אמנון אברמוביץ, מערוץ 2, מנצל כול הזדמנות למתוח ביקורת על ראש המוסד מאיר דגן. פרשת חיסול מבחוח בדובאי באמצע ינואר 2010 היא הזדמנות מצויינת מאין כמותה. הביקורת היא ניבזית ולא הוגנת אבל בעיקר לא מכוונת נכון לבעיה. אין שום מנגנון אנושי שהוא אל טעותי, וודאי לא מוסד שפועל באינטנסיביות רבה ובתנאי אי וודאות מופלגים. בסך הכול רשימת הכשלונות של המוסד בשמונה שנות כהונתו של מאיר דגן מצומצמת ומהתקשורת הזרה עולה שהוא הצליח להחזיר למוסד את ההילה ההרתעתית שלו, לשבש ולעצור פעילות התחמשות גרעינית עויינת (ראה הכור בסוריה) ולשבש, בשיתוף גורמי מודיעין זרים, לזמן ארוך ומשמעותי את ההתקדמות הגרעינית האיראנית שעשויה, אולי, למנוע מכול העולם את הצורך להשתמש, בסופו של יום, בכוח. למוסד מיוחס גם פגיעה משמעותית באספקת הנשק לחמאס מאיראן דרך הים ותקצר היריעה. אפילו התקשורת הערבית מתבטאת כלפי ראש המוסד והמוסד בכלל ביראה משולבת בהערצה ופחד. כן, יש גם תקלות בלתי נמנעות. אפילו בפרשת מבחוח הביצוע היה מושלם רק סגירת הקצוות לאחר הביצוע הייתה בעייתית והבעייה החריפה לאור תהליכי הדה לגיטימציה לישראל שפרשת מבחוח היא ביטוי מובהק להם.
למרות זאת יש במוסד בעיה קשה שאינה נוגעת למאיר דגן אישית אלא לממשלה. כשראש מוסד מכהן שמונה שנים ברציפות הוא גוזר התאבנות על המוסד שמתחתיו. שרשרת הקידום נעצרת. הרעיונות כולם מתיישרים בסוף לפי הראש של הקודקוד והמערכת ניכנסת לשיגרה כמעט אוטומטית. כוחות מוכשרים שנשחקים ביום יום ואין להם אופק קידום חזקה עליהם שיחפשו את הדרך החוצה. הממשלה עשתה לעצמה חיים קלים ועוול למוסד כגוף כשהאריכה פעם אחר פעם את כהונתו של מאיר דגן וזאת, יש להדגיש, למרות הצלחתו הבלתי מעורערת וכשרונותיו המפליגים. אם יש לאמנון אברמוביץ טענה שיפנה אותה אך ורק לממשלה. רק כדי לא לייגע את הקוראים אני לא פורש כאן רשימה ארוכה כאורך הגלות של כשלונות צורבים של מוסדות ביון אחרים, רק בעשור האחרון. הרי נאמר אין עשיה בלי תקלה.
מכאן אנחנו מגיעים לדה לגיטימציה. – הרי כול מוסדות הביון בעולם, כולל המערבי, משתמשים בדרכונים מזוייפים. כשישראל הייתה לגיטימית וכך גם מאבקה בטרור הפלשתיני, ידעו מדינות אירופה להחליק פרשיות כאלה. כשהם רוצים להעמיד את ישראל בפינה, להלחיץ אותה ולגבות ממנה מחיר על הדשדוש המדיני הם מצאו לעצמם עילא מצויינת – פרשת מבחוח. ההתנפלות העולמית על פרשת מבחוח היא חלק מהמחיר על חוסר יוזמה מדינית והגררות אחרי המציאות. מכיתה א אנחנו יודעים שהביריונים האלימים נטפלים דווקא לחנונים חסרי היוזמה. גם תהליך המישפטיזציה של פעילות ישראל, מועדת גולדסטון דרך המשט בעזה ועד ועדת טירקל משקפים את חוסר הלגיטמציה של ישראל וגם זה בסוף חוזר לממשלה. הדג מסריח מהראש גם אצלנו.
נדרשת הוכחה לטענה "ההתנפלות העולמית על פרשת מבחוח היא חלק מהמחיר על חוסר יוזמה מדינית ".
השבמחקעל סמך מה קובע הכותב שהדבר נובע מכך, האם כאשר ישראל יוזמת "אין התנפלות". האם כאשר הישראלים נוקטים יוזמה מדינית העולם מריע לנו או דווקא לוחץ ודורש עוד ועוד?
הנימוק אותו הביא הכותב כהוכחה לדבריו "מכיתה א אנחנו יודעים שהביריונים האלימים נטפלים דווקא לחנונים חסרי היוזמה" הוא מגוחך, ומתאים אכן לרמת כיתה א, ולא לרמה הנדרשת מכתיבה פוליטית לציבור נבון.