בראיון לעיתון היומי המצרי 'אח'באר אל יום', בסוף נובמבר 2014, הכריז אבו מאזן ש, ציטוט "יותר מ־6 מיליון פליטים פלשתינים, ואני ביניהם, מצפים לשוב לבתים שמהם גורשו". בהמשך הראיון אמר אבו מאזן "לא נכיר לעולם בישראל כמדינת העם היהודי. הצהרה שכזו תסגור את הדלת בפני כל הפליטים הפלשתינים".
בדיוק את אותם דברים, כמעט מילה במילה אמר אבו מאזן בראיון שנתן לעיתונאים ג'קסון דיהיל ומארק הייאט, שפורסם בוושינגטון פוסט בארה"ב ב 29/05/2009 . בראיון הסביר אבו מאזן מדוע דחה את הצעות אהוד אולמרט משלהי 2008 שגם הוא הודה היו נדיבות, הבטיחו לו יציאה מוחלטת של ישראל מ 97% מהשטחים שמעבר לקווי 67, להכיר עקרונית בזכות השיבה, לקלוט כמה אלפי פליטים ולאפשר מעבר בטוח לעזה. . הפערים נותרו גדולים, הסביר אבו מאזן. כי הכרה במדינה יהודית וקבלת תוכנית אולמרט, ציטוט מהראיון "תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" - לא כי הוא לא קיבל את האדמות "הכבושות" מ 1967. כך שאין חדש בראיון באח'באר אל-יום, הוא מיחזור, כמעט מילה במילה, של הראיון בוושינגטון פוסט לפני חמש שנים. צריך רק לרצות לקרוא, להתעניין ולהישאר עם ראש פתוח.
* העמדה של עבדאללה
בית המלוכה ההאשמי בירדן, עוד מהסכם פייצל-וויצמן בלונדון, מינואר 1919, הוא בן ברית אסטרטגי למפעל הציוני ולמדינת ישראל. גם היום, ממש בימים אלה, נעזרת ירדן בישראל במישור הכלכלי, הסכם הגז ומעבר הסחורות מנמל חיפה, ובמישור המדיני ביטחוני. ישראל נעזרה בירדן כשירדן הטילה ווטו והובילה את ההתנגדות להסדרי הביטחון שג'ון קרי עיצב במיסגרת יוזמת השלום שלו אך לפני חצי שנה (מי עוד זוכר!). יש בין ישראל לירדן מערכת של סיוע ותמיכה הדדית אבל גם של מתח מובנה.
ראשית ירדן פגיעה לסוגיה הפלשתינית הרבה יותר מישראל. היא ניתפסת כמדינה פלשתינית בזהות רוב תושביה, הקשורים משפחתית וריגשית לתושבי הגדה ובמידה פחותה לתושבי ישראל. תמיד מרחף עליה האיום שהיא תתפס כמולדת הפלשתינית החליפית וכבר היום היא ניחשבת כחלק מפלשתין וכחלק מהבעיה הפלשתינית. המשטר ההאשמי - מומצא ומלאכותי כמו המישטרים בסוריה, עיראק ולבנון, שואב לגיטימציה יחודית מהיחוס השושלתי ישירות למוחמד. המלך עבדאללה השני (שריף - תואר הניתן לצאצים הישירים של מוחמד ושיש להן יוקרה מיוחדת בעולם הערבי) הוא דור 43 לנביא מוחמד עצמו וככזה יש עליו מצווה מיוחדת לשמור על המקומות הקדושים - סב סבו, השריף חוסיין ממכה נשא גם בתואר "שומר שני המקומות הקדושים (מכה ומדינה)" בעידן של התפרקות הזהות הלאומית, בעיקר בסהר הפורה ('שאם' בערבית) הלגימציה הדתית והיחוס למוחמד מקבל משנה חשיבות.
לאחרונה מקצינים היחסים בין ישראל לירדן והמלך עבדאללה מוביל, למען אבו מאזן, את המהלכים הבין לאומיים באו"מ נגד ישראל ואת המאבק לשימור הסטטוס קוו בירושלים. המלך עבדאללה, שנמצא בעימות קיומי מול דאע"ש והאסלאם הרדיקלי, שואף גם לחיזוק הלגיטימציה שלו בקרב הפלשתינים בממלכתו, הרוב המוחלט של תושביה, וגם לחיזוק הלגיטימציה הדתית.
הייתי מציע לממשלת ישראל, שאין בידיה, ביחוד נוכח הכתוב לעיל, באמת לפתור את הסוגיה הפלשתינית, לפחות לחזק את הלגיטימציה הדתית מוסלמית של מלך ירדן ביחוד על ידי חיזוק מעמדו, ממש עד כדי זכויות אקס-טריטוריאליות, על הר הבית (כולל אפשרות להנפה של דגל ירדן במקום שיוגדר על ידי הצדדים כלא מתריס אבל כן מייצג נוכחות).
כרגע ניפתחים בפני ישראל שפע היזדמנויות בעולם הערבי ובעיקר במדינות "ציר היציבות". - הבעיה הפלשתינית היא מיכשול בלגיטמציה של הציר הזה - שידרוג המעמד של ירדן על הר הבית יכול לסייע במצוי הקשרים בין ישראל למדינות ציר היציבות ולירדן עצמה והיציבות של ירדן היא נכס אסטרטגי ישראלי מהמעלה הראשונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה