מקדיח את תבשילו

מסע ההתלהמות של טאיפ ארדואן ראש ממשלת תורכיה נראה שמניב לו רווחים קצרי טווח, בעיקר במישור הפנימי של תורכיה, שם הוא הולך ומתחזק בסקרים. יחד עם זאת הוא מתחיל לירות לעצמו ברגל וזו שאלה של זמן עד שהנמק יגיע גם למקומות רגישים.

ראשית טאיפ ארדואן נחשף במלוא כיעורו כדמגוג, אולי גם מגלומן, שבונה את מעמדו גם על הסתה חיצונית והתנגדות לאויב מדומה. אויב חיצוני הוא כלי הכרחי לכל דמגוג לבנות את מעמדו מבית. אין ספק שאירופה הסולידית מתחילה לגלות הסתיגות גוברת והולכת מהלשון המאיימת והמשתלחת של ארדואן וחוששת שמא יעשה שימוש ביכולות שהוקנו לצבא התורכי מעצם מעמדו בנאט"ו כדי להרחיב את השפעתו על חשבון חברה אחרת בנאט"ו - יוון וצבא אחר שמדבר בשפה משותפת עם נאט"ו – צה"ל. אין ספק שהחשש שספינות תורכיות, שהן חלק מנאט"ו, יגיעו לכדי חיכוך עם ספינות של בת ברית של ארה"ב – ישראל ושותפה צבאית אסטרטגית של נאט"ו מדירה שינה מעיני ראשי הברית. נאט"ו עדיין זקוקה לתורכיה הרבה יותר מלישראל אבל הצבא התורכי שואב את יכולותיו מטכנולוגיה מערבית ומתלות באותה טכנולוגיה.

אירופה וארה"ב בהתבוננם על מה שהם מכנים "האביב הערבי" ומה שאני מכנה "ההגדרה מחדש של המזה"ת" שואפות לתעל את האנרגיות המהפכניות לכיוון של משטרים יציבים, דמוקרטיים במידת הניתן, נשענים על אסלאם מתון ועסוקים בבניית כלכלה וחברה. בטווח הארוך תהליך כזה עשוי להרגיע את הלבה התוססת כל הזמן באזורנו. ארדואן מנסה "לחטוף" את המהפכות הערביות כדי לשקם את ההגמוניה העותמנית ולתעל את האנרגיה המהפכנית להתעסקות בסכסוך עם הפלשתינים. תהליך שלא רק שלא יכול "להרגיע" את המזרח התיכון אלא להתסיס אותו יותר, לייצר מאבק כוחות בין סעודיה, איראן ותורכיה ולדכא ניסיונות להגדרה לאומית מתחדשת של הערבים במזה"ת. ספק אם יש ולו מנהיג אחד במערב שלא מודאג מסידרת הביקורים של טאיפ ארדואן במצרים, תוניס ולוב, מדינות שלאחרונה הפילו את משטריהן, כדי לבסס בהם אחיזה תורכית בדרך לשיקום ההגמוניה העותמנית.

בביקורו במצרים ובמהלך פגישתו עם שרי החוץ של הליגה הערבית ביום שני האחרון דיבר טאייפ ארדואן, מעל ראשי הליגה ולמורת רוחם, עם ההמון הערבי כשהוא מנסה למקם מחדש את סדר היום הערבי סביב הסכסוך בינינו לפלשתינים. הם חרדים למשטריהם, מודאגים מהעלמות ההשפעה האמריקאית באזור, חוששים מעליית איראן השיעית והמתגרענת, מנסים לחזור לשקם את החברות שלהם מבפנים ולשמר את כוחן של האליטות והוא, ארדואן, מנסה להכתיב להם סדר יום של התעסקות עם הסכסוך. לכולם, שם בליגה הערבית, ברור שהמהפכות הערביות וההתעצמות האיראנית מאיימים עליהם הרבה יותר מישראל וגם ברור שסדר היום שארדואן מציע כבר נוסה במזרח התיכון מעל ל 60 שנה ולמעשה רק נתן לגיטמציה לדיכוי הערבי. אפילו אבו מאזן, שהודה לטאייפ ארדואן על תמיכתו באו"מ בהכרזה על מדינה פלשתינית, יודע שארדואן הוא עם החמאס ולא איתו וכי הוא מקדם סדר יום מוסלמי פרו חמאסי ולא פרו אש"פי.

לסיכום – כרגע טאייפ ארדואן מאיים ומאד מדאיג את ישראל אבל השד יצא מהבקבוק וראש ממשלת תורכיה מטריד ומדיר שינה מהמנהיגים במדינות המערב, מהמנהיגים במדינות ערב ומהמנהיגות האיראנית השואפת גם היא להגמוניה אזורית אבל בהנהגתה. טאייפ ארדואן אולי מרוויח בטווח הקצר אבל הולך וממצב את עצמו כעוד מנהיג בלתי צפוי, מין אחמדינג'אד מרוכך, מתלהם ומסוכן עם גפרור בחדר מלא אדי בנזין. ניראה שטאייפ ארדואן הולך ומקדיח את תבשילו.