אין היום בישראל מפלגת שמאל ראויה לשמה. החזון של שלום אפשרי עם הפלשתינים על בסיס שתי מדינות לשתי עמים שיקום מתוך משא ומתן מת אלף מיתות ובצדק. הפלשתינים לעולם לא הכירו בזכות היהודים למדינה משלהם. מצד שני אין ראש ממשלה בישראל מאז מלחמת יום הכיפורים שלא דן בוויתורים לפלשתינים, בנסיגות ובתהליכי שלום וחוץ מיצחק שמיר גם ביצע, ולו חלקית, איזו נסיגה שהיא מאיזה חבל שהוא. מסתבר שדברים שרואים מגובה הדשא נראים אחרת ממעוף הציפור. כל מנהיגי ישראל הבינו שהישרדותנו במזה"ת אינה רק מעוצם ידנו אלא גם מהתמיכה שאנחנו יכולים לגייס. תמיכה שבלעדיה ספק אם ישראל הייתה מגיעה לאן שהגיעה, כנראה שלא ואף רחוק מזה. קליטת עליה בקנה מידה שאין לו תקדים, פיתוח כלכלה יציבה, ביחס לרוב מדינות העולם כולל אירופה וארה"ב, טכנולוגיה מדהימה ומדע מהשורה הראשונה. ממבט הציפור אל מעבר לאופק מבינים ראשי הממשלות כולם שתפסת מרובה – לא תפסת! אותה חוכמה יהודית עתיקה ונכונה שהובילה אותנו לאורך דורות בגלות. איננו יכולים לאורך זמן לשלוט בעם אחר ושונא, איננו יכולים להיות בו זמנית להיות, לאורך זמן, גם מדינה יהודית דמוקרטית ואיננו יכולים באותו הזמן לצפות גם לתמיכה מתמשכת במפעל הציוני ובמקביל לקיים מפעל התנחלות רחב היקף בשטחים שלא סיפחנו והכרזנו לכן שהם פיקדון להסדר כשיבוא. השאלה האם יתכן טרור מהגדה לעבר ישראל והאם קל יותר להדביר את הטרור תוך שליטה מלאה בשטחים היא אכן ראויה אלא שבמכלול הגדול היא משנית, זניחה ויש לה תשובות חלקיות סבירות בתחום תורת הלחימה, הטכנולוגיה ושיטת הפעולה. השאלה האמיתית היא האם נתלה את עתידנו בתרגילי ההתחמקות הפלשתינים או נבין שאנחנו צריכים ליזום את עיצובה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית גם בלי אבו מאזן או מי שלא יהיה.
אין היום מנהיג פוליטי בכיר בישראל, אהוד אולמרט, ציפי ליבני, בנימין נתניהו ולהבדיל יצחק רבין ומנחם בגין ושוב להבדיל אריק שרון - כולם אנשי ימין במורשתם, או ברק שאין לו מורשת, לא של שמאל ולא של ימין אלא רק שבשבת במקום מצפן, שלא מבין את האמת הבסיסית הזו ונאלץ לתמרן לפיה. אפילו בוגי יעלון ובני בגין, שומרי הסף של ההתיישבות בשטחים, רואים ממעוף הציפור מציאות אחרת ואת העננים שבאופק. כולם תופסים ותפסו את ההתנחלויות בפריסתם הבלתי אפשרית, בסופו של דבר, לנטל ולא לנכס.
אכן אין למפלגות השמאל, יעני מחנה השלום בעיני עצמם, אחיזה בציבור אבל גם לרעיון של התיישבות בכל ארץ ישראל אין תמיכה נלהבת. כל המנהיגים המנויים לעיל, אולי חוץ ממנחם בגין ויצחק שמיר, הבינו שאפשר להציל את גושי ההתנחלות הגדולים, לחזק את אחיזתנו בירושלים ולהישאר מדינה יהודית דמוקרטית אם אך נשכיל לא להיגרר אחרי ציבור המתנחלים בכל מקום וכל הזמן. שנאמר תפסת מרובה – לא תפסת.
ראה גם - יותר עדיף הסדר קבע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה