מחירי הדלק

למען הגילוי הנאות אני בעל רכב פרטי המתדלק את מכוניתו מכספו והכנסתי אולי מגרדת את הממוצע בארץ, אולי קצת פחות. למרות זאת אני חושב שהממשלה לא צריכה להיכנע לפופוליזם הזול ולא להוריד את מחירי הדלק. במקביל לעליית מחיר הדלק הייתה גם עליה בקיצבאות הביטוח הלאומי ומרכיבי השכר שמקזזים חלק משמעותי מסך העליות.

תקציב המדינה לשנתיים הקרובות, שאושר על ידי חלק מחברי הכנסת המנסים לגרוף לעצמם הון פוליטי ממאבק במחירי הדלק המאמירים, הוא מיקשה מאוזנת. לבד מהצרכים הביטחוניים לפי גחמותיו של אהוד ברק כולל התקציב השקעות גדולות בחינוך האקדמי בארץ ובפריסת רשת התעבורה הארצית. התקציב גם כולל כוונה להוריד את שיעור מס ההכנסה לפרטיים ולרווח את דרגות המס מה שאמור להטיב עם המעמד הבינוני. כדי לממן את התוכניות הוחלט להעלות את שיעור המס על דלק שאמור לממן את השינויים.

רוב המס יגבה הרי מחברות שמפעילות ציי רכב, מאלו שיש להם רכב צמוד שהוצאותיו על המעביד ומאנשים המשמשים ברכבי יוקרה ורכבי שטח. רק מיעוטו יגבה מאנשים פרטיים הנאבקים לאחוז ברכב משפחתי. לכן להטל על הדלק יש יסוד של מס פרוגרסיבי שרובו ניגבה מאלו שיש להם או מאלו שיכולים לגלגל את העליה על המוצר הסופי ורק מיקצתו ניגבה מאלו שקשה להם. הסכומים מוחזרים לציבור בצורת שיפור התשתיות והשקעה בעתיד לרווחת כולנו. לאלו שנימצאים בתחתית סולם השכר הפתרון אינו בהוזלת הדלק, שממנו יהנו בעיקר אלו שיש להם, אלא בשלל אמצעים לצימצום הפערים והבטחת הכנסת המינימום. למשל העלאת שכר המינימום או וגם מס הכנסה שלילי למי שמשתכר פחות מ 7,000 שקל,

אפשר וצריך גם להוריד ככול הניתן את המס על מכוניות קטנות שאינן זוללות דלק ולעודד משפחות צעירות, עדיין עם ילדים קטנים בבית, לרכוש מכוניות עם צריכה של 14 ק"מ לליטר ומעלה. יש כרגע בשוק מגוון הולך וגדל של מכוניות כאלה שגם מפחיתות את הזיהום, גם מקטינות את הלחץ על הכבישים וגם זולות מאוד בתחזוקה. עדיין אפשר היום להחזיק מכונית משפחתית קטנה של 1200-1350 סמ"ק בסך עלויות קטן מאשר לפני חמש שנים בהתחשב במדד.

ברור שהורדת מחירי הדלק תבוא על חשבון משהו שנוגע לכולנו גם אם לא נחוש זאת מייד. למשל ביטול הטבות או העלאת מיסים מסוגים שונים, צימצום או ביטול תוכניות פיתוח שונות בתחבורה, בהשכלה, בהתיישבות, בבריאות ועוד שאר תחומים. מאיזה שהוא מקום יהיה צורך לאזן את הקופה מחדש.

מדאיגה מאוד התופעה המופקרת וחסרת האחריות של חברי כנסת המרימים אצבע לאישור מעשה כלכלי כלשהו ומייד יוצאים במסע מתוקשר ופופוליסטי נגד המחיר שנובע מההצבעה שלהם. שום דבר הרי לא בא בחינם ואם הממשלה אשרה הזרקת מיליארדים למערכת החינוך האקדמי הכסף, כמו שהסבתא אומרת, לא גדל על העצים בלי השקאה.

מדאיגה לא פחות המהירות שבה ראש הממשלה מתיישר לרחש ההמון. לדברים הרי היה היגיון מובנה משהחליטו עליהם. הכניעה לפופוליזם שאולי טטיב בטווח הקצר עם כיסי האזרחים היא, בשורה התחתונה, רעה חולה של כל כלכלה.

** הערה אחרונה לא לעיניין – למרות הגילויים בפרשת גלנט חשבתי שהוא יכול להיות רמטכ"ל. התנהגותו כפי שנחשפה לציבור לאחר ביטול המינוי שיכנעה אותי שהוא אינו ראוי לרמטכ"לות. ניצלנו מתואם ברק עם קורטוב של "מגיע לי", קמצוץ של שגעון גדלות ובעיקר כוחנות חסרת מעצורים. תודה לקלמן ליבסקינד.