יום חמישי, 12 בינואר 2012

להסתכל לאמת בעיניים

הכלכלן הבכיר של בית ההשקעות אקסלנט-נשואה שלמה מעוז מתחכך מן הסתם, בתוקף תפקידו , עם המבנה והערכים שלפיהם מתפקדת המדינה. הדבר אינו מבטיח שדבריו על החברה הישראלית נכונים וצודקים אבל הם וודאי לא נשאבים מדמיון חולני בלבד.

אתמול, יום רביעי ט"ו בטבת תשע"ב בכנס במכללת ספיר שליד שדרות, טען הכלכלן שלמה מעוז שהארץ למעשה נשלטת על ידי אליטה אשכנזית. שלמה מעוז, יליד עיראק, כינה את בנק לאומי בנק של "לבנים"; ואת בג"ץ - מוסד אשכנזי. לדבריו, קרקעות המדינה נשדדו על ידי הקיבוצים והמושבים ויוזמי המחאה החברתית הם ילדים מפונקים של האליטות הישנות, שלא רוצים להתמודד בחברה תחרותית.

לדברי מעוז, יחסה של המשטרה כלפי מפגיני המחאה החברתית בקיץ האחרון היה סלחני בהרבה מזה שזכו לו הפנתרים השחורים בשנות ה-70 וחסרי הדיור וחסרי הדיור ובשכונת ג'סי כהן בחולון. "אני רוצה לראות שמישהו ישבור את הראש של האשכנזים בשדרות רוטשילד - המזרחי מכה את המזרחים בהוראת השלטון הלבן" הוסיף.

עוד טען שלמה מעוז, כי התפרצות המחאה נובעת מכך שילדי האליטות הישנות מתקשים להתחרות ביוצאי ברה"מ לשעבר ובבני עדות המזרח: "מי הפגין בשדרות רוטשילד? הסטודנטים שמשלמים 12 אלף שקל בשנה. זה הוגן שבמכללות משלמים 40 אלף שקל בשנה? לסטודנטים במכללות לא היה זמן להפגין כי הם הלכו לעבוד. זה לא צדק חברתי" אמר. שלמה מעוז, שעוד אתייחס לדבריו לגופם, לא הסיט וקרא לאלימות, נגע בעצב כואב ואמיתי בחברה הישראלית המשוסעת ולא היה בדבריו שום דבר שחופש הדיבור בדמוקרטיה לא יכול לקבל - רחוק מכך - הוא למעשה פתח, אם כי בצורה בוטה וקצת מופרכת, דיון שמתבקש.

אבל שלמה מעוז חרג מהמושג "תקינות פוליטית", השיטה שבה חברה סותמת פיות לאנשים שדעותיהם מרגיזות. הנה, יצא המעביד שלו, קרו ההשקעות אקסלנט- נשואה בהצהרה "אנו מודיעים כי לאור התבטאויותיו הגסות והאומללות של מעוז, הוא מסיים את כל תפקידיו בבית ההשקעות. אקסלנס מתנצלת על אמירותיו ומתנערת מהן". הקרן לא ניסתה להתעמת או לאמת את העובדות, לטעון לעובדות אחרות אלא רק מלל שמגדיר את דבריו באופן כללי כגסים ובוטים. אנחנו חשבנו שבדמוקרטיה מותר להביע דעה גם אם היא מרגיזה ואינה מקובלת - ניראה את חסידי זכויות האדם בארץ מתגייסים למען חופש הדיבור בכלל ולמען זכותו של שלמה מעוז להביע את דעתו בפרט.

לגופו של עניין - לאחר פרישתו של השופט אדמונד לוי לפני כשלשה חודשים לא נותר אף שופט מזרחי בבית המשפט העליון. גם כך שופט מזרחי אחד מתוך כ 12 שופטים הוא חסר פרופורציה חברתית, תוצאה מתבקשת מבית משפט עליון שמינה את עצמו שנים רבות בשיטת חבר מביא חבר . נדרשה מעורבות פוליטית של פוליטיקאים, רחמנא לצלן, כדי להביא לבחירתו של אורי שהם, עיראקי במוצאו, לבית המשפט העליון ביום שישי 31/12/2011. עצם העובדה שנדרשה מעורבות פוליטית למנות שופט על משבצת מזרחית וכי מועמדותם לא זרמה באופן טבעי ומובן מאליו יש בה כדי לאושש, לפחות חלקית, את אמירתו של שלמה מעוז לגבי בית המשפט העליון. הבעיה הרבה יותר מורכבת כי האווירה השיפוטית בבית המשפט העליון היא ליברל-אירופאית ומנוכרת לפחות למחצית הציבור בישראל.

אין ספק שבשנים של התהוות המדינה חולקו רוב האדמות להתיישבות העובדת והמדינה העמידה לרשות הקיבוצים בעיקר משאבים כלכליים רבים יותר מאשר לעיירות הפיתוח שבקרבתם. לא היה כאן ניסיון להשליט הגמוניה אשכנזית דווקא. ההתיישבות העובדת הזינה את השלטון המפ"אי ולהפך. הקיבוצים היו זמינים להפיק את המרב ממה שהמדינה הקצתה להם. ההתיישבות העובדת, בעיקר במגזר המושבי, הייתה מורכבת מהרבה בני עדות המזרח שנשלחו למושבים ישר מהאנייות או המטוסים. כל התבוננות השוואתית בין נכסי היצור שהועמדו לרשות מושבי העולים של שנות החמישים, בעיקר עולי המזרח, אל מול משאבי היצור שהוקצו לקיבוצים שהוקמו באותה תקופה - שנות החמישים - חושף פער עצום לטובת הקיבוצים, האשכנזיים בעיקרם, למושבי העולים המזרחיים בעיקרם. פער של יותר מ 1:10 למשפחה מתיישבת.

לגבי המחאה החברתית - אני אישית טענתי חזור וטעון אין ספור פעמים שהמחאה הייתה בעיקר מחאת המרכז השבע נגד הפריפריות הכלכליות והחברתיות. אפשר להכליל שהפריפריות הם יותר מזרחיות, הרבה יותר מזרחיות מהמרכז. הנה קיבלנו לאחרונה שתי הוכחות חותכות. הראשונה רק כדי אחוז אחד ממפגיני המחאה בתל אביב טרחו להפגין נגד הדרת נשים בבית שמש. הנושא המורכב של הדרת נשים, על אף שאינו מאופיין במזרחיים מול מערביים כי החצרות הכי רדיקליות הן אשכנזיות דווקא, הוא כן, בעיני המרכז, נושא שולי (פריפריאלי) ולכן לא ממש חשוב. נושא "שולי" שני הוא התגייסות הלא קיימת של מנגנוני המחאה החברתית לטובת המחאה האתיופית נגד האפליה הבוטה נגדם בקריית מלאכי. בסוף האתיופים הפגינו את מחאתם כמעט לבד. לדפני ליף, סתיו ספיר ורגב קונטס לעולם לא היה סבלנות וזמן לפריפריה אפילו היא בג'סי כהן או ממש סמוך בלוד ורמלה.

לכן אני חושב שדבריו של שלמה מעוז צריכים להניע וויכוח ציבורי נוקב - את חלקם קל להפריך, חלקם כבר לא רלבנטי להיום וחלקם משקפים אמת עגומה שמצריכה תיקון - לא התעלמות ובטח לא פיטורין. אני מצפה ללחץ ציבורי שיחזיר את שלמה מעוז לעבודתו כמבחן אמת לדמוקרטיה הישראלית ולעיתונאים ופוליטיקאים אמיצים שירימו את הכפפה. אשמח עם דפנה ליף וחבריה למחאה ירימו קולם בזכות חופש הדיבור בישראל גם אם אינם מסכימים לתוכן אבל הציפיות, במקרה הזה, כנראה מוגזמות.

תגובה 1:

  1. מעוז הוא "הפנים" התקשורתיות של עסק פרטי וזכות העסק לפטרו אם הוא גורם לו נזק.

    כאשר מעוז השתתף בכנס וייצג את הארגון הוא לא היה חופשי לשפוך את כל התיסכולים שיש לו נגד ה"לבנים". כך שאני לא בטוח שיש לנו עניין עם "חופש דיבור".

    מלבד ראוי לשים לב שמעוז לא מחלק את העולם ליצרנים ומנצלים אלא לשחורים/לבנים ומעדיף להיות בצד המנצל. למעוז עצמו אין שום בעיה שהקבוצה בשלטון תבזוז את נתיניה. הוא פשוט לא אוהב להיות בצד הדפוק. למרבה הצער שלו הוא גם מבטא זאת באופן גזעני.
    מי שיריץ את הביטוי "שלמה מעוז הממשלה צריכה" בגוגל יוכל לקרוא את שלל הצעותיו להתערבות ממשלתית בכלכלה. (כלומר מה לדעתו צריך לעשות המעמד השליט בכפייה לנתינים).

    אתה צודק שהוא מגלה לנו את "הסוד" הידוע שיש קליקות נצלניות שמונעות מאחרים לפעול בחופשיות (והוא נפגע מכך שלא קיבלו אותו לקליקה). אך הטענות לא צריכות לבוא בתמיכה בו אלא בשוק חופשי ובסיום התערבות הממשלה והקליקות המקורבות אליה בכלכלה.

    השבמחק