נתוני אמת

לפני הבחירות לראשות הפלשתינית ב 25/01/2006, הזינה הראשות הפלשתינית את ארה"ב בשפע של סקרים שנערכו בראשות חליל שקאקי, בעל מכון חקר דעת קהל ברמאללה ואחיו של פתחי שקאקי לשעבר ראש הג'יהאד הפלשתיני שחוסל במלטה באוקטובר 1995. לפי הסקרים של שקאקי אין לחמאס סיכוי לצבור יותר מ 33% מהקולות. הכוונה של אבו מאזן הייתה לשכנע את ארה"ב "לשבור" את הסכם אוסלו, שלפיו לא יוכלו להשתתף בבחירות ברשות הפלשתינית גופים שאינן מכירים בזכות הקיום של ישראל, למשל החמאס. טענתו של אבו מאזן הייתה שממילא אין לחמאס סיכוי לגבור על הפת"ח בבחירות והשתתפותו רק תעניק לגיטמציה לתהליך הדמוקרטי בפלשתין - העדרות החמאס מהבחירות תהפוך אותם לפרסה דמוקרטית. ארה"ב אימצה לחיקה בחום את הטיעון וקונדוליסה רייס, אז מזכירת המדינה של ארה"ב, אף הטיחה בפני הישראלים שהתלוננו על הפרת הסכמי אוסלו ש"זה מחיר הדמוקרטיה".

בסוף זכה החמאס ב 53% מהקולות וב 73 מתוך 128 מושבים בפרלמנט הפלשתיני. ללמדנו את ערכם של סקרים בעולם הערבי במיוחד ובכלל.

הפעם, בניגוד לסקרים שניבאו ניצחון בסבב הראשון לעמרו מוסה במצרים, יש לנו סוף סוף תוצאות אמת להאחז בהן ולא מציאות ווירטואלית של סוקרים. מוחמד מורסי, נציג ומנהיג האחים המוסלמים קיבל 25.5% הקולות ואחריו, בפער של פחות מאחוז ובהבדל של 200,000 קולות בלבד, אחמד שפיק, בשר מבשרו של מישטר מובארק, מפקד חיל האוויר המיצרי לשעבר, טייס קרב וראש הממשלה האחרון בעידן מובארק, מי שיתכן ונהנה מאהדת הכת הצבאית השלטת במצרים. במונחים מצריים הוא אינו ניחשב למושחת.

לקראת הסיבוב השני ברור ש 12% מהקלות שתמכו בעמרו מוסה, רובם קופטים החרדים מהאיסלמיזציה של מצרים, יתגייסו למען אחמד שפיק. למרות שמנהיג הנאצריסטים חמדין סבאחי, עם 20.5%, הגדיר את מוחמד מורסי "פשיסט איסלאמי" ואת אחמד שפיק "פשיסט צבאי" קשה להניח שתומכיו הדוגלים בסוציאליזם ערבי ינהו בהמונים אחרי האחים המוסלמים - הרי האידיאולוגיה שלהם היא אנטי איסלאמית ופרו מיצרית במובהק. בחישוב מתמטי פשוט יש לגוש האנטי איסלאמי, מתוצאות אמת של הסבב הראשון בבחירות, תמיכה פוטנציאלית של יותר מ 57% מהבוחרים. אם הייתי צריך להמר בכספי הייתי מהמר על אחמד שפיק. בחירתו האפשרית תיתן לגיטימציה משמעותית לתהליך השלום עם מצרים כי אחמד שפיק אמר במפורש ובריש גלי, יחידי מכל המועמדים, בכל אמצעי התקשורת המצריים שלמרות שהוא בעד תיקון הסכם השלום עם ישראל הוא יהיה מוכן לבקר בישראל, רחמנא ליצלן, אם יהיה בכך לקדם את האינטרס המיצרי. גם אם ברחוב המיצרי יש הסתייגות עמוקה מהסכם השלום עם ישראל אחרי הצהרות כאלה יהיה קשה מאד לערער על הלגיטימיות של ההסכם בסך השיקולים המיצריים. אפשר להרחיב עד אין סוף אבל ניראה שמצרים נוחתת על קרקע המציאות והפשרות ההכרחיות הכואבות.

מרטין אידיק

מרטין אינדיק, יהודי אמריקאי ושגריר ארה"ב בישראל בעבר, הוא איש שמכיר לפני לפנים גם את הפוליטיקה האמריקאית וגם את זו הישראלית. מאז כניסתו של הנשיא ברק אובאמה לתפקידו ב ינואר 2009 שימש מרטין אינדק כשופרו לציבור הישראלי. כל דרישה אמריקאית כמו למשל ההקפאה המפורסמת, כל הסתבכות עמו בפרשת אישורי הבניה ברמת שמואל בזמן ביקורו של סגן הנשיא ג'ו בידן בירושלים במרץ 2010, לוותה בראיונות תיקשורתיים עם מרטין אינדיק שבהם נזף בישראל על שאינה מבינה את המצוקות של בעלת בריתה הגדולה ארה"ב ואינה מתיישרת לפי התלם של אובאמה. מרטין אינדיק תמיד הציג את עצמו כידיד ישראל הקשוב למצוקותיה והיודע את מגבלות הביטחון שלה.

במוסף החג של ידיעות אחרונות מתפרסם ראיון של נחום ברנע עם מרטין אינדיק לרגל פרסום סיפרו " לכופף את ההיסטוריה - מדיניות החוץ של ברק אובאמה". בספר שופך הכותב קיתונות של רותחין על מדיניותו של ברק אובאמה במזה"ת בכלל ובסיכסוך בפרט. יש שאנשים משנים את דעתם וגם אני ביניהם אבל מרטין אינדיק טוען שאת כל זה חשב בזמן אמת, אז בשנים 2009-10 - כלומר כשהטיף לנו להתיישר אחרי מדיניותו השגויה של אובאמה. איני מצפה מאף איש ממשל לשעבר בארה"ב לעשות כמעשה אולמרט ולהשתלח בממשלתו שלו בכל כלי התקשורת הזרים או לבקר את ממשלתו כשהוא בחו"ל. אני כן מצפה שמי שדעתו לא נוחה באופן בסיסי מהמדיניות המתהווה שלא יסנגר עליה בפומבי וימנע מלהתייחס לנושא. יש האומרים סייג לחוכמה שתיקה וזה מעיד על היושרה ו"החוכמה" של מרטין אינדיק.