ההפצצה שיוחסה לחיל האוויר הישראלי במרחב דמשק לפני יומיים הייתה, מכל מה שעולה מהידיעות ומהתגובה הרוסית החריפה, התקפה ישירה על אינטרסים רוסיים באזור, הראשונה מזה עשרות שנים. בזה היא הייתה שונה מהתקפה על משלוחי נשק איראניים לחיזבאללה למשל. יש מקום רב לדאגה אם אכן המטרות היו מערכות צבאיות רוסיות.
א. רוסיה החליטה להרחיב את המלחמה הקרה שלה נגד ארה"ב, שהחלה סביב המשבר באוקראינה כשקרי היה עסוק כמעט רק ב"תהליך השלום". המשמעות היא שהסיכוי שרוסיה תתמוך במערב בשיחות הגרעין, ללא קבלת עמדתה של רוסיה במשבר האוקראיני, היא קלושה. סביר יותר שרוסיה כבר תומכת באיראן וסוריה בצורה הרבה יותר פעילה מבעבר. במסגרת החרפת המלחמה הקרה החליטה רוסיה לחצות "קווים אדומים" ולספק נשק שובר שיוויון גם לחיזבאללה ולמשטר אסאד. סביר שרוסיה לא חשבה עלינו אלא על דרכים להגביל את פעילות ארה"ב במרחב על ידי שידרוג מערכי הנ"מ של סוריה וחיזבאללה ולמעשה גם את אחיזתה של איראן, כעת במעמד בת ברית מלאה, באגן המזרחי של הים התיכון.
ב. פעולה ישראלית ישירה נגד מערכות נשק רוסיות בסוריה לא הייתה יכולה להתבצע, אפילו מדובר באינטרס ישראלי הכי מובהק שניתן להעלות על הדעת, ללא הסכמה של ארה"ב וללא גיבוי מדיני מלא של ארה"ב נגד המהלכים המדיניים הצפויים מצד רוסיה בהמשך.
.
ג. התקפה כזו משרתת גם את האינטרס האמריקאי וחסכה לארה"ב את הצורך להתנגש ישירות ברוסיה. כמו שכתבתי כאן בעבר - אין היום לארה"ב אף מדינה ידידה במזה"ת שהיא יכולה לסמוך עליה ושיכולה לפעול בתיאום טכנולוגי מלא עם ארה"ב ולתת לה תמיכה במקומות ובאופן שהיא זקוקה להם באזור ( כבר ניכתב לא מעט על הסיוע המודיעיני של ישראל לארה"ב באבק בדאע"ש).
בפורום סבן האחרון בניו יורק, שנינעל לפני יומיים, תחת הכותרת - "ימים סוערים:- ארצות הברית וישראל במזרח התיכון הגועש", המעיטו הדוברים הבכירים מצד ארה"ב, סגן הנשיא ג'ון בידן, מזכיר המדינה ג'ון קרי והילארי קלינטון לעסוק בסוגיה הפלשתינית והרבו לתאר את הברית האסטרטגית והמחוייבות הבלתי ניתנת לעירעור של ארה"ב לביטחון ישראל. "אין אור יום (כלומר אפילו סדק קטן) בין הראיה האסטרטגית של ישראל וארה"ב" ציין סגן הנשיא. רוב נאומו של ג'ון קרי הוקדש למלחמה נגד ארגון הטרור דאע"ש. העיסוק בסיכסוך עם הפלשתינים, שתפס כאן כותרות, היה רק במישפטים ספורים בסוף נאומו. גם הוא וגם הילארי קלינטון ניזהרו מאד לא לתקוף את נתניהו והדגישו חזור והדגש שלא רק שהברית הדוקה "יותר מתמיד" אלא שכל ממשל בארה"ב ימשיך לעבוד עם כל ממשלה ניבחרת בישראל באופן הדוק (בלי קשר למחלוקות בתהליך השלום הנידחק הצידה).
מכאן ברור שההפצצה האחרונה בסוריה לא הייתה סתם עוד תקיפה של משלוחי נשק לחיזבאללה אלא פעילות אסטרטגית מתואמת עם ארה"ב והמערב לא לאפשר לרוסים לבנות יכולות צבאיות משמעותית שיכולה לשבש בעתיד את הלחימה בדאע"ש ואולי גם לשבש את האפשרות לפעול נגד איראן אם יהיה צורך. הסימנים מראים שגם בארה"ב נפל האסימון והמחסור באמון ובתיאום מדיני עם המדינות הערביות באזור, השרויות הן עצמן במאבקים פנימיים קשים, הפך לנטל אסטרטגי על ארה"ב. הסימנים מראים שבמטוטלת הניצחית האם ישראל היא נכס או נטל לארה"ב המחט מתחילה לנוע מחדש מכיוון הנטל לכיוון הנכס. כרגע אין לארה"ב שום נכס יציב משמעותי באזור לבד מישראל וניראה שבוושינגטון נופל האסימון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה