ניראה שהדמוקרטיה הישראלית הסובלנית ניקלעה למשבר קשה של הקצנה. קריאות גלויות להפלות ערבים ולא להשכיר או למכור להם נכסים, לבנות שלא לצאת עם ערבים,קריאה לרצוח פרקליט מדינה בכיר ואחרים שמדיניותם לא ניראית למן דהוא ולאחרונה ההמלצה להקמת ועדת חקירה למקורות המימון של השמאל הישראלי בלבד מעוררים חשש ש"התחרפנו" לגמרי.הכירסום בדמוקרטיה הישראלית לא החל אתמול, הוא רב שלבי, רב תחומי ולאורך זמן. ראשון חביב הוא מבנה התקשורת הישראלית בכללה.זה מעל לשתי עשורים מזהירים מומחים לתקשורת, חזור והזהר, שריכוז כמעט כול התקשורת הישראלית בידי 3 קבוצות הון היא סכנה לדמוקרטיה. התקשורת בעולם החופשי גם היא נישלטת על ידי בעלי הון אלא שמספרם רב וזווית הראה שלהם לכן, רחבה ורב גוונית יותר. כידוע אין כאור השמש כדי לחטא שחיתויות ולחשוף אמיתות אבל לשמש יש מיגרעת היא גם מייצרת צל ובמצבים מיוחדים הצל רב מהאור. לכן כדי שהשמש תחטא באמת היא צריכה להאיר מכמה זוויות בו זמנית. באופן כללי אפשר לטעון שמרכז הכובד של התקשורת הישראלית הוא בין השמאל למרכז. התגובה הקשה של התקשורת הישראלית, שהגיעה עד כדי ניסיון חקיקה, למנוע את הפצת החינמון "חדשות היום" נבעה וודאי גם מחרדות כלכליות אמיתיות אבל בעיקר מאובדן המנופול המוחלט על המידע המסופק לתושבי המדינה.
אם דמוקרטיה היא גם הזכות לטעון כול טענה וגם לנסות ולהמחיש אותה לאזרחי המדינה דמוקרטיה אינה הזכות לעקוף את מוסדות המדינה ולאכוף עליה מה שלא הוחלט על ידי רוב בוחריה. השמאל הישראלי הקיצוני משתמש בדמוקרטיה לא ככלי שיכנוע להמחיש לנו את דעתו ואת אלא גם ככלי לעקוף את סמכות המדינה ,על ידי למשל ניסיון להעמיד לדין שלוחים של המדינה למשפט במוסדות זרים נוחים להם, ולאכוף אלינו, לעתים בעזרת גורמים זרים ועויינים, תהליכים שלא השתכנענו בצידקתם ולא הסכמנו לגביהם בבחירות הוגנות. הקו לא תמיד ברור אבל הוא קיים אי שם במרחב שבין הפגנה חוקית ולגיטימית בשייח ג'ראח לשותפות המתריסה של ח"כ חנין זועבי במשט המאווי מרמרה. חוסר הנכונות להתמודד לעומק עם הגדרת גבולות הדמוקרטיה משמאל סופה שהיא מכה גם מימין ולהפך. מי שלא מציב גבולות לילד מגדל מפלצת ומי שלא מציב גבולות לדמוקרטיה מייצר אנרכיה.
מערכת החינוך הישראלית כבר מזמן לא מחוייבת לערכים לאומיים בפרט ולדמוקרטיים בכלל. בצד הזרם הממלכתי יש את הזרם הממלכתי דתי, החרדי ועוד כמה תת זרמים ואגפים. חלק מחוייבים לחינוך הממלכתי הכללי, חלקם לחינוך דתי ואף אחד לא מחונך ממש לדמוקרטיה. בפלגי החינוך הדתי והחרדי היחס לדמוקרטיה אינו כערך אלא ככלי שילטוני תוצר הזמן במיקרה הטוב וככלי שילטון חילוני שאינו מבין או בעל סמכות על שלטון התורה במיקרה היותר רע. באדיבותה של שרת החינוך מהשמאל יולי תמיר בוטלו ביולי 2008 לציבור החרדי אפילו בסיס המינימום של לימודי הליבה. מחצית נוער העתיד של ישראל וחלק ניכר מגילאי שנות ה 20 הם בוגרי מערכות שבהם החינוך לפלורליזם, סובלנות לזולת ודמוקרטיה פשוט לא קיים.
מערכת השלטון בארץ במיבנה שלה היא באופן קיצוני לא יציבה. נכון הולנד, בלגיה ואיטליה יציבות עוד פחות אבל הלוואי עלינו האתגרים והאיומים שלהם. בממשל מתחלף לעתים תכופות, תמיד באווירת בחירות אפשרית גובר הפופוליזם הזול המכוון למערכת הבחירות הקרובה על מנהיגות לעומק הניבנית לטווח ארוך.
אין אפשרות להתגבר על הרוח הרעה שאחזה בדמוקרטיה הישראלית מימין ומשמאל בלי להאבק בחזית רחבה: בהחדרת הדמוקרטיה למערכת החינוך, בגיוון השליטה על אמעי התקשורת אם צריך אז בחקיקה מתאימה, בהגדרת המותר והאסור הן משמאל והן מימין על ידי חקיקה מתאימה. למשל חקיקה האוסרת על כול פעילות שנועדה להסגיר שלוח של הממשלה (של כולנו) למשפט זר או חקיקה הדורשת חשיפת מקורות המימון של כול פעילות פוליטית באשר היא. מכול ההצעות הכי קשה להתמודד עם שיטת הממשל הישראלית ואולי דווקא מפני ששינוי השיטה אינו עומד על הפרק בזמן הקרוב יש להשקיע כפל מאמץ בכול התחומים האחרים ובעיקר בחינוך ובעיקר בעיקר בחינוך הלא ממלכתי.
הקריאות למניעת מסירת נכסי המדינה לידי האויב - דבר המכונה אצל השמאלן במאמרו "להפלות ערבים", הינן דמוקרטיה במהותה.
השבמחקחשוב להבין ולהזכיר: הערבים מטילים ואף מבצעים עונש מוות לכל ערבי שימכור קרקע ליהודי, ואף שמאלן לא דורש שהמשטרה תפעל נגד אלימות קיצונית זו. ולכן לא מתקיים תהליך של חופש מכירה ורכישה.
כאשר אין מאפשרים ליהודי לרכוש קרקע מערבי, הפעולה הדמוקרטית השוויונית - ההדדית הנכונה היא לאסור על היהודי למכור או להשכיר את הקרקע שבידיו לידי בן אומת האויב.
השמאלן כמובן יודע זאת, אך הוא נגרר אחרי תעמולת הכזב המבקשת לעשות הקבלה בין היהודי מימין הנאבק למען קיומו הלאומי לבין הבוגד המנסה לחסל את האומה היהודית " שניהם קיצוניים".