יש דבר אחד וודאי לגבי המזרח התיכון בעוד שנה מהיום – אין לנו מושג כיצד הוא יראה. אין לנו שום מושג מי ישלוט במצרים, מדינת המפתח באזור וביחס לסכסוך בינינו לפלשתינים. כרגע כל הכוחות המתמודדים מתייחסים לישראל ביותר עויינות וחשדנות ממשטרו המופל של חוסני מובארק. החשש שהאחים המוסלמים יכתיבו את הטון, לפחות כלשון מואזניים, הוא ממשי ביותר. למרות שכרגע מצליח הנשיא בשאר אסאד מסוריה לייצב ולשמור על משטרו - מי מסוגל באמת להעריך מה יהיה מצבו בעוד שנה. בתלות מלאה במשטר הסורי מי יכול להעריך את מעמדו של החיזבאללה בלבנון בעוד שנה והאם לבסוף גם יצליחו להקים בלבנון ממשלה ובאילו איזונים פנימיים היא תתפקד.
סעודיה הפכה כרגע ליריב מר של ממשל אובאמה וחזון הדמוקרטיה המזרח תיכונית שלו. איזה ביטוי יהיה ליריבות בעוד שנה מי יודע. הסיכוי שסעודיה תתגייס להכשיל כל מהלך אמריקאי כדי לערער את השפעת ארה"ב ומעמדה במזרח התיכון, כולל כל מהלך מול הפלשתינים בחסות ארה"ב, הוא בהחלט סביר.
באיראן מתנהל כעת מאבק אדירים בין הנשיא אחמדינג'אד למנהיג הרוחני חמנאי. לכאורה יש לחמנאי הרבה יותר קלפים לשחק בהם אבל גילו בעוכריו ומי יודע אם בכלל יחיה בעוד שנה, מי יחליפו ? מה יהיה מעמדו של אמדינג'אד והאם איראן תשקע במאבק פנימי או תתגייס במרץ מחודש לייצא את המהפיכה השיעית מאיראן לשאר המזה"ת.
בתימן איש אינו מסוגל לנבא האם עבדאללה צאלח הנשיא עדיין יהיה נשיא ומה יהיה בלוב. אין לנו שום מושג כיצד והאם התמשכות המאבק בלוב תשפיע על עיצוב דעת הקהל באירופה ולאיזה כיוון. כרגע ההתלהבות הראשונית באירופה מ"הדמוקרטיה" בלוב דועכת, החשד כלפי הפוליטיקאים גובר והסיכוי שגם אם קדאפי יפול תצמח בלוב דמוקרטיה שואף לאפס המוחלט. איננו יודעים כיצד יגיב העולם המוסלמי על חיסול אוסאמה בן לאדן (כרגע זה ניראה כנושא שולי אל מול שאר הסערות בעולם הערבי והמוסלמי) ובעיקר איננו יודעים האם האחדות הפלשתינית תישאר על הנייר כמשאת נפש או שממש תקרום עור וגידים כשהחמאס מהווה גורם משפיע, אולי מכריע, בכיוון של כלל החברה הפלשתינית אפילו באש"ף - שעל פי ההסכם החמאס אמור להשתלב בתוכו כארגון לגיטימי.
בקיצור איש אינו יודע וברור כרגע שתהליך השלום כתהליך בשותפות עם הפלשתינים והערבים הוא תהליך על קרח כשהמבער מתחתיו. לא רק שלא ברור לאן גולשת החברה הפלשתינית גם המעטפת הערבית שאמורה הייתה לתמוך ולגבות הסכם אפשרי נתונה בסד של מבוכה, אי וודאות, חיפוש כיוון וחיפוש לגיטימציה.
אומרים על הנשיא אובאמה שהוא חכם ולומד. קשה להסביר כיצד הוא טוען ש"דווקא עכשיו" צריך לקדם את השלום עם הפלשתינים. הרי אפילו לו אין שום מושג לאן היוזמות שלו יתגלגלו לבסוף ואפילו הוא יודע שאין למהומות בעולם הערבי קשר לסכסוך והם אינן מתעצבות מ"וויתורים" ישראליים. אפשר להבין מדבריו שבעבר היה השלום פחות דחוף כי המזה"ת היה יציב יותר.
באשר לישראל צריך חוסר הבנה בסיסי כדי להתעסק כעת עם "תהליך שלום סופי לדורות" אבל הסערה המזרח תיכונית תעבור לבסוף, בעוד שנתיים שלוש, והסכסוך עם הפלשתינים עדיין יבעבע. ישראל לא פטורה מאחריות שנהיה כחלוף הסערה יותר מדינה יהודית דמוקרטית ופחות, הרבה פחות, מדינה דו לאומית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה