מחול ההזויים

נאומו של שר החוץ שלנו אביגדור ליברמן וודאי קלע ליחסים בין ישראל לפלשתינים יותר מההצגה ההזויה שבה ארה"ב מנסה בכוח לאכוף שלום בתנאים שלא מתאימים לשתי הצדדים בלוח זמנים שכולו פונקציה של הצרכים של ארה"ב. בהיותה משענת הכוח היחידה גם שלנו וגם של הפלשתינים כולנו משחקים את ההצגה ומזמרים זמירות שלום כאשר מותר להניח שכמעט כולם לא מאמינים למוצא פיהם. מאז ומתמיד לכודה ישראל בניסיון להגיע לסוף הסכסוך, כלומר לפתור אותו אחד לתמיד, לצורך לנהל אותו, כלומר לחיות איתו במנימום אלימות ובלי משברים שממקדים את כול העולם. התביעות החד משמעיות של הפלשתינים בנושא זכות השיבה ודחיית הצעות השלום הרבות בעבר, עוד לפני קום המדינה, מפני שהייתה בהם איזו הכרה בזכותם של היהודים לאיזו ריבונות כאן בארץ מסבירים מדוע הזמן לשלום מלא טרם הבשיל.

לעומת זאת הסכם ביניים ארוך טווח שאין לו רף מחייב וכול מה שמוסכם בו הוא מבחינת התקדמות הוא בהחלט אפשרי. אפילו נסכים רק על שיתוף פעולה כספי וחקלאי (מה שקיים בפועל) זה יותר מכלום ועוזר בניהול הסכסוך. זאת בתנאי שאנחנו יודעים לרסן את עצמנו בבניה ובהתיישבות. אבל העולם מוצא לעצמו לתעל לחצים מבית ואינטרסים כלכליים למה שמכונה תעשיית "תהליך השלום" והרבה פוליטיקאים מתפרנסים מצוין, מצדיקים את קיומם ועושים גלים מהתהליך הנצחי ולא משאירים אגב כך שום פתח לנהול יעיל ולא אלים של הסכסוך. לכן מהותית צדק ליברמן בדבריו והוא גם צדק שבסופו של יום חלוקת הארץ על בסיס דמוגרפי היא ערובה לשלום. אבל כשר חוץ של מדינה הוא ביזה את כולנו והציג את מדינת ישראל בנילעגותה. אם ליברמן כשר החוץ לא מצא לנכון לקדם את תהליך השלום לפחות יכל להציג לאו"מ את הרשימה האין סופית של הנסיגות והוויתורים שישראל עשתה עד כה. לסיכום האו"מ הוא לא במה להגיגי לב נכוחים ואיש אינו מדבר שם מטעם עצמו ומצפונו בלבד לבושת מדינת ישראל.

מכאן אנחנו מגיעים לגילוי המדהים שהנשיא אובאמה הבטיח לישראל נשק חדיש והבטחה לטרפד הכרזה חד צדדית של הפלשתינים על עצמאות (שלדעתי זה בכלל אינטרס ישראלי), קודם כול זה מעיד על אובאמה עצמו שניהול המו"מ מצד ארה"ב גובל בפיגור שיכלי. הרי הנשיא אובאמה לשיטתו הקצה למו"מ שנה. חודש מהשנה הוא כבר ביזבז על כן הקפאה - לא הקפאה שזו עז שהוא בעצמו יצר בקוצר ראותו. שנית לו ישראל הייתה נענית לדרישתו להאריך את ההקפאה בחודשיים היו כול החודשיים הקרובים מוקדשים לכן הקפאה - לא הקפאה בעוד חודשיים. שנית זה אומר עלינו שבמקום הבנת ליבת הסכסוך וצידקת הדרך קונים אותנו בעוד ערימה של נשק. ישראל זקוקה הרבה פחות לנשק עוד יותר חדיש שעוד יותר מגביל את עצמאות ההחלטה של ישראל. לידיעת כולם. הנשק האמריקאי, ככול שהוא יותר משוכלל כך הוא בפיקוח תיפעולי הדוק יותר של ארה"ב ( לא פלא כי ברק שלנו שאין אצלו מחר היה מעורב בניסוח) . ישראל לעומת את כן זקוקה ללגיטמציה לעצם קיומה כמדינה יהודית, בגבולות בני הגנה, שכרגע זה לא מובן מאליו. שנית הכרזה של הפלשתינים על מדינה חד צדדית הופכת את הסכסוך ביננו לבינם לסכסוך גבולות רגיל – לא במיקרה השתיק אבו מאזן את סלאם פאייד, ראש הממשלה הפלשתיני, כשזה דיבר על מדינה עצמאית, אפילו בגבולות זמניים, בתוך שנה. אבו מאזן לא מעוניין במדינה פלשתנית עצמאית סתם, את זה הוא כבר קיבל מאולמרט ויאסר ערפאת מברק. הוא מעוניין בהשבת הגלגל ל 48. אין משמעות להבטחה של אובאמה כי היא ממילא לא על סדר היום הפלשתיני אלא כעוד תעלול פוליטי לצבירת עוד נקודות.

מה ישראל כן הייתה צריכה לדרוש מארה"ב תמורת המשך ההקפאה נאמר בשלושה חודשים. ראשית עמידה חד משמעית של ארה"ב, גם בהצהרה נשאותית גלויה, לצד ישראל בדרישתה שכול הסכם עם הפלשתינים יכלול את סוף הסכסוך והכרה הדדית - שלנו במדינת הלאום של העם הפלשתיני ושלהם במדינת הלאום של העם היהודי. ישראל הייתה צריכה לדרוש התחייבות אמריקאית שאף פליט פלשתיני לא יורשה לשוב לתחומי ישראל אלא במספר מצומצם של מיקרים שיוגדרו מראש כהומניטריים ועל בסיס אישי. הדרישות האלה היו ממחישות לארה"ב את בעיית הליבה והמהות של הסכסוך והיו אפילו יכולים לשכנע את בני בגין ובוגי יעלון. זה שלישראל מוצע אתנן עוד נשק חדיש זה בעיני יותר מבזה מהצגת הפרדוקס הישראלי הנילעג באו"מ דרך נאומו של ליברמן.