הבה נפנטז שאוכלוסיה של 300,000 חזקה, משכילה, מסורה ופטריוטים, הייתה מתיישבת בין באר שבע, מצפה רמון, דימונה ואופקים. הממשלה הייתה תומכת בהם, סוללת למענם כבישים ומפתחת אמצעי תחבורה מהירים. התחבורה המהירה הייתה מביאה בעקבותיה גל נוסף של מתיישבים הבורחים מהפקקים של מרכז הארץ למרחבים השלווים יותר של הנגב. הבה נפנטז שהממשלה הייתה "שופכת" לצורך פיזור האוכלוסייה והתמיכה בחלוצי הנגב 50 מיליארד שקל (14 מיליארד דולר) ואל כל אלו הייתה מתווספת החריצות והיצירתיות של המתיישבים עצמם. הבה נפנטז איזו ארץ הייתה לנו היום. זה לא קרה כי כולם הלכו ליו"ש. במקום לבנות את המאחד חיזקו את המפלג במקום לבנות מדינה יהודית דמוקרטית הם הניחו את התשתית למדינה דו לאומית שנאמר - תפסת מרובה - לא תפסת.
תהליך השלום הפך לתירוץ והטרור הפלשתיני לעילה האולטימטיבית לנטישת הנגב, לנהירה ליו"ש ולהרבה מרעין בישין. מה אם אין שלום, מה אם הפלשתינים, בדיוק כמו המתנחלים, שואפים גם הם למדינה דו לאומית שסופה בחיסול המפעל הציוני. אנחנו אחראים לגורלנו גם באין שלום אחרת הפלשתינים הם המכתיבים את הכיוון.
* ראה גם - יותר עדיף הסדר קבע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה