יום שבת, 6 בדצמבר 2014

ביבי והממשלה האחרת

אתמול יום שישי פורסם שאשטון קרטר, תומך ישראל מובהק ונץ מתון במונחים אמריקאים, יהיה מזכיר ההגנה החדש של ארה"ב. לא הבחירה הראשונה וגם לא השניה של אובאמה ובהחלט לא מחוגי השמאל בארה"ב כמו ג'ון קרי, מזכיר החוץ, סוזן רייס היועצת לביטחון לאומי וסמנתה פאורס השגרירה באו"מ שלאחרונה מיתנה את עמדותיה אבל בעבר הייתה אנטי ישראלית בוטה. הסיבה שאשטון קרטר ניבחר היא שברק אובאמה יכול להעביר את המינוי שלו בקונגרס שהפך לעומתי לאובאמה.  


עוד אתמול, יומיים לאחר שהקונגרס בארה"ב השלים חקיקה שמגדירה את ישראל כ"בת ברית אסטרטגית לארה"ב",  בפורום סבן בניו יורק, תחת הכותרת - "ימים סוערים:-  ארצות הברית וישראל במזרח התיכון הגועש", כותרת המדגישה את השותפות ההדדית המתבקשת בין ישראל לארה"ב באזור, הכריזה הילארי קלינטון, בסבירות גבוהה המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב ב 2016, שארה"ב "תמשיך לסייע לישראל לא משנה מי בשילטון". בהתייחס לסיכסוך אמרה הילארי "יש ציווי להמשיך לנסות להשיג הסכם בין ישראל והפלסטינים. פתרון שתי המדינות - זו התפישה הנכונה". היא נימקה את הכרזתה ב"הגברת המתח הקיים באזור, בישראל ובגדה, ההתנהגות של החמאס בעזה, והיעדר המשא ומתן יוצרים ריק שאותו יכולים לתפוס שחקנים רעים ואיומים שאינם טובים לישראל ולפלסטינים. המאמץ שעשינו הוא לטובת ישראל והפלסטינים", כך הילארי. הצהרה בהחלט סבירה שלא מציגה את הסכסוך כאיזה מבוא לפיוס אזורי או התחלה של רגיעה אזורית אלא משהו מצומצם בין ישראל לפלשתינים.


כל המהלכים האחרונים מעידים שהאיזון החדש בקונגרס האמריקאי והלך הרוח לגבי המזה"ת ההפכפף והלא יציב מאלצים את הפוליטיקה והפוליטיקאים בארה"ב, בעיקר את הדמוקרטים, "להתמרכז". נכון שהנשיא אובאמה בהחלט מוסמף להורות למשלחתו באו"ם שלא לגונן על ישראל באמצעות ווטו אמריקאי אבל בחשבון הרחב, נוכח החזיתות הרבות שיש לו עם הקונגרס, התמיכה שהדמוקרטים זקוקים לה בציבוריות האמריקאית בבחירות 2016 והחקיקה המגדירה את ישראל "שותפה אסטרטגית" - האפשרות שארה"ב תימנע מווטו בהצבעה הצפויה בנוגע להכרה במדינה פלשתינית גם ללא תהליך שלום והגדרת מועד מחייב לנסיגת ישראל משטחי 67 היא קלושה ביותר - גם בארה"ב, בעיקר בארה"ב, יש המון פוליטיקה פנימית - לא רק בישראל.


בנוסף כבר כתבתי בעבר שהתקדמות המו"מ עם איראן לקראת הסכם יגיע לנקודה שהקונגרס יאלץ, בחקיקה, להסיר את הסנקציות האמריקאיות על  משטר האייתולות. בקונגרס הנישלט לחלוטין על ידי הרפובליקנים יש רק  סיכוי קטן מאד להסיר את הסנקציות בחקיקה בלי תעודת הכשר, אפילו מסוייגת,  מבנימין נתניהו, היום ראש ממשלת ישראל, שיש לו מהלכים רבים והשפעה על המיפלגה הרפובליקנית בארה"ב.  אותם קשרים שריחפו ברקע כצל ביחסיו עם נשיא ארה"ב ברק אובאמה ושעליהם הותקף בחריפות רבה כאן בישראל.


יתר על כן - יש התחזקות משמעותית של מה שאני מכנה "ציר היציבות" - מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות וישראל כשירדן שותפה חלקית שמתבטא בשיתוף בינהן לגבי סיום מבצע "צוק איתן" וסיכול התוכניות האמריקאיות בגיבוי קטאר ותורכיה, בהרשאה הישראלית להזרמת כוחות מצריים מסיבית לסיני להלחם באיסלאם הרדיקלי ובהצהרה הסעודית מלפני מספר ימים של שר האנרגיה שקיבלה אישור סעודי נוסף שסעודיה מוכנה למכור נפט גם "למדינה היהודית" - ביטוי חשוב ומתריס מול הפלשתינים. מהווה היום נידבך חשוב בכל התייחסות למזה"ת ולמלחמה בדאע"ש.


נוכח השינוי המתהווה ממש לעינינו במדיניות הממשל בארה"ב  והצורך שלו להסתגל לשליטה הריפובליקנית בקונגרס האמריקאי על שתי בתיו וגם נוכח המלחמה הגוברת בדאע"ש והתפרקות רוב מדינות הלאום - יש לישראל, גורם מרכזי במה שאני מכנה "ציר היציבות" האזורי, יותר הזדמנויות מבעבר, יש לה הזדמנות לחזק את עמדותיה הביטחוניות בדעת הקהל בארה"ב, את עמדותיה המדיניות שהסכסוך עם הפלשתינים הוא אכן בעיה ישראלית אבל אין לו שום קשר לבעיות האזור הגדולות וכי בעיית יהודי מדינות ערב, שגורשו לישראל בחוסר כל , אינה נופלת מבעיית הפליטים הפלשתינית ושונה ממנה רק בהתייחסות לפתרונה. לשם כך צריך שידוד מערכות בפוליטיקה הישראלית וגישות חדשות לסיכסוך מהתמקדות בניהול הזכסוך במקום בפתרונו המלא. נדמה לי שבדבריה של הילארי קלינטון עולה בברור שארה"ב לא צריכה להכתיב פיתרון אלא לנסות לסייע "לישראל והפלשתינים" להגיע אליו בדרכם שלהם.


מכאן לבחירות הצפויות אצלנו - כשאובאמה היה בשיא כוחו ממשלה עם ציפי ליבני ויאיר לפיד סייעה לתת "הכשר" בינ"ל, בעיקר בארה"ב, לממשלת ביבי. ציפי ליבני שימשה כסוג של "מלבין כביסה", אשת "שלום" במישבצת של שמעון פרס, שאמנם לא הביא שלום אבל יצג את "רצון השלום" של ישראל.

כמה שיראה מוזר התלות המוחלטת של ישראל בארה"ב  הופכת ליותר מאוזנת והדדית. ביבי ואובאמה, שכניראה לא סובלים אחד את השני, זקוקים אחד לשני במספר נושאים, הגרעין האיראני והמלחמה בטרור המוסלמי כשביבי הוא סוג של "מלבין" לאובאמה.  אין פלא שביבי רוצה  ממשלה אחרת שיותר מתאימה למערך הבינ"ל החדש שסביב ישראל ושתאפשר לו למנף את ההזדמנויות החדשות .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה