עכשיו זה כבר ברור, כסף ישראלי רב, בעיקר הפנסיות שלנו, זורם לחו"ל וכסף מחו"ל ,שזרם אלינו בעבר בכמויות, בורח למקומות אחרים. יש עננה על הכלכלה הישראלית. ברור שלמשבר העולמי, ההאטה, מצוקת האשראי הגדלה בעולם הגוררת בעקבותיה עליות משמעותיות בריבית שלווים מוכנים לשלם על האשראי יש חלק בדבר. החלק השני הוא אובדן הכיוון של המשק הישראלי. כלכלנים מתווכחים ביניהם על כל דבר כמעט - על דבר אחד מסכימים כולם - משקיעים אוהבים יציבות, סביבה עסקית בטוחה וכללי משחק ברורים שלא ישתנו באמצע המשחק. התהליכים שעבר המשק מאז המחאה החברתית של קיץ 2011 עשו בדיוק את ההפך. משקיעים וראשי המשק הפכו להיות "טייקונים " ולמרות שבלא מעט מיקרים הם הרוויחו את הדימוי שלהם ביושר נוצרה אווירת נגד של חוקים פופוליסטים המכתיבים רגולציה (הסדרה) ממשלתית אגרסיבית. החרמות של מוצרים, לפעמים על בסיס גחמתי לחלוטין, דוחקים את מחירי המוצרים למטה לרמות רווח נמוכות בהרבה מבעבר, שינויים מרחיקי לכת בתקציב המדינה תיעלו תקציבים עצומים לרווחה וחברה באמצעות המנגנון של המדינה על חשבון פיתוח תשתיות מהיר, עידוד היצור והיציבות במערכת המיסוי. הלחץ הממשלתי להוריד את מחירי הדירות פגע באלו שכבר היו בעיצומם של תהליכי הבניה, השקיעו בקרקע וחומרים כשהכול היה יקר ויאלצו למכור כשהשוק מתחיל להיות מוצף. ההסתברות שקבלנים שהחלו לבנות כשהביקוש והמחירים היו בשמיים יפשטו את הרגל ויברחו לחו"ל, כשהם משאירים אחריהם חובות ומיזמים לא גמורים ,עלתה משמעותית.
הועדה לבחינת הריכוזיות במשק מאלצת לשנות מיד את הסביבה העסקית, חברות יאלצו להיפרד מחלק מנכסיהם והסיכוי שלהם, תחת האילוץ הממשלתי, לקבל מחיר שוק לנכסיהם הנמכרים קטן לכן בצורה משמעותית. ברקע מפמפמת ישראל ללא הפסק את האיום הגרעיני האיראני ומתופפת בתופי המלחמה בנוסף לכל זה מחירי האנרגיה העלו רף ויקרו כמעט את כול מוצרי היסוד, מפני שכמעט הכול תלוי בסוף באנרגיה. למה כל זאת - כי לכל שינוי יש מחיר וכוונה טובה מביאה לא פעם לתוצאה גרועה הרבה יותר ,בוודאי בטווח הקצר.
זה לא שהשינויים לא חיוביים, חלקם אפילו הכרחיים, אבל הקצב מערער את המשק. רצינו שינוי, חלקו ממש הכרחי, ורצינו אותו עכשיו ומהר - יש לזה מחיר ולמחיר קוראים האטה. חלק תלוי בעולם שעוצר וחלק גדול תלוי בנו דווקא כי אנחנו לא עוצרים אלא שועטים קדימה בתזזית.
----------------------------------------------------
גם מעל לעולם הערבי מתקדרים עננים. כתבתי כאו בעבר שתהליך ההגדרה מחדש של העולם הערבי, שיש המכנים אותו משום מה "אביב", מאיים על המבנים הפוליטיים הקיימים וכי הוא טומן בחובו סכנה של התפוררות המדינות הערביות מבפנים והיווצרות מסגרות אוטונומיות או מדינות חדשות. המועמדות הבולטות להתפוררות ובניה מחדש הם עיראק, שם כבר יש אוטונומיה כורדית דמוית מדינה, תימן המפוצלת ל 3 ישויות, סוריה המפוררת במאבק דתי - כיתתי ולוב. שלשום הכריזו הנציגים של המחוז המזרחי העשיר בנפט בלוב, קירנאיקה, שבירתה בנגאזי, על אוטונומיה בסגנון החוקה המלוכנית של 1950. מנהיגי המליציות האזוריות כבר הבטיחו להגן על האוטונומיה החדשה. במערב, בטריפוליטניה הדלה יותר במשאבי טבע, הכריזו המנהיגים שהם יגנו על אחדותה של לוב אפילו בכוח. ריח של מלחמת אזרחים עומד באוויר בדיוק כמו שסיף אל איסלאם קדאפי חזה כשתפסו אותו ליד בני וואליד ב 19/11/2011. אני מנחש מבלי לדעת שהכסף שלו, שאיש אינו יודע כיצד לשים עליו יד, יתחיל לשחק תפקיד משמעותי במאבק המתחדש בלוב. המערב רואה בכל אי נחת בעולם הערבי מבוא לדמוקרטיה בפועל זה מבוא לאנרכיה. כרגע נמצאות תימן, סודן, עיראק, סוריה ולוב במצב של מלחמת אזרחים כבושה או פעילה. אני הייתי מייעץ לפלשתינים להגיע להסכם עם ישראל כמה שיותר מהר כי בעשור הקרוב יש לערבים ולעולם כולו המון צרות אחרות.
אתה יכול בודאות לצרף את הפלשתינים לרשימה הארוכה, אין שם מי שיעשה שלום וכל הסכם שיחתם לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב. החמאס בעזה לא יקבל לעולם את מנהיגותו של אבו מאזן ששליטתו בשומרון ללא עזרה ישירה של צה"ל מוטלת בספק רב. השבטיות שולטת גם בעזה ולכן הם בהחלט ראויים להיות חלק מהרשימה והמסקנות המדויקות של המאמר.
השבמחק