צל השינאה

החיים כאן בארץ ישראל, העמידה המשותפת מול הסכנות והאיום המוחשי מתאפשרים ויכולים להתקיים רק אם הציבור היהודי יכבד גם את אופיה היהודי של המדינה ום את אופיה הדמוקרטי. כיבוד היהדות הוא משימתם העיקרית של היהודים "החילוניים" וכיבוד הדמוקרטיה הוא המטלה העיקרית של ציבור שומרי המסורת והמיצוות. לשני הצדדים יש הרבה מה לעשות, לתרום ולוותר אבל באחרונה נוטה הכף, באופן בוטה ומאיים, לרעת הזהות הדמוקרטית ולכיוון של הקצנה דתית שלטעמי היא גם צרת אופק.

בנוסף יש ליהודים, כמי שהיו לאורך אלפי שנים מיעוט בקרב עמים אחרים, ניסיון ותודעה היסטורית לאן דברים יכולים להתגלגל כאשר מתחילים בשלילת הזהות והלגיטימיות של יהודים. זה התחיל תמיד בהאשמת היהודים באיזו צרה תורנית, לאחר מיכן בקריאות לא להשכיר, לא למכור ובהמשך לא להתחתן, והסתיים לעתים קרובות מדי בפוגרום שהוזן מתחושת הלגיטימציה לפוגרום והדה לגיטמציה ליהודים. יש לנו כיהודים אחריות עצומה שזה לא יקרה אצלנו גם אם הנסיבות אחרות וגם אם הציבור הערבי בארץ שולל ברובו את זהותה היהודית של מדינת ישראל, שולל בחלקו את זכות הקיום העצמאית שלה וחלקם אפילו מייחלים לשלוח את היהודים הרחק מכאן, במיקרה הטוב. הרי כול עמדה מוסרית נעמדת במיבחן המציאות הלא נעימה והמסובכת ומי שלא יכול לעמוד בעמדתו המוסרית כי המציאות מקשה מאוד הוא כניראה לוקה במוסריותו.

העם היהודי בארץ ישראל, וזו גם ההצדקה המרכזית של הציונות, אינו נתון בסכנת שמד, כמו יהדות הגולה להבדיל, הרוב היהודי המוצק והנטיה הטיבעית בכול מקום להתגודד על בסיס המשותף בין בני האדם מבטיח שלמעט תופעות בשוליים שבשוליים הסיכוי של יהודי ארץ ישראל להתבולל בגויים כמעט ולא קיים. כאשר הציבור הדתי צריך להיות מחויב לערכים הדמוקרטיים של המדינה הוא לא ממש מעמיד בסכנה את זהותה היהודית.

לאחרונה אנחנו חווים פלישה גסה של ההקצנה הדתית על המרחב הציבורי ולא ירחק היום שהדברים יגיעו לכלל פיצוץ. רבנים קוראים בריש גלי שלא להשכיר דירות לערבים, רבניות ניטפלות לתופעות שוליים וקוראות לבנות ישראל שלא לצאת עם ערבים,. ארגונים עוסקים במעקב אחרי יהודים שכביכול משכירים או שבני משפחתם מתרועעים עם ערבים על מנת ללחוץ עליהם ולהחרימם. אם חשבנו שההקצנה כולה מיועדת נגד ערבים טעינו טעות מרה. חיילים דתיים מסרבים לשרת ביחידות מסויימות בהוראת הרבנים כי מפקד היחידה התבטא נגד ישיבות ההסדר, ראה מיקרה אל"מ אהרון חליווה מפקד חטיבת הצנחנים, שהעיז להתבטא לא נגד הדת אלא נגד הסידור שבני הישיבות עושים רק חצי שירות. חיילים אחרים מחרימים טקסים שיש בהם שירת נשים שלא לדבר על שרות צבאי בכפיפה לנשים. בקווי אוטובו מסויימים בבני ברק וירושלים, המכונים קווי מהדרין, מופרדים נשים לאחורי האוטובוס משל היינו באלאבאמה (ארה"ב) של שנות החמישים או בטהראן של ימינו. אין כאן שום חלול קודש כי קווי מהדרין זה המצאה חדשה של העשור האחרון לא משהוא מקדמת דנא או מראשית המדינה . חיילים שלחמו את מלחמותינו, הגנו עלינו כולנו, שרוצים להיות חלק מהעם היהודי ושעברו תהליך גיור מוכנסים למלכודת המחלוקת שבין גרסאות רבניות ויהדותם מוטלת בספק למרות שההקפדה על גיורם עולה על מה שהרב הצבאי הראשון לצה"ל הרב-האלוף גורן גייר והכשיר אלפים בחומרה פחותה בהרבה בעליות של שנות החמישים והשישים. לאחרונה חיללו רבני ישראל את אחד העקרונות המרכזיים ביהדות – פיקוח נפש דוחה שבת. למרות ששחקן הכדורגל אבי כהן נשא בכיסו כרטיס עדי המבטא את רצונו לתרום מאבריו להצלת אחרים התנפלו אנשים חשוכים הנושאים שם היהדות לשווא על משפחתו האבלה לשכנעם שלא לתרום את אבריו להצלת אחרים. אינני רב אבל קשה לי להאמין שכבוד המת חשוב חד משמעית מהצלת החי. אני מניח שהצלחת המתקראים רבנים לשכנע את משפחת אבי כהן שלא לתרום מאבריו העמידה בסכנה אמיתית אנשים הזקוקים להצלה וסביר מאוד שגזרה את גורלו של לפחות אדם אחד למוות.

זה מתחיל עם ערבים, זה ממשיך עם נשים, זה עובר דרך סתימת פיות וצנזורה על דעות לגיטימיות לגמרי של קציני צה"ל, זה מגיע לסיכון חיי חולים הזקוקים להצלה ולבסוף זה ינחת בסלון של כולנו. למרות שרוב הציבור היהודי בארץ רוכש כבוד למסורת היהודית (גם אני) זו לא היהדות שאנחנו רוצים לראות, זו לא המדינה שאנחנו רוצים להתגאות בה ולבסוף זה יסתיים בכוחות פוליטיים חזקים שירכבו ויצברו עוצמה על בסיס שינאת חרדים, שנאת דתיים ולבסוף שנאת היהדות עצמה וכבר היינו בסרט הזה.