יום חמישי, 31 בדצמבר 2009

העם קבע ...


שרות השידור הבריטי בי.בי.סי מקיים פעם בשנה משאל עולמי בנושאים שונים. בשנתיים האחרונות, על פי המשאל של הבי.בי.סי ישראל ואיראן הם המדינות המסוכנות בעולם. לא אפגניסטן או עיראק, לא סודן, אנגולה או צפון קוריאה – ישראל ואיראן. כל השנה עוסק הבי.בי.סי בהכפשת ישראל בכותרות הראשיות. כל ארגון קיקיוני שמפרסם דו"ח רע על ישראל זוכה מייד לכותרת ראשית. ישראל מרעילה את המים בעזה ומרעיבה ילדים פלשתינים, ישראל נוקטת מדיניות אפרטהייד בכבישים, פושעי מלחמה חמקו ממעצר בלונדון (ציפי ליבני), ישראל מגרשת פלשתינים ומיישבת יהודים בטיהור אתני וכו'... מעשי הטבח בדרפור וההרג הבלתי פוסק באנגולה לא זוכים לאותה כותרת גדולה. אין פלא שבסוף השנה ובעזרת כמה שאלות מכווינות הסקר מאשר לבי.בי.סי שמה שהוא פמפם לקוראיו נקלט היטב.

לקראת סוף השנה מפרסמים העיתונים בישראל סיכומי שנה. חלקם מעניינים, חלקם ממוסמכים ומתועדים וחלקם "משאלי בי.בי.סי". העם קובע!! אנחנו יותר גזעניים, יותר אטומים, או יותר והעיקר שזה רע - בושה... ממש בושה. יתכן שזה נכון אבל העם סך הכול מזין חזרה את הסוקרים במה שפמפמו להם העיתונים כל השנה. הסקרים סך הכול משקפים הלך רוח רגעי שהוא במידה רבה בבועה של צורת הסיקור העיתונאי. אגב בסקר שעשיתי בעצמי "העם קבע" שהרוב טוב. כן הסקר לא ממש מדעי הוא כולל את שכני, חברי וקרובי משפחתי אבל הוא מדעי בדיוק כמו הסקר של הבי.בי.סי או סקרים דומים.


יום שני, 28 בדצמבר 2009

השור בקרניו

מנהיגות מהי? אפשר להגיד שמנהיגות מורכבת בין השאר מיוזמה מתמדת ומיצוי האפשרויות. זה זמן אומרת ציפי ליבני מעל לכל במה שאם הממשלה תעשה כך וכך היא תמצא את קדימה "שם"... כלומר תומכת למרות שהיא באופוזיציה. קשה לבוא בטענות על עמדה כזו אלא שהיא כולה פסיבית. תפקידו של מנהיג למצות את האפשרות להגיע ל"שם" הזה ולא להצטרף רק אחרי שמשהוא אחר עושה זאת ויותר מכך לא להעמיס קשיים אם יש הבנה שהמטרה רצויה. תפקידה של מנהיגות לייצר ולגוון את הדרכים למטרה. כל גוף פוליטי ומטרתו, רוצה לומר -לתפוס את השור בקרניו מבחינת מעז עשוי לצאת מתוק.

ברור מראש שהצעתו של ביבי לציפי ליבני הייתה לא רצינית ונועדה לדחוק את ציפי לפינה. זה מה שאכן קרה. אלא שציפי יכלה לא רק להגיד כן או לא אלא גם להציע הצעה נגדית משלה שתציב דילמות בפני נתניהו ותדחק אותו לפינה. היא יכלה לדרוש להחליף את מפלגת העבודה, לתת פומבי להצעתה ולהפוך את טיעוניו של נתניהו למען ממשלת אחדות (זוכרים - שעת חירום. אתגרים קשים וכו') נגדו. התקשורת הייתה צריכה לעסוק לא בסירוב של ציפי ליבני ובניתוח המתוחכם של "הרי אמרנו לכם" אלא בסירוב של ביבי לצרף את קדימה עם 27 מנדטים במקום העבודה עם 7 מנדטים בפועל. התקשורת הייתה צריכה לדחוק את ביבי לפינה – הרי אתה אמרת "שעת חירום" למה אתה מסרב להצעה?

