למעשה מעל לחוק

כאשר המערכת הפוליטית מחוקקת חוק שכולו נועד למצב חד פעמי ולאיש אחד שהמערכת חפצה ביקרו האיש הזה הוא מעל לחוק כי את החוק מחוקקים שיתאים לו. לאמנון ליפקין- שחק קיצרו את תקופת הצינון המצחיקה של 100 יום ל 50 כדי שיוכל להתמודד על ראשות הממשלה בבחירות מרץ 1999 כאשר השתחרר מצה"ל בינואר 1999 . אגב, איש לא העלה על דעתו לבקש מהגנרל פשוט לקצר את חופשת השחרור שלו בחודשיים. ביולי אותה שנה (1999) שונה חוק יסוד הממשלה מ 18 שרים ל 24 למען הנוחיות הזמנית של אהוד ברק . בדצמבר 2000 שונה חוק יסוד נוסף כדי שביבי האזרח יוכל להתמודד מול ברק , הנימוק חשוב , שלא יגידו שברק עשה תרגיל לביבי. שלטון החוק נשמר אולי כלשונו כאשר הוא נוח ולא מפריע . בשום אופן לא כרוחו.

רמיסת הנורמה של כיבוד חוקי היסוד כבסיס למנהל וממשל תקין ,באופן אירוני עזרה ככוסות רוח למת . אמנון ליפקין-שחק הגנרל שרצה לגרום לנו לחייך, נימוק מאד משכיל ורציני, וויתר מרצון משנתקל בביצת הפוליטיקה הישראלית. 24 השרים לא הצילו את ממשלת ברק מהתפוררות תוך חצי שנה. הבעיה לא הייתה בשרים אלא בראש הממשלה . חוק נתניהו לא הציל את ברק ולא הפיל את שרון . נשארה רק זילות שלטון החוק . רמיסת שלטון החוק על ידי המחוקקים באמצעות החוק.

אם יש תופעה חוזרת וקבועה בפוליטיקה הישראלית היא הזליגה המהירה של אנשי צבא לפוליטיקה, מבחינת מושיעים, והכשלון המצטבר והמתמשך שלהם לייצר "פוליטיקה אחרת", הנהגה יציבה ומנהיגות ראויה. מפלגת העבודה, שאצלה התופעה של זליגת גנרלים ישר מהפוליטיקה לצמרת הייתה המקיפה ביותר, לא ניצלה מדעיכה מתמשכת הודות  להזרם הרצוף של אנשי צבא ששהצטרפו לצמרת על חשבון בניית התשתית מלמטה. מפלגת המרכז של הגנרלים איציק מורדכי ואמנון ליפקין שחק עם שחקני החיזוק דן מרידור ורוני מילוא לא הצליחו אפילו לעבור את אחוז החסימה של בחירות 1999, מה שהם כן הצליחו זה לריב כול הזמן.

שני היוצאים מהכלל יצחק רבין ואריק שרון שניהם נכשלו והסבו נזקים רבים למערכת הפוליטית ב"יעף" הראשון שלהם. רק שנות שחיה רבות בביצה הפוליטי והזדמנות שניה אחרי שנים רבות הביאה לנו מנהיגים בשלים וראויים להנהיג את עם ישראל – איש בדרכו, כאשר הם כבר מזמן לא היו אנשי צבא אלא פוליטיקאים משופשפים.

במה דברים אמורים בהצעה חפוזה שהושמעה במסדרונות הפוליטיים לקצר את חוק הצינון הדרקוני מ 2007 אבל ההכרחי לאנשי צבא בכירים לפני כניסתם לפוליטיקה, הגוזר עליהם המתנה של 3 שנים, כדי לפלס דרך מהירה לגבי אשכנזי, אחרי הרמטכ"לות, לפוליטיקה ולבחירות הבאות. אוסיף שהרמטכ"ל גבי אשכנזי הוא, לדעתי, הטוב ברמטכ"לי ישראל ואחד המוסריים שבהם, איש אשכולות לכול דבר ובאותה המידה כשלונו הפוליטי הראשוני כמעט מובטח. הפוליטיקה מצריכה בגרות משלה שאינה מושגת אפילו במסדרונות המטכ"ל. ככול שיהיו פחות אנשי צבא טריים, דגש על טריים, בפוליטיקה שלנו היא תהיה יותר בריאה ויציבה.