אתמול בחדשות ערוץ 2 בערב פורסם שסקר אמין בארה"ב חושף ירידה של מעל 10% בתמיכה בישראל בקרב הציבור בארה"ב בפרמטרים שונים בשנה האחרונה. לפני שנה בשלהי יולי 2009 ואחרי עופרת יצוקה תמכו בישראל 63% והשנה, באותו המועד, תמכו בישראל רק 51%. על פי אודי סגל הכתב המדיני בישראל טוענים שיש בעיה עם המספרים ומתנחמים בירידה דומה בתמיכה בציבור הפלשתיני מכדי 10% להרבה פחות. הדחקה לא פותרת את הבעיה ויש כול הסיבות להאמין שהסקר אכן אמין ומשקף. לנשיא אובאמה יש השפעה עצומה על הציבור האמריקאי הוא מטריף את הימין, הוא מקצין את השמאל ומבלבל את המרכז והכול באינטנסיביות. ראינו לאחרונה, בעקבות המשט התורכי והגישה העוינת של ממשלת אנקרה לישראלת כיצד ובמהירות, גם דעת הקהל בישראל וגם בתורכיה מתרחקות זו מזו, צהובות זו לזו כי דעת קהל היא נזילה מאוד, יש שיאמרו הפכפכה, מוזנת במעט מאוד אמת ובהמון פרשנויות מוטות, נוטה להיסחף אחרי אנשים כריזמטים ואחרי דמגוגים , ביחוד אם הכריזמה והדמגוגיה מתמזגות באותו אדם, ולהתיישר לפי רצון המנהיג, אפילו בדמוקרטיות. לראיה שהתקשורת בארה"ב, מדינת המודל לעיתונות חופשית, לא הקשתה במאמרים ותחקירים ובבדיקת העובדות ולא הציבה סימני שאלה להמשך החרם הלא ברור על קובה מאז פרשת "מפרץ החזירים" ב 1961. הרי קובה לא ממש מאיימת על ארה"ב, כך גם לגבי הפלישה לאי גרנדה בדרום האיים הקריביים ב 1983, הפלישה לפנמה ב 1989, או מלחמת המפרץ הראשונה ב 1991 בה הפכה התקשורת בארה"ב את סדאם חוסיין מעיראק, עד אוגוסט 1990 והפלישה לכוויית בן ברית של ארה"ב, בתוך חודש אחד לאויב גרוע מהשטן בן דמותו של היטלר או סטאלין. אותו הדבר כאשר ארה"ב יצאה למלחמות באפגניסטן ב 2001 ובעיראק ב 2003. סימני שאלה לגבי עיראק הרי היו בשפע אבל התקשורת בשנת הפלישה לעיראק, למעט בודדים בשוליים –ישרה קו עם הממשל. הבית הלבן הוכיח אין ספור פעמים בעבר שבכול הנוגע ליחסי חוץ הוא יודע מצויין לעצב ולכוון את דעת הקהל – תסמונת כשכש עם הכלב.
הנשיא אובאמה, במסגרת הניסיון להתפייס עם העולם המוסלמי, דחק וצימצם מאוד את שולי הלגיטימיות של ישראל. כרגיל חלק גדול מהתקשורת החרה והחזיק אחריו. ידיעות שחיילי ארה"ב בסכנה בעיראק ואפגניסטן בגלל "ההתעקשות הישראלית" הודלפו במזיד ותוך עיוות הנאמר לתקשורת האמריקאית. משברים יזומים סביב בניה בירושלים נופחו למימדים של "ישראל לא רוצה בשלום". יחס מעליב של הנשיא לראש ממשלת ישראל, שאכן השתפר רק לאחרונה, והצבת הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, שבראיה משוקללת הוא אירוע משני טפל למדי, כסוגיה מרכזית בהתפייסות ארה"ב עם העולם המוסלמי, כול אלה לא יכלו אלא להרחיק את האגף הליברלי הנוהה כול הזמן אחרי הנשיא ברק אובאמה, מישראל.
תהליכים אקדמיים שהחלו באירופה שנלוו למשקלו הגובר של האסלאם באירופה, של תחושת אשמה אירופאית כלפי אפריקה והעולם המוסלמי, מחוזות הקולוניאליזם והאימפריאליזם ושתיקונה מצריך את העמדת ישראל במקומה לא יכולים בעולם האקדמי הפתוח שלא לנדוד גם לארה"ב. בדיוק כמו לישראל יש לדעות אנטי ישראליות ופוסט ציוניות אחיזה באקדמיה בארה"ב והתהליך הולך ומתחזק. לידיעת ממשלת ישראל הסקר האחרון משקף נאמנה תהליכים בארה"ב, תהליכים שהואצו על ידי הממשל.
הערה אחרונה – למרות שהנשיא אובאמה מטריף את האמריקאים והפופולריות שלו בשפל אין במחנה הריפובליקני אף יריב שמסוגל להתייצב מולו. הדמויות הפופולריות במחנה הריפובליקאי, שרה פיילין ומישל בקמן, שתיהם נשים, הם רדיקליות נוצריות שהמרכז האמריקאי לא יכול להזדהות אתם. תנועת "מסיבות התה" שצברה עוצמה עצומה במחנה הרפובליקני מזכירה בהרבה היבטים את מנהיגות יהודית של פייגלין בליכוד. אם לא יקום מנהיג מתאים לריפובליקנים נוסח הסנטור המזדקן מקיין, שכבר פחות רלבנטי, לא נראה שמשהוא מאיים על נשיאותו.
ראשית איני בטוח שהסקר משקף אבל לומר "שלנשיא אובאמה יש השפעה עצומה על הציבור האמריקאי" זו אמירה מאוד לא מדוייקת. אחוז התמיכה באובמה נמצא כיום בתחתית של 40% (תלוי מי עשה את הסקר) ומצבם של הדמוקרטים ערב הבחירות בנובמבר רע מאוד. הסקרים כיום מראים שהדמוקרטים יפסידו את הקונגרס בודאות ויש כאלה שחושבים שגם את הסנאט, מה שמטריד היום את האמריקאי זו הכלכלה ולאחר 20 חודש כנשיא הם מבינים שישועה לא תבוא מאובמה וממשלו. מצבו של אובמה בשפל כזה שמועמדים דמוקרטים נמנעים להזמינו לאסיפות בחירות ומנסים להתרחק כמה שאפשר מקרבתו, אובמה ביקר בקליפורניה וושינגטון וסיאטל (מעוזים דמוקרטים) ושם המועמדים הרפובליקנים מובילים חזק בסקרים.
השבמחק