מגיבה, באי רצון רב, לגחמותיה של ארה"ב, לתעלוליו של אבו מאזן ולאחרונה גם להנהגה האסטרטגית של סלאם פאייד המוליך את ישראל, עקב בצד אגודל, למלכודת מדינית ענקית.
התרגלנו למדוד את ביטחוננו במספר ההרוגים, שנת 2009 הייתה כאילו מוצלחת כי לא היו לנו הרוגים מטרור ורק חיילים ספורים נפלו בלחימה אבל השקט מטעה ולא רלבנטי – יש דרך להרוס את ישראל בלי טרור ולכרסם בקיומה בלי מלחמה - אז אמר השטן: הנצור הזה / איך אוכל לו? / אתו האומץ וכשרון המעשה / וכלי מלחמה ותושיה עצה לו. // ואמר: לא אטול כוחו / ולא רסן אשים ומתג / ולא מורך אביא בתוכו / ולא ידיו ארפה כמקדם, / רק זאת אעשה: אכהה מוחו / ושכח שאיתו הצדק. // חוורו שמים מאימה /בראותם אותו בקומו / לבצע המזימה!" כתב המשורר נתן אלתרמן כנראה מייד אחרי מלחמת ששת הימים.
כדי שהמאבק יצליח ברמה האסטרטגית הוא צריך להיות רציף – קרי לככב כול הזמן בכותרות העולמיות ולקבע בתודעה העולמית את המאבק הפלשתיני "באמצעים אזרחיים" כנגד חיילי צה"ל החמושים. מין סימפטום מרוכך של תופעת מוחמד א דורה – תופעת הילד ה"תמים" שנורה בידי הקלגס הישראלי.
הכוונה להעצים את מאבק בלעין ולחקות אותו בכל הזדמנות, תחת כול עילה אפשרית אמיתית או מדומה. זה יכול להיות מתן אישורי בניה בגילה, ישום צו בית משפט בשייח ג'ראח, סלילת כביש לעופרה, או אתר מורשת בחברון הסיבה לא חשובה תמיד אפשר יהי למצוא או לייצר עילה, העיקר הרצף והעיקר שבחוד ההפגנות יהיו נערים או פעילי שמאל מאירופה. לכן ממהר סלאם פאייד עצמו, דמות מקובלת ומכובדת בקהילייה הבין לאומית שבונה כעת את מעמדו בחברה הפלשתינית פנימה, להופיע, לאחרונה, בכל הפגנה כזו ולשנן את המנטרות הקבועות. אחריו באים מנהיגים נוספים, חלקם מנהיגים של ערביי ישראל, נראה שהפלשתינים, אם אך יצליחו לשלוט בעצמם, לקיים בקרה על התהליך ולא יגרפו להקצנה אלימה, שבעבר פעלה כחרב פיפיות נגדם, עשויים בהחלט להציב, יחד עם השמאל העולמי והישראלי, אתגר קיומי משמעותי לישראל.
פרשת "אתרי המורשת" היא רק עילה וודאי שהפלשתינים הו מוצאים עילה אחרת כדי להזין את מאבקם ומצד שני היא חושפת בצורה קשה את העדרו של כיוון אסטרטגי ברור ושל יוזמה מדינית שיכולה לחלץ את ישראל מהמלכודת הסוגרת עליה. ממשל נתניהו לא מצליחה לייצר אף יוזמה משלו אלא רק מגיבה, באי רצון רב, לגחמותיה של ארה"ב, לתעלוליו של אבו מאזן ולאחרונה גם להנהגה האסטרטגית של סלאם פאייד המוליך את ישראל, עקב בצד אגודל, למלכודת מדינית ענקית.
התרגלנו למדוד את ביטחוננו במספר ההרוגים, שנת 2009 הייתה כאילו מוצלחת כי לא היו לנו הרוגים מטרור ורק חיילים ספורים נפלו בלחימה אבל השקט מטעה ולא רלבנטי – יש דרך להרוס את ישראל בלי טרור ולכרסם בקיומה בלי מלחמה - אז אמר השטן: הנצור הזה / איך אוכל לו? / אתו האומץ וכשרון המעשה / וכלי מלחמה ותושיה עצה לו. // ואמר: לא אטול כוחו / ולא רסן אשים ומתג / ולא מורך אביא בתוכו / ולא ידיו ארפה כמקדם, / רק זאת אעשה: אכהה מוחו / ושכח שאיתו הצדק. // חוורו שמים מאימה /בראותם אותו בקומו / לבצע המזימה!" כתב המשורר נתן אלתרמן כנראה מייד אחרי מלחמת ששת הימים.
ישראל ניצבת על סף תהום ולפני מפולת, תהום המאבק האזרחי העממי הפלשתיני ומפולת הלגיטימציה הבין לאומית. זה לא יקרה בקרוב זה כבר קורה עכשיו. אין לישראל שום דרך להימנע מסכנות וכל החלטה שתתקבל תהיה מלווה בסיכונים קשים אבל הסיכון החמור מכולם הוא הסיכון שבהשארת היוזמה לפלשתינים. ממשלת ישראל צריכה להחליט האם היא מובילה אותנו למדינה יהודית דמוקרטית, כפי שהיא מגדירה את עצמה ולשם כך היא מוכנה לעשות גם מעשים יזומים וחד צדדיים. האינתיפאדה השלישית כבר כאן ואנחנו אפילו לא יודעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה