מבחני הריסוק של השבוע

עברנו השבוע שני מבחני ריסוק - שניהם הסתיימו ב"טוטל לוסט". המיבחן הראשון הוא מיבחן "חוק המשילות". - זוכרים את ה"בייבי" של אביגדור ליברמן. מין חוק שיאפשר לממשלה לפעול באופן ניחרץ בתקופת כהונתה הניבחרת ללא תשומת לב רבה מדי לאופוזיציה וללא צורך לתחזק את הקואליציה. זה לא הניסיון הראשון בארץ לייצר משילות שלכאורה חסרה. חוק הבחירה הישירה מ 1992 ששרד עד ראשית 2003, שבמיסגרתו ניבחרו ביבי ב 1996, אהוד ברק ב 1999 ואריק שרון ב 2002 יצר אנדרלמוסיה פוליטית ושיתק לחלוטין את כושר התיפקוד של ממשלות ישראל. ביחוד זו של אהוד ברק מ 1999 עד שלהי 2001.

קשה לראות במה שינה חוק המשילות של אביגדור ליברמן, שניחקק במרץ האחרון, את המשילות בממשלת ישראל. בסופו של יום דמוקרטיה מתפקדת היא דמוקרטיה עם בלמים ואיזונים לא רק בין הרשויות אלא גם בין הקואליציה לאופוזיציה ובקואליציה עצמה (תשאלו את אובאמה כמה הוא משקיע בתיחזוק התמיכה הדמוקרטית במחנה שלו, באיזון בין ירוקים, ליברלים, נציגי מיעוטים ואנשי מרכז).  התרסקות הממשלה היא סטירת לחי מצלצלת לחוק המשילות - חוק שאני הגדרתי בעבר כ"חוק התוצאה הבלתי צפויה". הלקח העיקרי הוא שלא לכל קושי יש פיתרון יותר טוב ושאין פתרונות פלא לחיזוק המשילות - בטח לא כשמדובר בדמוקרטיות. אגב אין חולק שהרודן של צפון קוריאה קים ג'ונג און לא סובל משום בעיית משילות - צפון קוריאה כולה סובלת מזה שאין בעיית משילות.  חוק משילות התרסק השבוע לרסיסים. אני רק חושש שמחר ליברמן יבוא עם חוק חדש בשביל האג'נדה (סדר יום) ויקרא לחוק לא "חוק המשילות" אלא "חוק היציבות" - סתם בשביל לייצר סדר יום למי שאין סדר יום.

* לעמוד בסטנדרטים של עצמה.

בחודשים האחרונים, מאז כישלון יוזמת קרי לשלום בר קימא בינינו לפלשתינים כשמסביב המדינות הערביות מתפרקות, דאע"ש שוחט, הורג ומתפשט, מלך ירדן לא ישן בלילה ואוקראינה ניקרעת לגזרים, מרבה דוברת המדינה של ארה"ב ג'ין פסאקי למתוח ביקורת על ישראל שהיא "לא עומדת בסטנדרטים של עצמה" כשישראל, למשל, מפזרת הפגנות במזרח ירושלים, לדעת מחלקת המדינה בכוח מוגזם, כשהיא הורסת בתים של מחבלים ולדעת מחלקת המדינה מיישמת "עונש קולקטיבי" על משפחתו החפה, כמובן, מכל פשע וכדומה.

השבוע התרסקה הגישה האדנותית הזו לשיברי רסיסים - הסתבר על פי דו"ח של הסנאט עצמו  שכשארה"ב מותקפת על ידי טרור רצחני היא עצמה לא רק ש"לא עומדת בסטנדרטים של עצמה" היא גם גורפת אחרים למעשה, מסתירה את פעולותיה מפני רשויות החוק שלה עצמה ושל מדינות ידידותיות לה ומעשיה חמורים, יחסית ומוחלטת, בהרבה מונים מאלו של ישראל אפילו בשיא מתקפת המתאבדים של 2002-3.  

בדו"ח ניחשף למשל שה סי.איי.אי פרץ למחשבי וועדות המודיעין של הסנאט והקונגרס, הממונים על הפיקוח הפרלמנטרי על כל סוכנויות המודיעין של ארה"ב, כדי לעקוב אחרי התחקירנים שעבדו בהכנת הדו"ח ושהסי.איי.אי שיקר באופן עיקבי ושיטתי לרשויות האזרחיות הממונות עליו. חמור בכמה דרגות מהתככים, החמורים מאד לכשעצמם, שסביב פרשת הרפז.

עוד לא דיברנו על המופע החוזר על עצמו של ירי משטרתי על  שחומי עור בארה"ב שמסתיים כמעט תמיד בחוסר אשמה של המישטרה - שלהם ולא שלנו.  

אנחנו צריכים להמשיך ולבדוק את עצמנו כל הזמן אבל מותר לנו להגיד שאנחנו מאוכזבים שארה"ב הגדולה, מעוז הדמוקרטיה ומודל זכויות האזרח, "לא עומדת בסטנדרטים של עצמה". מסתבר שהסטנדרטים של ארה"ב עצמה עברו מבחן ריסוק קשה כשהטרור דפק על דלת ביתם ושבית הדין הבינ"ל בהאג עוד עלול לרדוף את כל בכירי ממשל בוש. בסוף ביבי, ג'ורג' בוש וטוני בלייר יחליפו חוויות על הספסל בהאג - יהיה מעניין.

אגב אני די בטוח שהצמד בלייר-בוש יאשימו בסוף את ביבי ויגידו שזה הכל בגלל "הסיכסוך" (או "הכיבוש") שביבי לא רוצה לפתור למרות שראש הממשלה אז היה בכלל אריק שרון.