בשלל המלל התקשורתי, שמתקשה להפריד בין חשוב ודחוף ושעושה מכל דבר סנסציה, התחבאה לה אתמול ידיעה קטנה, זניחה, כאילו חסרת משמעות אבל שמשקפת יותר מכל את התהליך באזורנו. הידיעה אמרה שצוותי וערוצי התקשורת הזרים, שתמיד החזיקו כאן נציגות נכבדת, מדללים מאד את נוכחותם בארץ הקודש. במילים אחרות מאבדות עניין בסכסוך. ההנחה תמיד הייתה שתהליך השלום ביננו לפלשתינים והסכסוך עם הערבים הם הגורם העיקרי לאי יציבות המזרח תיכונית, כל מה שקורה כאן משליך מידית על כל העולם הערבי ומיד על העולם בכלל ופתרון הסכסוך הוא שובר השוויון הגדול של המזרח התיכון ממדינות עריצות למדינות יותר פתוחות הנוטות לערכים יותר מערביים.תמיד טענתי שהסכסוך בינינו לערבים אפשר לעריצות הערבית להסיט את הכעסים והתסכולים מבית ל"מזימה הציונית" שידה, כביכול, בכל הרע שבעולם הערבי. מדינות כמו סוריה, במידה רבה גם ערב הסעודית ועיראק של סדאם חוסיין השתיתו חלק מהלגיטימיות שלהם על הסכסוך עם ישראל - שחרור הגולן היה הצדקת הקיום של משטר אסאד והמכנה המשותף בין העלאווים לסונים ולשאר העדות - לא עוד.
לנוכח התפוררות לוב לאחוזות שבטיות מנוהלות בידי מלציות, המהפכה הבלתי נגמרת במצרים, עליית האסלאם הפוליטי ככוח מוביל, המלחמה והטבח הנמשך בסוריה, השתלטותה הזוחלת של איראן על עיראק ומהומות השיעים, המלובות על ידי איראן, בנסיכויות המפרץ ומזרח ערב הסעודית, לנוכח הצל המאיים של הדהירה האיראנית לעבר יכולת גרעינית צבאית ותהליכי ההגדרה מחדש של העולם הערבי והמוסלמי במזה"ת מתחיל להיות ברור לכולם שהסכסוך עם הפלשתינים לא יכול להשפיע על התהליכים האלה באמת, אפילו בשוליים הזניחים, ושהבעיות של המזרח התיכון לעולם לא נבעו מהסכסוך עם הפלשתינים למרות שהסכסוך אפשר לדחוק אותם הצידה במקום לשאוף לפתרונם. פעם החדשות מירושלים היו פותחים הרבה ממהדורות החדשות בעולם - היום מהדורות החדשות מוצפות במשבר הכלכלי באירופה, במחירי הנפט והחרם על איראן, במעשי הטבח והזוועה ברחבי המזרח התיכון והעולם המוסלמי ובמנות גדושות ובשיגעונות המתפרצים של ארדואן מתורכיה. התלונות של אבו מאזן עלינו ושלנו עליו נראים יותר ויותר תלושים, לא רלבנטים, לבעיות האמתיות של המזרח התיכון. אי אפשר לדעת מה ילד יום והניסיונות לתעל את התסכול ולהאשים את "הקיום הציוני" ימשכו אבל ברור שהעולם הערבי עסוק ויהיה עסוק בעצמו וההמונים לא קונים יותר שהעריצות והמשבר במדינותיהם הם תולדה של "הקיום הציוני. "כמו תמיד, ארה"ב לא מבינה את המזרח התיכון ואחד ההיבטים של ה"אביב הערבי" שהעיסוק בישראל מאבד את מרכזיותו כמגדיר הזהות של החברה הערבית ובכלל", כתבתי כאן ב 09/12/2011.
כמו שעכברים בורחים מעידים על הספינה הטובעת עוד לפני שהקפטן יודע כך - כשהתקשורת עוזבת המקום שבו שהו מאבד מחשיבותו גם כשהפוליטיקאים עוד לא יודעים. מבחינת הפלשתינים ,שכל כוחם נבע ממניפולציה תקשורתית ויחסים בין לאומיים, מדובר באסון אסטרטגי וקשה לי להאמין שהם לא מבחינים בכיוון. כל האמור לעיל לא פוטר אותנו מאחריות לעצב לעצמנו מדינה יהודית דמוקרטית ולהשתחרר מהשליטה בעם אחר עוין ושונא - זה רק יכל להפוך את התהליך לקצת יותר קל כי הפלשתינים אולי כבר לא יהיו חשובים לאירופה ולארה"ב אבל עדיין יכרסמו בנו כמדינת הלאום של העם היהודי.
דבר נוסף - בהתייחס לדבריו של שמעון פרס אתמול בדאבוס, בכנס הכלכלי העולמי, שאנחנו צריכים לסייע לאיראנים להפיל את המשטר שלהם. אנחנו צריכים לשבת בצד ולא להתערב בשום צורה כיצד עמים מגדירים את עצמם - הפיתוי גדול אבל תמיד כשגורמים חיצוניים עסקו בלהפיל משטרים באיזו מדינה שהיא ובטח במזרח התיכון הם יצרו בעיות גדולות פי כמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה