ביום חמישי 01/04/2010 בלילה הפציצו מטוסי חיל האוויר 13 מטרות בעזה כתגובה על ירי הקסאם. דפוס שחוזר על עצמו כול איימת שהעימות ביננו לחמאס מתחמם מחדש. נכון הפצצות שכאלו ניתן להוציא במהירות לפועל, הם כרוכות בסיכון מיזערי לכוחותינו ויש לנו את התשתית הטכנולוגית, המיבצעית והמודיעינית לבצע אותם בהחלטה מהירה. ההפצצות הם בדיוק ההפך ממה שאנחנו צריכים בעימות נמוך העוצמה ביננו לחמאס בעזה. הם צפויות כמעט כמו זריחת השמש מחר, לכן הם מאפשרות לחמאס לתמרן אותם לטובתו כאשר יחפוץ. החמאס, כמעשה שיגרה, מפנה את משרדיו ועמדותיו לקראת ההפצצה הצפויה אבל הוא יכול גם, כפי שעשה כבר בעבר כדי להגן על בכיריו, להקיף יעדים אפשריים להפצצה בילדים, נשים או סתם אזרחים. לך תסביר לגולדסטון ולשוחרי רעתנו שמוחמד א דורה זה המצאה פלשתינית. הפרופיל התקשורתי שלהם עצום, מצטלם טוב ומעלה את המתח בעולם הערבי והמערבי גם יחד. השפעתם המיבצעית העיקרית של ההפצצות הם על המורל הישראלי ועל יחסי הציבור בישראל פנימה. בעולם אמנם מגנים את החמאס אבל קוראים לישראל לרסן את עצמה ולא להעצים את המתח באיזור. נראה שלא למדנו דבר מאז ניסתה ישראל, כבר ב 1972 בירדן, להגיב בירי על אזרחים בהפצצות אוויריות.
שילוח הפצצה היא תהליך טכני אם אפס יצירתיות. בנק המטרות קיים, היכולת קיימת, כמה משק"י מודיעין מעדכנים את הנתונים, מחשבי הפצצה מכויילים והופ - יש מבצע.
העימות היה נראה אחרת לו בתגובה על ירי קסאם היה מגיח כוח מהעלטה, ממסוק מושתק בשמיים (יש דבר כזה), בשחייה מהיים או צץ ממנהרה שחפרנו לשטחם (כמו שהם עושים לנו - ראה גלעד שליט). משתלט ושובה חוליית מחבלים, לוכד בכיר חמאס בביתו או במטהו, גם כנכס מודיעיני וגם כנכס במו"מ לשחרור גלעד שליט, או הורג בכיר אחר ונעלם מחדש בעלטה. נכון במבצעים כאלה יש סיכון של הסתבכות, יש סיכון לחיי החיילים וכול כישלון ישפט בחומרה היסטרית על ידי כול מי שלא צריך לקבל החלטות כאלה - בעיקר התקשורת. אבל ההשפעה שלהם על האויב ופחדיו מדהימה, הפרופיל התקשורתי לא מצטלם טוב וגל השמועות המזרחיות מעצים את המיסתורין פי כמה. נכון, מבצע כזה מצריך חדשנות ומקוריות כול פעם מחדש אבל נראה שישראל מעדיפה שיגרה עם כמעט אפס סיכונים וכמעט אפס השפעה. פעם היינו בתפיסה שרק המעז זוכה - היום אנחנו במקום אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה