אפשר לאמר שפרשת רון ארד , בדומה לפרשת גלעד שליט 20 שנה יותר מאוחר, צברה תאוצה ולחץ ציבורי עד כדי הפיכתה לבעיה אסטרטגית מרכזית בהתנהלות של ישראל. הדרישה מכל הדרגים להשיג ממוסטפה דיראני ומהר מידע, שאולי, כך האמינו בזמן אמת, יכל לסייע בחילוצו או שחרורו של רון ארד היה עצום. אני מניח שלו חקירתו של מוסטפה דיראני הייתה מחלצת עובדות רלבנטיות על מצבו של רון ארד הטר"ש, קפטן ג'ורג', היה מקבל לצל"ש (או אולי מפקד היחידה החוקרת שהיה מנכס את ההצלחה לעצמו).
איני יודע בדיוק איזה אמצעים הופעלו על מוסטפה דיראני והאם, כפי שטען, נאנס באמצעות אלה בישבנו ,או שרק איימו עליו שכך יעשה לו. מה שברור שחקירתו של מוסטפה דיראני לא התנהלה לפי גחמותיו של קפטן ג'ורג' במסתרים וללא פיקוח לפני, בשעת מעשה ובזמן אמת ואחרי מעשה. הלחץ להשיג "תוצאה" לא נבע מקפטן ג'ורג' אלא מכל הדרגים שמעליו - ראשית יחידת החקירות לה השתייך ומפקדה (זה שהיום זורק בוץ על קפטן ג'ורג' מה שמעיד על המפקד יותר מכל), אחריו אמ"ן, אחריו כל קהיליית המודיעין , ומעליהם הדרג המדיני. אם אולי שכחנו מדובר בימים שיצחק רבין היה ראש ממשלה ומוסטפה דיראני הוא חלק ממורשתו. אני מניח מבלי לדעת שלו המידע של מוסטפה דיראני היה מתגלה כקרש ההצלה של רון ארד איש לא היה מעלה על דעתו לשאול כיצד הושג המידע והאם נשמרו כל כללי החקירה עד קוצו של יוד.
אינני חושב שמדינת ישראל צריכה לעבור לסדר היום כשהיא מפירה את הקוד האתי של עצמה למרות שאפילו ועדת לנדוי מ 1987 הבינה שבחיים יש מצבי חירום שבהם חיי אדם מונחים על כף המאזניים ושיש התנגשות ערכים בין קדושת החיים והחובה להציל לבין זכויות העציר והשבוי והחובה לשמור עליהם. הטיפול הנכון במקרה מוסטפה דיראני היה צריך להיות בתחום התחקיר והפקת הלקחים ואם היו חריגות, בתחום נוהלי המשמעת הפנימיים ביחידה החוקרת, באמ"ן ובצה"ל. הרי במקרה של פרשת קו 300 מאפריל 1984, בה הכו אנשי שב"כ בכירים עצור ערבי למוות לאחר שכבר לא הייתה שום סכנה לאזרחי ישראל ולא היה שום מידע מציל חיים או מחלץ שבויים שהמחבל יכל למסור בחקירתו, לאחר שהשב"כ הפעיל מערכת הונאה, טשטוש ושקרים כדי "לטייח" את המקרה, מצאה המערכת דרך כיצד למחול לראשי השב"כ למרות שמעשיהם חמורים ללא שיעור מכל המיוחס לקפטן גורג'.
כמנהגו של עולם, זורקים הכל על הש"ג. עצם העמדתו במרכז התלונה של מוסטפה דיראני, החשיפה התקשורתית של מעשיו כאילו היו גחמה פרטית שלו והצגתו כמנוול הפוטנציאלי של הסיפור היא עיוות משווע. אם כבר התלונה הייתה צריכה להיות נגד מדינת ישראל כולה והיא הייתה צריכה להישפט, כמדינה, האם לא הרחיקה לכת באמצעים ובמאמצים לשחרר את רון ארד ולתת, כמדינה, את הדין אם כן.
אני מבקש להביע את תמיכתי בקפטן ג'ורג' , להביע השתתפות בתחושה שבסוף זרקו אותו לכלבים ולאחל לו שיצליח בתביעתו נגד המדינה. מוסרית אני רואה בה תביעה אישית שלי (למרות שאין לי כל נגיעה אישית לנושא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה