
לכולם ברור שרצף הביקורים של בכירי הממשל האמריקאי בישראל לא נועד לתאם "פעולה צבאית" נגד איראן – חתן פרס נובל לשלום ברק אובאמה כבר מנהל מלחמה משלו באפגניסטן (אגב – עם הצלחות ראשוניות), אלא לשים כבלים על ישראל שלא תטרפד חס וחלילה את סדר היום של ארה"ב. ארה"ב שמה עצמה, בפועל, כחומת מגן לאיראן מבלי שיש לה מדיניות חליפית יעילה ומבלי ללכד מאחוריה את הקהילייה הבין לאומית למאמץ משותף. גם אם מאחורי הקלעים ובמחשכים הדברים נראים אחרת זה מה שאיראן מבינה. ארה"ב, בצדק, מנסה למצות את המהלך המדיני אבל בצורה שהיא עושה את זה היא מרחיקה את הסיכוי שמהלך מדיני מוצלח אכן יקרום אור וגידים ויבלום את איראן. מי שצוחק, יותר נכון לועג, כול הדרך לגרעין זה איראן. כרגע התוצאה המוחשית מהקשר הביטחוני עם ארה"ב לישראל זה חיזוק ההגנה הישראלית ויכולת התגובה היה ותותקף (הצוללות מגרמניה ועוד) גם זה משהוא.
לכולם יש עניין בשלום עם סוריה כדי לנתק אותה מ"ציר הרשע" אבל! כול עוד אין דבר שחוסם את המרוץ של איראן לגרעין ואין באופק שום נחישות אמיתית לעשות את זה, אין דבר שיכול לנתק את סוריה מהמחנה המנצח למחנה המגמגם (אפילו לא רמת הגולן על מגש של כסף). המחוות כלפי סוריה כמו העמקת היחסים עם צורפת, ההכרה דה פקטו בהשתלטות החוזרת של סוריה על לבנון וההחלטה למנות שגריר אמריקאי לסוריה, בהפוך על הפוך, דווקא מרחיקות את הסיכוי לתהליך מדיני עם סוריה כי סוריה מקבלת, ממילא, חלק הולך וגדל מהתמורה האסטרטגית האפשרית לתהליך מדיני עם ישראל וזאת מעצם העובדה שהיא דווקא מחזקת את יחסיה עם איראן.
לאיראן יש הרבה סיבות לחייך השבוע: ציר הרשע התחזק לכדי ברית צבאית רשמית בין סוריה, איראן החיזבאללה והחמאס שהתחייבו לפעול כלפי ישראל כגוף צבאי משולב ומאוחד. הסנקציות האימתניות הפכו לסנקציות ווירטואליות ללא שום תאריך מוגדר לקבלת החלטה בנושא. סוכנים חשאיים עלומים חיסלו בדובאי את מחבל החמאס מבחוח והעולם נוזף בישראל. חודש אחרי סוכנים אחרים בדובאי, איראנים, עוקבים ולבסוף מתזמנים את חטיפתו, ב 02/23/2010, של עבדלמאליק ריגי, טרוריסט פקיסטני בחסות הסי.איי.אי ומי שאחראי למותם של כמה גנרלים איראנים והעולם כמנהגו נוהג, אפילו האמריקאים שמחים לטשטש את מפלתם הכואבת מידי סוכני המודיעין האיראנים. כדאי להיות חבר של איראן במזה"ת וממש לא כדאי לחייך לארה"ב או, רחמנא לצלן, לקרוץ לישראל. את זה מבינות כעת גם תורכיה, סעודיה ומצרים – האחרון שעוד לא תופס את התמונה יושב בבית הלבן, שקוע עד צוואר בבעיות שאת רובם הוא יצר לעצמו ושמרוב עצים מתקשה כבר לראות את היער – קוראים לו ברק אובאמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה