תפנית זוחלת

את הפשע הקשה ביותר נגד הפלשתינים ביצעו הפלשתינים עצמם. במקום לאפשר לפלשתינים להתערות מחדש במקום מושבם, בשפה ותרבות הקרובה עליהם כול כך, כפי שעשו רוב 100 מיליון הפליטים שהציפו את העולם מאז מלחמת העולם השניה, כולל כ מיליון וחצי שבנו מדינה בארץ ישראל, הפלשתינים והערבים כפו עליהם חיי פליטות בכוח כדי לחהנציח את הסכסוך וכדי שבעליבותם ישמשו טיעון מרכזי וכלי נשק נגד ישראל. סוכנות אונר"א של האו"מ מיועדת כולה כדי לקיים את הפליטים בחיים חסרי תקווה וללא מוצא. סוכנות האו"ם לפליטים אונצ"ר היא סוכנות אחרת העוסקת בכול שאר פליטי העולם מלבד הפלשתינים ולהבדיל מאונר"א שתפקידה להנציח את בעיית הפליטים תפקיד אונצ"ר הוא לפתור את הבעיה והיא אכן מצליח בכך בחלק גדול מהמיקרים.

מי שדן זה דור שלישי את הפלשתינים לעליבות, חסרי זכויות אזרחיות זה הפלשתינים והחברה הערבית במזרח התיכון בסיוע הרוב האוטומטי באו"ם הכול למען המטרה של החזרת הגלגל ההיסטורי של הקמת מדינה יהודית במזרח התיכון אחורה.

אבל לחיים זרימה משלהם. הסכמי אוסלו מ 1993 והתמקמות ההנהגה הפלשתינית בגדה העתיקו את מרכז הכובד הפלשתיני מהפזורה למרכז "פלשתין". קצב ההתפתחות הכלכלי, ביחוד לאחרונה, ההשפעות הישראליות לכיוון של ממשל יותר הגון מהמקובל בלבנון, סוריה ואפילו ירדן מעצבים ועיצבו מחדש את הפלשתינים בגדה בשונה מחיי העליבות במחנות הפליטים בפזורה הערבית. הסוגיה המרכזית היום בחברה הפלשתינית היא לא סוגיית הפליטים אלא בעיית הנתק בין עזה לגדה והתפצלות החברה הפלשתינית לשתי תת מדינות עם כיווני התפתחות שונים לגמרי. כולם עדיין משלמים מס שפתיים לזכות השיבה אבל היא דועכת גם "בפנים" וגם "בחוץ" כאשר יותר ויותר פלשתינים בשיוכם פורצים להם דרך לחיים הכלכליים והתרבותיים במדינות השכנות. ניצניו של דור פליטות רביעי במחנות לבנון או סוריה פחות ופחות מוכנים להפקיר את עתידם להבטחה המעורפלת של זכות השיבה ויותר ויותר רוצים לבנות את עתידם לבדם למעשה, ולמרות המחמאות, ירדן היא מדינת הרוב הפלשתינית ובה, למרות חשדנות ומתחים, ניבנית זהות ירדנית משותפת המתנקת לא מהמורשת הפלשתינית אבל מהמחיבות לשחרר את פלשתין "מהים עד הנהר".

הריכוז הגדול השני של הפליטים הפלשתינים והיותר בעייתי הוא בלבנון. בירדן הפלשתינים הם ירדנים בלבנון הם "פלשתינים". הסרוב לאפשר להם להתמזג אל תוך החברה הלבנונית נבע לא ממחויבות להנצחת הסכסוך אלא מחשש לשבירת האיזון הבין עדתי העדין בלבנון עצמה. אבל הנוצרים, שפעם נאבקו על עליונותם נגד כול שאר המוסלמים לסוגיהם, כבר מזמן לא מנהלים את לבנון וכעת הפלשתינים, כמעט כולם סונים, יכולים לעזור לשמש משקל נגד להתשלטות השיעית של החיזבאללה על לבנון. עדיין לפי שיטת הבחירות העדתית בלבנון ל ל60% שיעים יש רק 20% מושבים בפרלמנט (24 מתוך 128) ואילו לנוצרים, פחות מ 20% מכלל תושבי לבנון, יש עדיין 50% מחברי הפרלמנט. במצב הזה מיהרו לאחרונה כול אלו החוששים מהשתלטות החיזבאללה על לבנון להעביר חוק, ביום שלישי האחרון 17/08/2010, המאפשר לפלשתינים לעבוד בכול אשר יחפצו, משחרר אותם מהתלות הניצחית באונר"א ומהחובה לגור במחנה פליטים (חובה שלא ממש נאכפה עד כה). הצעד יפתח לצעירים הפלשתינים שפע של הזדמנויות מקומיות בלבנון ויאיץ את ה"לבנוניות" של הדור הרביעי לפליטים בלבנון. זו שאלה של זמן מתי אותם צאצאי הפלשתינים, באמצעות נשואים ואינטריגות פוליטיות יהפכו לאזרחי לבנון במהות. מבלי ששמנו לב קיבלה "סוגיית הפליטים" הפלשתינית מכה ניצחת בראש. כמו שהנצחת פליטותם נבעה משיקולים פנים ערביים גם התמוססות הבעיה נובעת משיקולים פנים ערביים.

כרגע בעיית הפליטים מונשמת בכוח על ידי ההנהגה הוותיקה של פת"ח בגדה שהקשר שלה לפזורה הולך ומצטמצם ובעיקר נעשה פחות ופחות רלבנטי. כולם עוד משלמים לה מס שפתיים אבל היא דועכת ומהר. הדור הבא של ההנהגה הפלשתינית, זה שצמח בשטחים וממוקד בשיקום השבר בין החמאס לפת"ח כבר ימצא פתרון יצירתי לבעיה שמשקלה הסגולי הולך ופוחת. את זה אובאמה לא רואה כי יש לו רק את אבו מאזן, זה לא קורה בקדנציה הנוכחית ושלום הרי עושים בשביל "להירשם בהיסטוריה" לא כדי שבאמת יהיה שלום.