העובדה שלא הייתה הצעה ויוזמה נגדית של ציפי ליבני לביבי נתניהו (עוד החמצה של ליבני) הנשענת על טיעוניו של נתניהו עצמו מסכמת וממצה את מנהיגותה של ציפי ליבני כדמות פוליטית – כמי שמגיבה לאחרים, שלא יוצרת מצבים, שלא נוטלת יוזמה, שנשארת דובי לא לא, בקיצור של מי שהיא לא מנהיגה. חבל עליה, חבל על קדימה וחבל על עם ישראל.

* ראה גם - צודקת אבל...

יום שישי, 25 בדצמבר 2009

דמעות תנין

קדימה היא מפלגה שהורכבה מעריקים מהעבודה והליכוד. חלק האמינו בדרך ההתנתקות של אריק שרון רובם פזלו ל 40 המושבים שהסקרים העניקו לו. זכורה בעיקר עריקתו הלא מכובדת של מופז מהליכוד לקדימה שתלווה אותו כצל בכל חייו הפוליטיים. רק לפני מספר חודשים ניסתה קדימה, ובעיקר חיים רמון, לשכנע את מורדי העבודה להצטרף כחטיבה לקדימה, שנאמר מה שלא אהוב עליך אל תעשה לחברך . זעקות השבר שלהם בכנסת שביבי מנסה לעשות להם אותו הדבר הם דמעות תנין. חלק מהמשחק הפוליטי הקבוע.

יחד עם זאת אין להתעלם ממצבה הקשה של ציפי ליבני. אהוד ברק בראש 7 חברי כנסת מרופדים כהלכה הפך לדמות המשפיעה ביותר בפוליטיקה הישראלית , יתכן שאפילו יותר מראש הממשלה, והיא, בראש 27 ח"כ, אחרי שהסנונית הראשונה – אלי אפללו פרש ממנה, אינה אלא הערת שוליים. במצב שהפער כביכול ה"אידיאולוגי" בין המפלגות ליכוד וקדימה למעשה כבר נימחק. היא ציפתה שהממשלה תקרטע והיא דווקא שורדת ומתייצבת כאשר מול ציפי ליבני מדבר פוליטי מתארך ונרגנות הולכת וגוברת בסיעה. היום התרגיל של ביבי לקרוע את קדימה נכשל אבל אם ציפי לא תשתנה המפלגה בהחלט עשויה להתפורר מבפנים.

הצעתו של ראש הממשלה לקדימה להצטרף במתכונת חירום לממשלה היא כנראה תכסיס פוליטי אבל היא פותחת דלת לקדימה. היא יכולה בקלות לדרוש את החלפת קדימה במפלגת העבודה בממשלה ולקבל את כל התיקים של מפלגת העבודה פלוס. זה כדאי לקדימה כי היא תחזור לעמדת הובלה, זה כדאי לממשלה מפני שהיא תקבל חיזוק משמעותי ויציבות מרשימה, תחזק משמעותית את האגף המעשי (פרגמטי) יותר בממשלת ישראל וטובה לכל עם ישראל. אם ציפי ליבני היא לא רק פוליטיקאית קטנה שעוסקת בכיסאות אלא, כפי שהיא מתיימרת להיות, גם מדינאית, היא יכולה בקלות להכניס בסעיף הקואליציוני דרישה לשינוי שיטת הממשל. יש לזכור שמשקלה הפוליטי במונחים של חברי כנסת גדול משל ש"ס ומפלגת העבודה גם יחד ויש לה שותפות מלאה לרעיון עם הליכוד וישראל ביתנו.

ציפי ליבני קיבלה הזדמנות שלישית לעבור ממעמד של מתלוננת, מקטרת ומזנבת למעמד של מובילה במשקל כבד. שלא כמקובל בפוליטיקה יש לה הזדמנות שלישית בתוך זמן קצר. אם היא תחמיץ גם אותה זה יוביל בסופו של יום לפירוק קדימה ולהיעלמותה ההדרגתית מהפוליטיקה הישראלית. גם כך היא קיבלה מדי הרבה הזדמנויות בזמן קצר מידי. (למען הגילוי הנאות הצבעתי קדימה בבחירות האחרונות ).

ראה גם - הבה נפנטז