לעצור את הגל

כנראה שלא נוכל יותר להסתיר את העובדה שהמבצע בדובאי בוצע בידי המוסד. ההסתבכות מעניקה הזדמנות לכל מי שעושים אותו הדבר כל הזמן להשתלח בישראל ולגלג עיניים לשמיים. בריטניה מצדיקה את השתתפותה בשתי מלחמות בעיראק ובאפגניסטן, מלחמות שגרמו למותם של מאות אלפים מאזרחי אותם מדינות ולנפילתם של כ 500 מחייליה בצורך הנואש להלחם בטרור למרות שאיש לא מאיים על קיומה הפיזי ובריטניה לא הותקפה מעולם על ידי האסלאם הבין לאומי בטרם הצטרפה למלחמה בעיראק ב 2003. יותר ויותר לומדת בריטניה שהיציאה למלחמה בעיראק התבססה על הטעיית הבוחר הבריטי והולכתו שולל וטוני בלייר, לו היה ראש ממשלת ישראל ולא ראש ממשלת בריטניה, כבר היה מזמן מואשם בסדרה ארוכה של פשעי מלחמה.

שר החוץ הבריטי דויד מיליבאנד העיר, בהתנשאות בריטית אופיינית, שהוא מצפה לשיתוף פעולה מצד ממשלת ישראל בחקירת חיסולו של מבחוח. ישראל לא אמרה שהיא מצפה לשיתוף פעולה מלא מצד בריטניה במלחמתה בטרור, בייחוד אם בריטניה מצפה מישראל לסכן את ביטחונה כדי לקדם תהליך שלום – מאד לא אופייני לליברמן, מי שמנסה להראות שגאווה לאומית היא כלי יעיל במאבק בין לאומי והעמדת דברים על דיוקם נחוצה כדי לעצור את ההכפשה הבלתי נפסקת של ישראל. ישראל צריכה להבהיר לבריטים חד משמעית שכל עוד המדיניות הצבועה שלהם כלפי ישראל נמשכת בריטניה לא יכולה ולא תהיה מתווך בייננו לפלשתינים. אנחנו מצפים למתווך הוגן.

אתמול, יום שבת 20/02/2010, ביקר ראש ממשלת צרפת פרנסואה פילון (תמונה), יחד עם שר הכלכלה ושר התרבות הצרפתי, בדמשק. לצרפת הוכחות רבות שפקודת החיסול של רפיק חרירי, בפברואר 2005, יצאה מחוגי השלטון בדמשק (אין לה הוכחות האם הפקודה יצאה מהנשיא עצמו אבל קשה להניח שלא). מאז עד היום חוסלו עוד11 פוליטיקאים אנטי סורים ופרו מערביים בלבנון בעוד שאף פוליטיקאי פרו סורי לא ניפגש עם גורל דומה. בניגוד לישראל שמתמקדת בטרוריסטים סוריה פלסה את דרכה לשליטה מחודשת בלבנון דרך חיסול פוליטיקאים בכירים בלבנון. למרות זאת מצאה צרפת בסוריה, לאחר שהפקירה את תומכיה בלבנון ושלחה אותם להתפייס עם דמשק, שותפה לערכים מדיניים ולעסקים כלכליים. צרפת חתמה על על חוזה מסחרי בהיקף של $800 מיליון עם סוריה, המדינה שחברה לאיראן וצפון קוריאה בפיתוח יכולת גרעינית צבאית, שמאכלסת מפקדות טרור בדמשק ומשלחת מתאבדים, במאות, לעיראק.

אפשר להבין את הלהיטות הצרפתית הלא מציאותית לחלץ את סוריה מציפורני איראן ולקרבה למערב ואת הנכונות לשלם מחיר ולהפקיר את חסידיה בלבנון לשם כך (מה שמלמד שלא תהיה להם שום בעיה להפקיר גם את ישראל) אבל קשה לקבל שמעל הבמה, בפומבי, לצד שר החוץ הסורי, טרח ראש ממשלת צרפת לגנות את חיסולו של טרוריסט בדובאי תחת הטענה שצרפת, שלה 4,000 חיילים באפגניסטן "תמיד התנגדה לאלימות". חיילים צרפתים דיכאו בעשור האחרון באלימות מהפכות בצאד ובחוף השנהב אבל באפריקה זה כנראה לא ניחשב.

השאלה היא האם ממשל ישראל מקבלת את זה שישראל היא שק החבטות העולמי או שהיה מקום להוציא הודעה שישראל מצרה שממשלת צרפת נתנה הכשר מלא למי שצרפת עצמה מאמינה, חיסלו במסע רצח מתוכנן את הדמוקרטיה הלבנונית, בעוד היא מצרה על מותו "האלים" של מי שעסק בפיתוח היכולת הצבאית של החמאס ובהרחבת השליטה האיראנית במרחב. העמדת עובדות על דיוקם היא חלק חשוב מהמאבק הישראלי ללגיטימציה. את המאבק צריך לנהל ביוזמה ונחישות ולא ברפיסות ותוך הבלגה, זה לא נושא שולי - זו בעיה קיומית.