סוגיית היועץ המשפטי לממשלה מורכבת. אין בעולם ולו דוגמא אחת של יועץ משפטי לממשלה איזו שהיא שהמלצתו מחייבת מצד אחד ומצד שני הוא גם ראש התביעה הכללית ובידו גורלם המשפטי והאישי של אותם חברי ממשלה שצצו נגדם חשדות כל שהם. ברצותו יאריך את החקירה, ימליץ כך או אחרת, או יגנוז את החקירה וכבר היו דברים מעולם בישראל.
הפרדת הסמכות בין היועץ המשפטי לממשלה שהמלצתו תישאר מחייבת ובין התובע הכללי, שאינו קשור לממשלה ולפעילותה, אך משפיע מאד, במקרים לא מעטים על גורלם האישי של קברניטי המדינה היא ממש מתבקשת מעליה וצרובה בהיגיון מינהלי ומוסרי ברור.
נשמעו הרבה טענות על "פגיעה בדמוקרטיה" ומינויים פוליטיים אבל לא הצלחתי לשמוע אפילו הנמקה עניינית אחת. יתכן שטענתו של מני מזוז באיזה כנס שתוכניתו של שר המשפטים לפצל את סמכות היועץ מסמכות התובע הכללי "אינה רצינית" היא אכן נכונה אלא שמני מזוז לא טרח לנמק לבד מאמירה כללית שיש שם (בתוכנית של שר המשפטים) אין ספור "בעיות לא פתורות". טענה משרדית מנהלתית שאינה מתייחסת לעיקרון הפרדת הסמכויות עצמו. ניתן לשער ששר המשפטים פתוח לדיון ענייני באותם סוגיות "לא פתורות" כלשונו.
ברגע שהיועץ המשפטי השתלח בתקשורת וטען, אתמול יום חמישי 11/12/2009, ש"עיתונות לא דמוקרטית ולא אובייקטיבית וזה מצב מסוכן" הוא משתמש בטיעון הנצחי של כל העריצים למיניהם מאז יש עיתונות חופשית הנאבקת על מעמדה מול נטיות העריצות הקיימות בכל שלטון ובכל חברה – חופשית ככל שתהיה. אכן העיתונות לא אובייקטיבית, כמו שאף מסכת טיעונים והצגת דברים אינה יכולה להיות אובייקטיבית. העיתונות גם אינה ולעולם לא הייתה דמוקרטית למרות שתפקידה בדמוקרטיה הוא חיוני ואי אפשר בלעדיה – כן העיתונות היא חלק מחופש הדיבור וידוע לכל שאיננו אוהבים חלק גדול ממה שאומרים עלינו. אם זו הבנתו של מני מזוז בדמוקרטיה מותר לנו לפקפק בכל טענה שבאה מפיו בשם הדמוקרטיה.
הערה אחרונה – לחשוב שאהוד ברק מתנגד לפיצול סמכות היועץ כי הוא מודאג מאיכות הדמוקרטיה בישראל זה פשוט עלבון לאינטליגנציה.
הפרדת הסמכות בין היועץ המשפטי לממשלה שהמלצתו תישאר מחייבת ובין התובע הכללי, שאינו קשור לממשלה ולפעילותה, אך משפיע מאד, במקרים לא מעטים על גורלם האישי של קברניטי המדינה היא ממש מתבקשת מעליה וצרובה בהיגיון מינהלי ומוסרי ברור.
נשמעו הרבה טענות על "פגיעה בדמוקרטיה" ומינויים פוליטיים אבל לא הצלחתי לשמוע אפילו הנמקה עניינית אחת. יתכן שטענתו של מני מזוז באיזה כנס שתוכניתו של שר המשפטים לפצל את סמכות היועץ מסמכות התובע הכללי "אינה רצינית" היא אכן נכונה אלא שמני מזוז לא טרח לנמק לבד מאמירה כללית שיש שם (בתוכנית של שר המשפטים) אין ספור "בעיות לא פתורות". טענה משרדית מנהלתית שאינה מתייחסת לעיקרון הפרדת הסמכויות עצמו. ניתן לשער ששר המשפטים פתוח לדיון ענייני באותם סוגיות "לא פתורות" כלשונו.
ברגע שהיועץ המשפטי השתלח בתקשורת וטען, אתמול יום חמישי 11/12/2009, ש"עיתונות לא דמוקרטית ולא אובייקטיבית וזה מצב מסוכן" הוא משתמש בטיעון הנצחי של כל העריצים למיניהם מאז יש עיתונות חופשית הנאבקת על מעמדה מול נטיות העריצות הקיימות בכל שלטון ובכל חברה – חופשית ככל שתהיה. אכן העיתונות לא אובייקטיבית, כמו שאף מסכת טיעונים והצגת דברים אינה יכולה להיות אובייקטיבית. העיתונות גם אינה ולעולם לא הייתה דמוקרטית למרות שתפקידה בדמוקרטיה הוא חיוני ואי אפשר בלעדיה – כן העיתונות היא חלק מחופש הדיבור וידוע לכל שאיננו אוהבים חלק גדול ממה שאומרים עלינו. אם זו הבנתו של מני מזוז בדמוקרטיה מותר לנו לפקפק בכל טענה שבאה מפיו בשם הדמוקרטיה.
הערה אחרונה – לחשוב שאהוד ברק מתנגד לפיצול סמכות היועץ כי הוא מודאג מאיכות הדמוקרטיה בישראל זה פשוט עלבון לאינטליגנציה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה