
ראשית התברר שהקירבה הרעיונית בין גלעד ארדן ליריב אופנהיימר משלום עכשיו היא ממש מדהימה. שניהם מניחים שהפלשתינים רוצים מדינה משלהם בגבולות 67 ושהבניה הישראלית עלולה לסכל את הקמת המדינה הפלשתינית. גלעד ארדן תומך בבניה מבחינת "אם לא תמהרו (אתם הפלשתינים) תחמיצו" ושלום עכשיו חושבים קצת אחרת "לא לבנות כדי שהם (הפלשתינים) לא יחמיצו".
אבל מה אם הפלשתינים בכלל לא מעוניינים במדינה בגבולות 67 לצד מדינת הלאום היהודית -ישראל. שמדינה פלשתינית כזו, אם תקום, היא החמצת היעוד ההיסטורי של הפלשתינים. במיקרה זה הם לא מחמיצים שום דבר אלא נותנים לנו להתגלגל, לאט ובזמן שלנו, למלכודת המדינה הדו לאומית שהם כבר מדברים עליה בגלוי.
נניח שגלעד ארדן צודק והפלשתינים ממש מייחלים למדינה משלהם לצד ישראל ובטיפשותם הם החמיצו את ההיזדמנות פעם אחר פעם בעבר - האם ניפתרנו בכך מהבעיה הפלשתינית והאם 1.5 מיליון הפלשתינים בגדה יקבלו בשלווה את ההחמצה ולא ימשיכו בכול כוחם ובתמיכת העולם לשלול את הלגיטימציה של ישראל. ריסון ההתישבות והגדרת גבולות מדינת הלאום של העם היהודי כך שהיהודים ישארו רוב מוצק לדורות במדינתם הוא אינטרס קיומי של ישראל ולא של הפלשתינים. גלעד ארדן ממך ציפיתי לתובנה מורכבת יותר.
אני ממש תמיד בסדר.

עוד סיפר לנו אולמרט בהרצאתו ב יוזמת ג'נבה שארה"ב, יעני סקופ, הסכימה לקלוט 100,000 פליטים פלשתינים. אם זה נכון אז גם אולמרט שלנו וגם ארה"ב לא מבינים בכלל את הנושא. ארה"ב מילא אבל אולמרט זה כבר בעיה אחרת.
הפלשתינים תמיד נילחמו נגד הפיכת הבעיה של הפליטים הפלשתינים לבעיה הומאנית שיש לה פיתרון הומאני ותמיד התעקשו שזו בעיה פוליטית שיש לה פתרון פוליטי - ישובם מחדש בארץ ישראל בכפרים ובבתים מהם גורשו. לנו יש צה"ל, טכנולוגיה, חימוש מתוחכם ולרובנו תחושה של צידקת הרעיון הציוני ולהם יש נשק נגדי שקול ערך "הנצחת" בעיית הפליטים ככלי לחורבנה של ישראל. הרי אבו מאזן עצמו הצדיק את דחיית הצעות אולמרט לשלום, בראיון לג'קסון דיהל, עורך החדשות של הוושינגטון פוסט, בנוכחות עמיתו פרד הייאט, במלון ריץ-קרלטון בוושינגטוןן. ב 27/05/2009 בטענה שקבלת ההצעות "תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" כך אבו מאזן עצמו במו פיו.
סוכנות אונר"א, סוכנות האו"מ המיוחדת לטיפול בפליטים הפלשתינים נוסדה ב 1948 במיוחד כדי להנציח את בעיית הפליטים. הסוכנות היא כנראה המקרה היחיד של סוכנות שמטרתה המוצהרת היא הנצחת הבעיה עליה היא מופקדת. סך הכול הושקעו בהנצחת בעיית הפליטים הפלשתינים בשווה כסף של היום ובחישובי ריבית של 3% בשנה מעל ל 40 מיליארד דולר. הכסף יכל להספיק לשיקום כול הפליטים הפלשתינים יותר מפעם אחת. הבעיה לעולם לא הייתה שיקום הומניטרי של הפליטים אלא שימוש בהם, בעליבותם ובסיבלם כחוד החנית במאבק להחזרת הגלגל ההיסטורי אחורה לימי טרום 1948. אם ההצעה אכן הועלתה כי אז היא לא הייתה רלבנטית לבעיה – כמו שאומרים "קלאם פאדי" - יעני מילים ריקות מתוכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה