הנאום ושיברו

התעכבתי בתגובתי עד שקראתי את כל נאומו של ברק אובאמה נשיא ארה"ב במחלקת המדינה ביום חמישי ב 19/05/2011 בצהריים שעון וושינגטון ובאנגלית.

הנאום הוא בעיקרו הכרזה חד משמעית על נטישת השיקולים הפרקטיים והאינטרסנטיים המיידיים וקצרי הטווח במזרח התיכון לטובת ערכים ואידיאלים ארוכי טווח שברק אובאמה מכנה אותם "ערכים אוניברסליים" ולמעשה הם ערכי המערב הדמוקרטי בלבד. נאומו של אובאמה מהווה כתב האשמה חמור למשטרים הערביים במזה"ת יחד עם שאיפה מוצהרת לקדם אותם, בסופו של תהליך, לכדי דמוקרטיות מערביות. בצדק טען אובאמה בנאומו שהחופש הפוליטי היחידי בעולם הערבי היה לנגח את ישראל. אפשר לאמר שנאום אובאמה הוא הרבה יותר מכרטיס צהוב לכל העולם הערבי, כולל ידידים מובהקים כסעודיה, בחריין ואפילו ירדן (למרות שאובאמה התייחס ישירות רק לבחריין). הנאום הוא התחייבות מוסרית וזכות שארה"ב נוטלת לעצמה, בתוקף לא ברור מה, להתערב בעיניינהן הפנימיים של מדינות המזה"ת על מנת לעצבן מחדש במתכונת יותר מערבית. לדעתי זה מרשם לאי יציבות מתמשכת, לרגשות אנטי אמריקאים גואים ולסדרה של אסונות שאין בסופם דמוקרטיה. בהקשר הזה נאום אובאמה מתקשר עם דוקטורינת בוש-קונדוליסה רייס לעצב דמוקרטיה למזה"ת אלא שהם ניסו לעשות זאת בעיקר דרך מישטרים קיימים. אובאמה מתכוון לעשות זאת גם ישירות מול ההמונים עצמם. למרות החזון האידיאלי של אובאמה ההשואות למלחמת העצמאות של ארה"ב או לאביב העמים במזרח אירופה הן מופרכות, אולי אפילו מגוחכות.

אפשר לאמר שלאוזן רגישה ביטא נאום אובאמה סוג של פטרוניות והתנשאות מוסרית על המשטרים הערביים כולם. כרגע אין ספק שבכל בירות ערב, אולי חוץ מתוניסיה ואפילו במצרים, שם צובר האיסלאם הפוליטי תאוצה משמעותית, אובאמה הפך ליריב מסוכן שלא לומר ממש לאויב.

באשר לנו - בהנחה שאובאמה הוא לא ציוני אלא מנהיג ארה"ב הנאום היה כמתת משמיים לביבי נתניהו שלפי הפירסומים התכוון לנאום בישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס תחת הכותרת "ראו באיזה אזור בעולם אנחנו חיים". הנה בא הנשיא בכבודו ובעצמו והטיב לתאר את העולם המזרח תיכוני באופן מצויין. גם המחלוקת על "על בסיס גבולות 1967 עם חילופי שטחים מוסכמים" אינה ממש רחוקה מנוסחת ביבי. בנאום היו כל כך הרבה "צ'ופרים" לישראל כדוגמאת הגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית ופסילת יוזמת אבו מאזן להכרזה חד צדדית בספטמבר ושממילא אבו מאזן לא יכל לקבלם - למה לא להשאיר את אבו מאזן כסרבן ולקפוץ לראש התור כבעלי זכות הסירוב הראשונה. יתר על כן - בארה"ב נמתחה ביקורת על אובאמה שחזונו המזרח תיכוני, התואם לחלוטין את תפיסת ממשלת ישראל בנושא, נדחק מהכותרות בשל המחלוקת המישנית על גבולות 1967. גם ביבי שלנו ראוי לביקורת הזו, שיכלה להוביל בהמשך לשינוי עמדות בסיסי גם באירופה כלפי העולם הערבי. במקום להשאיר את חזון אובאמה ממוקם בכותרות הראשיות לזמן מה מהר למצב בהם את עצמו על תקן דובי "לא לא" בנושא שגם אם יש לו חשיבות ממילא הצעות אובאמה, מבחינת הפלשתינים, הם "נון סטרטר" לאיזה מו"מ שהוא.

לסיכום - את המשמעויות של הביקורת הקשה של ארה"ב על העולם הערבי בכלל "חטף" ביבי לטובת מחלוקת על סעיף שאין בו מחלוקת מעשית קשה באמת והמסקנה היחידה היא שביבי מכוון למקום אחר – לבחירות בישראל.