למרות שגזרתי על עצמי לא לעסוק במשפט קצב וניגררותיו גבר עלי יצרי ובעיקר כעסי ולא יכלתי להחריש. מן הידועות הוא במשפט הפלילי בעולם שעברותיו וניבלותו של האחד אינה מכשירה בדבר את מעשיו הנלוזים של האחר אפילו הוא מעורב בחשיפת מעשיו של הראשון. במיקרה דנן עברותיו החמורות של קצב, העובדה שהוא הפך לאובייקט מיני פוטנציאלי את כול עובדותיו לאורך עשורים, שהוא הרוויח ביושר את מצבו הנוכחי וש א' מבית הנשיא (להלן רק א') היא זו שהניע את התהליך אינו מזכה את א' מעברותיה שלה עצמה.מרוב שהוכנו בהלם למשמע גזר הדין החמור בעיניינו של קצב הפכנו את כול השאר ל"גיבורים", "אמיצים" , "ישרים" ושאר סופרלטיבים. הפרקליטות נהגה בעליבות מיוחדת כשהציעה לקצב לחמוק מהעברות החמורות מ"חוסר ראיות אמינות" ולאחר מיכן הודיעה שנימצאו ראיות נוספות לבסס את כתב האישום מה שאומר חד משמעית שלמועד עיסקת הטיעון החקירה לא מוצתה. אנחנו יודעים מפרשת חיים רמון שהפרקליטות יודעת להפוך הרים וגבעות ולשכנע אנשים להגדיר מחדש את תחושותיהם משעת האמת כשהיא נחושה לעשות זאת.
הפרקליטות גם נהגה במשוא פנים בלתי נסבל וניסלח. העובדה שתלונתו של קצב נגד א' פתחה את תיבת פנדורה נגד הנשיא קצב עצמו אין בה כדי לבטל את בסיס התלונה של קצב עצמו שהוא אכן ניסחט ב 200,000$ על ידי א', לפחות זה דרש חקירה פלילית נימרצת.
אין ספק שבין הנשיא לא' התחולל קשר מביך שהיא הסכימה להסתיר ולהעלים. תמורת שיתוף פעולה בהסתרת הקשר, לא בחשיפתו למישטרה, דרשה לעצמה כסף רב, 200,000$. אין ספק שלמרות היותה של א' פגועה קשה מקצב וממה שהתחולל בינהם היא לא חשבה ולא פנתה מיוזמתה למישטרה עד שהפרשה פוצצה דווקא על ידי קצב. אפשר לשער שלו קצב היה ניכנע לסחטנות ומשלם דמי לא יחרץ חשיפת עלילותיו הייתה נידחת למועד בלתי ידוע אם בכלל. סביר גם להניח, כדרכם של סחיטות וסחטנים, שקצב היה ניסחט עוד ועוד עד אחרית ימיו (בצדק פואטי יש לומר) וסביר מאוד שא' הייתה מנסה להפיק מהבוננזה הכספית את המירב. ברור גם שאם קצב היה נענה לסחטנות א' הייתה מפלילה את עצמה בעבירה חמורה לו פנתה למישטרה והיא הייתה ממשיכה בחייה מתוך התעלמות בידיעה מלאה מה שעברו נשים אחרות תחת קצב.
אין ספק שא' פעלה באומץ רב ובנחישות כשהכניסה את עצמה לגוב האריות של בית הנשיא ובכך הפכה את הצייד לניצוד ואת הקורבן לצייד אבל היא לא פעלה כדי לשים סוף לעלילותיו המיניות של "משה", כך היא קראה לו, כדי לחשוף ולתמרץ את אלו שהוא כבר פגע בהם בעבר ובהווה להתלונן על מעשיו או למנוע גורל דומה מעובדות אחרות בעתיד. ברור שפנייתה לנשיא נעשתה מתוך בצע כסף למענה עצמה ומתוך נכונות להשתיק את העיניין לו התקבלו דרישותיה. בצד חקירתו של קצב בעברות המיוחסו לו שיש להזכיר, התחילו ללא תלונה של מי מהניפגעות, הייתה המשטרה וניצב סגלוביץ חייבים גם לחקור בנימרצות את א' מבית הנשיא מפני שעברותיו של קצב, חמורות, נלוזות ומבזות ככול שיהיו, לא מצדיקים במאום את עברותיה של א' מבית הנשיא.
יתכן שבבשלב הטיעון לעונש היו השופטים פוטרים את א' מעונש משמעותי בשל הרקע של יחסיה עם הנשיא, יתכן אפילו שהיו פוטרים אותה מקלון אבל ברור שהתהליך המשפטי היה חייב להתקיים. זה שהמשטרה והפרקליטות נותנים הכשר לניסיון סחיטה משמעותי מפני שבוצע נגד עבריין מין בידי אחד מקורבנותיו משול להכשר לקחת את החוק בידיים. לא' תמיד הייתה שמורה האופציה לפנות למישטרה, להתלונן ואפילו להקליט את קצב מטעם הפרקליטות.
לכן, אם המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי באמת מאמינים לעצמם שהם פעלו ללא משוא פנים, שהם הלכו רק בנתיב ההוכחות ורק לפי החוק היבש כי אז אין מנוס מהעמדתה לדין גם של א' מבית הנשיא ולמרות הסימפטיה אחרת משפט קצב יהפוך לרדיפה אישית שבה כול מי שטרם להרשעה לאורך התהליך הוא באופן אוטומטי "בסדר" אפילו הוא עצמו בעצם עבריין.
יפה כתבת גם נכון
השבמחק