יום ראשון, 23 בינואר 2011

שלשה נושאים

אמת בעיתון

"היא (ציפי ליבני) אומרים אנשים, מעולם לא השתתפה בתרגילים מלוכלכים, היא תמיד עמדה על עקרונות" השתפכה סימה קדמון בידיעות אחרונות במוסף לשבת של יום שישי האחרון במסגרת המסע להכשרת ציפי. מי שנדד מהאגף הימני של הליכוד למצב שהוא מלין שישראל לא המשיכה בהקפאה מלאה גם בגילה ובגבעה הצרפתית כדי לתת עוד הזדמנות לתהליך השלום, התהליך עם אבו מאזן שבימי אריק שרון הוערך כמי שלא מסוגל ולא רוצה להביא שלום ולכן תמכה במהלכים חד צדדיים, היא לא בדיוק מי "שתמיד עמדה על עקרונות" אבל אדם רשאי לשנות את עמדתו ועדיין להישאר מיסטר קלין.

ב 17/09/2008 התקיימו הבחירות בקדימה לראשות המפלגה שניתפסה אז כמיועדת להרכיב את הממשלה. המועמדים המובילים היו ציפי ליבני ושאול מופז. הקלפיות היו אמורות להיסגר ב 22:00. באותה שעה הוחלט להאריך את זמן ההצבעה בעוד חצי שעה ועוד לפני סגירת הקלפיות ממש בשעה 22:00, בעוד הקלפיות עדיין פתוחות, התפרסמו בתקשורת מדגמים לפיהם מובילה ציפי ליבני בפער של 12%- 20% על יריבה שאול מופז. אם היה פער כזה גדול לא היה צריך להאיץ את פירסום הסקר או להאריך את זמן ההצבעה ובכול מיקרה המסר מהמדגם היה חד משמעי. אין לתומכי מופז טעם לבוא לקלפי כי הבחירות הוכרעו בפער כזה שאין שום סיכוי בעולם, בחצי שעה הנותרה, לשנות אותם. בדיעבד הסקר התגלה כמעוות ועקום הרבה מעבר לכול טעות סטטיסטית אפשרית ועמד על 1.1% בלבד, לא כולל השריפה המסתורית של הקלפי ברהט שם הוביל מופז בפער גדול. מי שרוצה להצביע על קנוניה בין התקשורת לציפי ליבני עושה זאת על אחריותו. בכול אופן מדובר באבא של כול התרגילים המסריחים. אז או שסימה קדמון שותפה לקנוניה להלבין את ציפי ליבני למרות הצבע הטיבעי שלה, או שהיא, כשיטה, לא מדווחת מה שלא נוח לה או שהיא פשוט שכחה וטעתה. כך או כך היא יוצאת רע ותודה לציבור ששוכח הכול.

מי גאון של אמא?


פואד בן אליעזר תמיד מדהים אותי מחדש. בידיעות של יום שישי הוא התפאר בפני נחמה דואק "תיזכרי שאני הבאתי את ברק". לא את ברק מהקדנציה הראשונה אלא את זה שכבר שבר שיאים של הרס, אובדן אשראי פוליטי וגרירת ישראל אל תוך האינתיפדה השניה. לצורך כך דאג לגייס חמולות ערביות בשפע שיתפקדו לעבודה ולהפוך את העבודה לתלויה בקומבינות של פואד שמצידו תלוי בצד הלא ציוני של המפה הפוליטית. מדובר על אותו גאון אסטרטגי שהעריך שהמשבר עם תורכיה הוא תולדת אצבעו של שמעון פרס וסייע לתורכים להשלים את עיסקת המזל"טים עם ישראל. אני משער מבלי לדעת שחלק מהאלקטרוניקה הסודית של המזל"טים כבר נגישה לסורים ולאיראנים. בראיון ביומן השבוע עם יאיר לפיד תקף את הממשלה שאם לא תחדש מייד את המשא ומתן עם הפלשתינים נידונה ישראל לבידוד מדיני, בהמשך לקיפאון כלכלי ולבסוף להכרה המונית בין לאומית במדינת פלשתין. בהנחה שהערכתו של פואד נכונה וזה מה שצפוי לישראל מהמשך הקיפאון למה שהפלשתינים יחדשו איתנו את המו"מ בכלל (אולי בגלל קיסמו ותבונתו המדהימה של פואד עצמו). אם הקיפאון מביא להם רווחי עתק מדיניים ודוחק אותנו לפינה ללא מוצא יש בכלל איזה סיכוי למו"מ. טוב זה קצת מוגזם לצפות מפואד שיעלה בדעתו שגם הפלשתינים אולי מקשיבים ושואבים רעיון או שתיים. מפלג העבודה לא תשתקם כול עוד פואד בליבה. נכון אין מכונת הרס כמו ברק עצמו אבל יש ג'וניור להרסנות של העבודה והוא ניראה ממש כמו פואד בן אליעזר עצמו ולצידו בוזי "פני ילד" הרצוג.

משפט העיתונות

אכן יש שאלות הדורשות בירור בפרשת יואב גלנט, טוב עשתה העיתונות שחשפה את קצה החוט של פרשת הקרקעות שבה הוא מעורב. בין אם מדובר בסכסוך שכנים שיצא מפרופורציה, באי הבנה ופרצות בחוק ובתהליך או בהונאה במזיד של רשויות הבדיקה והמשפט בישראל - השפיטה על ידי העיתונות היא תמיד פוליטית ואינטרסנטית עד הסוף (ראה בהתחלה סימה קדמון וציפי ליבני). אם יקרה שרמטכ"ל יבחר על ידי העיתונות זה הרבה יותר גרוע מרמטכ"ל פגום. כאשר היה לעיתונות אינטרס היא מילאה לאורך שבועות רבים את הכותרות והתקשורת בפרשה השולית של שרה נתניהו והעוזרת. המגמה להכפיש אותה, להציג אותה כדמות ניפסדת שלמעשה שולטת מאחורי הקלעים בממשלת ישראל, הייתה חלק מהקמפיין נגד נתניהו והלגיטימיות שלו לנהל את המדינה וחלק מהניסיון למנוע את הפצתו של החינמון ישראל היום. ישראל מלאת פגמים ואיננו שונים בכך מכול חברה אנושית אחרת אבל אם העיתונות תמנה רמטכ"לים, מפכ"לים, ראשי ממשלה, שרים ולבסוף שופטים אפשר לסגור את המדינה כי חום הגיהנום יהיה עז מכדי לשאת. טוב עשה קלמן ליבסקינד ממעריב שחשף את פרשת הקרקעות אבל מתחקיר עיתונאי לגיטימי זה הפך לפוטש עיתונאי שיתכן שלא מכוון דווקא לגלנט אלא לברק אבל זה לא ממש משנה. פוטש הוא פוטש גם אם הוא מבוצע בניר עיתון ולא בטנקים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה