מי ישלם - הקונספציה

כפי שכתב נגיד בנק ישראל סטנלי פישר בדו"ח שהגיש לממשלה לפני שבוע המדיניות הכלכלית של הממשלה, שמאחוריה עמד רצון להאיץ את הצמיחה הכלכלית, של הורדת המס על החברות ועל המע"מ והגדלת המיסים הישירים, אכן האיצה את הצמיחה אבל גם ובמגביל את הפערים החברתיים.

מאז עשתה הממשלה שורה של צעדים שנועדו לשנות את המגמה ואכן הדו"ח של פישר עצמו מציין שהעליה בפער החברתי ניבלמה, המגמה השתנתה, מחירי הדיור נעצרו והמחירים קפאו. בלהט ההיסטריה על עליית מחירי החשמל ומחיר הדלק, יתכן שבכוונת מכוון, העלימו מאיתנו שמדד המחירים לצרכן מאז ספטמבר 2011, זה כחצי שנה, נשאר תקוע על מקומו ולא עלה אפילו בעשירית אחוז. לעומת זאת הקלות במיסוי הישיר, מדרגות המס ומס הכנסה שלילי, שהונהג לראשונה בפועל, הגדילו !!!, כמובן בממוצע, את ההכנסה הפנויה. יתכן שבעיקבות העליות האחרונות מדד חודש מרץ 2012 יעלה במעט ועדיין שיעור ההתייקויות המצטברות מחצי השנה האחרונה לא יעלה מעל ל 0.5%. לא הייתה לראש הממשלה שום סיבה אמיתית להיכנס לפאניקה אתמול.

כאשר מדינות אירופה שקעו למדיניות הרווחה הם הניעו שורה של תהליכים שבהיצטברותם עצרו וכעת מביאים לקריסת חלק מהכלכלות האירופאיות ולעמידה במקום של השאר. בממוצע אירופאי מעל ל 20% מהנוער עד גיל 30 מובטל, לא כולל הסטודנטים שבמכללות ובאוניברסיטאות, האבטלה בכלל היא כמעט 10% והממשלה לא יכולה לעמוד בהתחייבותיה לחברה בהיקף שהיה מקובל עד כה. במקום להשקיע בפיתוח וצמיחה נאלצת אירופה להשקיע את ההון המתכלה שלה בקיצבאות, מענקים והחזרי חובות. לכן מדיניות הרווחה צמצמה מאד את היקף ההון הממשלתי הפנוי לפיתוח והשקעות. אבל מדיניות הרווחה גם שיבשה לגמרה את האיזון בין אחריות לזכות, בין רווחת ההווה לסיכויי העתיד, בין הרצון לעבוד ולתקדם לבין הרצון להנות ממה שיש עכשיו. בגדול אירופה הפכה ליבשת "הדוניסטית" - אכול ושתה היום כי את הגירעון לא אנחנו נשלם. בין שאר הניגררות של התופעה היא העדפת החופש האישי העכשווי על פני מחויבות לעתיד, גם של עצמך, דרך גידול ילדים. הדור הצעיר שגדל באירופה הולך ומצטמצם ונושא על גבו שיכבה הולכת וגדלה של אוכלוסייה מזדקנת.

יש הבדל מהותי בין ההגירה לאירופה וההגירה לארה"ב - ההגירה לאירופה מוזנת במידה רבה מקיצבאות הרווחה שאירופה מעניקה למהגריה עוד בטרם השתלבו בשוק העבודה. התוצאה המהגרים, שגם כך חיים ברמה גבוהה מזו שהייתה בארצות שמהן נימלטו, לא ממהרים להשתלב בשוק העבודה. שלא כבארה"ב התפתחו באירופה גטאות של מהגרים, כוח עבודה צעיר ובריא שבעבודתו יכול להניח בסיס איתן להשתלבות ילדיו בדור הבא, שהתרגל לשיגרת קיצבאות האבטלה והרווחה, מהגר בהמוניו אבל לא תורם את חלקו היחסי בהאצת הצמיחה המקומית ובסיכוי של ילדיו לחיות חיים טובים יותר. המפגינים ביוון ובספרד, שממשלתם קיצצה בתקציבים באופן "אכזרי" במיוחד, ולשאר אוכלוסיית היבשת, בעיקר דרומה של אירופה, היה נוח בלחיות על חשבון העתיד ולמצות את זכויותיהם מבלי ליקשור אותם לחובה כל שהיא. לפוליטיקאים היה קשה לקבל החלטות כואבות מפחד ההמון והתוצאה אי אחריות מתמשכת של כל הנוגעים בדבר. למעשה המפגינים היו צריכים לצאת לרחובות לפני שני עשורים ולדרוש אחריות ואיפוק - כעת אין לממשלותיהם ברירה גם אם הם "ישרפו את המועדון".

גם בישראל הדרך להוציא תקציבים גדולים על רווחה מדומה במקום על פיתוח מהיר (למשל האצה של הרכבת, פיתוח רשת תחבורה ציבורית עירונית ובין עירונית משובחת, מיחשוב מערכות וכו') היא הדרך ליוון (או ספרד, פורטוגל, הבלטיות, אירלנד, איסלנד, איטליה, צרפת ואפילו בריטניה שם נאלצה הממשלה לפטר במשירן ובעקיפין 2 מיליון בני אדם). אם יש לממשלה רזרבה תקציבית כדי לצמצם את גביית המיסים מהדלק או היא מוכנה להגדיל לשם כך את הגירעון התקציבי יכולה להיות לזה הצדקה רק אם הכסף היה מתועל לפיתוח ויצור. הצורה הגרועה ביותר זה להחזיר אותו לציבור ולחייב לעתיד את ילדנו בתשלום (יתכן שביבי בונה על עתיד רווי בארות גז בים התיכון ולכן הוא מרשה לעצמו את ההפקרות של אתמול). מעבר לבעיה המיידית של הגדלת הגירעון התקציבי מתפתחת בעיה הרבה יותר גדולה - הלך רוח של "לחם להמונים" ו"מגיע לי", בדרך כלל זה לא נעצר בהוזלת מחירים חד פעמית- בדרך כלל זה נעצר באבטלה המונית ובירידה קשה בצמיחה - יש לכך כבר סימנים ראשונים במשק בעיקבות המחאה החברתית של הקיץ האחרון. אחריות אמיתית זה להסתכל על המחר ולא על המחאה אתמול בכיכר רבין בתל אביב.

באופן סימבולי, בכתבה על מחיר הדלק בערוץ 2, לא מצאה הכתבת מועמד יותר מתאים לקטר על מחיר הדלק מבחור צעיר, בעליל תחת גיל 30, שמחלון הניסן טראנו שלו, מכונית יקרה להחריד בקניה, בתחזוקה ובצריכת הדלק שלה, קיטר לכתבת שהוא שילם 400 שקל ולא הספיק לו כדי למלא מייכל. אפשר גם לנהוג בסקודה פאביה - סך הכל מדובר בבילוי עירוני בתל אביב ולא במסע בקלהארי. עכשיו הממשלה דאגה שהוא ישלם קצת פחות כי אולי הוא יצטרף בקייץ למחאה החברתית. הבעיה לא עם הצעיר אלא עם הכתבת שלא ניקר לה דבר מוזר בעיניים.

קונספציה

בכתבה למוסף השבת של מעריב על 10 שנים למבצע "חומת מגן" כתב עופר שלח, ללאחר שהגדיר את המבצע כהצלחה צבאית (בדרך כלל מבחינתו צה"ל על פי רוב מגשש באפלה ולא מבין את כל המורכבויות) הוסיף את משפט האלמוות, שהרי בלי כלום אי אפשר - "גם ב"חומת מגן" נולדו קונספציות שקרסו לאחר מיכן". מישפט שהוא נכון עובדתית אבל יש לו משמעות בערך כמו למשפט "גם מלכת בריטניה הולכת לשירותים". לא ארחיב מדי אבל המוח האנושי לא מסוגל לבחון כל מציאות כל פעם מחדש בלי תובנות מקדימות, אחרת הינו לומדים כל הזמן את המציאות מחדש כאילו אין ניסיון, ידע מצטבר ולקחים. כמו שכל מעשה חשיבה אנושי יכול להיות מוטעה, מבוצע בטעות או מפורש לא נכון כך גם ה"קונספציה". אי אפשר בלי "קונספציה" גם אם היא לבסוף ממש מטעה. אגב אפילו המחשבים הכי משוכללים עובדים עם "קונספציה" - התוכנה שאומרת להם איך לעבד את המידע - אז המשפט לא ממש מעיד על חוכמת יתר אלא על "אויבר חוכם".